בחזרה לבסיס
חגי סגל על צביקה שרף ונבחרת ישראל, שעולים לאליפות אירופה במומנטום מצוין
כל התיק בעקבות כישלון הקיץ שעבר נפל על ראשו של המאמן, מולי קצורין, שגם שילם מחיר כואב וייתכן שהעובדה שכיום הוא זכאי לחתימה בלשכת עבודה, שייכת לאותו כישלון. אבל מי שביזה את עצמו אז, וקיבל הזדמנות שניה, היו השחקנים.
צבי שרף לא היה מועמד שלשום לאיש השנה בספורט, אבל סוג של פרס מגיע לו. הוא הצליח לשקם נבחרת במצב קשה, גרם לה לחייך ונתן לשחקנים את האפשרות לתקן בעיקר בשביל עצמם, כשהוא לוקח סיכון, עם לא מעט סיכוי לחזור בעצמו למרכז הבמה שקצת התרחקה לו.
שרף החזיר את נבחרת ישראל לבסיס. חג'ג' על תקן מוטי ארואסטי משופר, קוז'יקרו כסוג של אריק מנקין לבעלי הזיכרון המשובח, ולמרות שמאיר טפירו הוא לא מיקי ברקוביץ' או עודד קטש, הוא הופך אותה למספיק מוכשרת כדי לנצח קבוצות מהדרג השלישי באירופה. בורשטיין הוא בכלל שילוב של הרבה דברים, אבל כולם טובים ומוצלחים.
בשנה שעברה הנבחרת שיחקה על יניב גרין כאילו מדובר בשאקיל אוניל. הוא קיבל כדורים במקומות לא נוחים עבורו, הסתבך פעם אחרי פעם וצנח ל44- אחוזים מאכזבים מהשדה. שרף, שאימן את הנבחרת גם בימי מרסר ושטיינהאור, הבין שכדי לנצל את גרין הוא צריך לקבל את הכדור בתנועה וגם נתן לו ביטחון בקליעה מבחוץ. התוצאה היתה במספרים, 53 אחוזים מהשדה, ובביטחון לתת לקורנל דויד גג של אליפות.
הנבחרת מגיעה לאליפות אירופה במצב נהדר. היא במומנטום חיובי, חדה יותר מכל יריבותיה ובעיקר אין לה מה להפסיד. אנדרדוג קלאסי, שעלה מהמוקדמות בטורניר גדול. אחרי שניצחה שני גמרים תוך יומיים, יש לה כעת יומיים של הכנה לעוד גמר, כי ניצחון על לטביה אפשרי ויכול להביא את הנבחרת לעוד הישג ענק.
עדכון אחרון : 14/9/2005 7:35
נא להמתין לטעינת התגובות
