ציון 10
יואל שוהם נכנס לנעליים הגדולות של חודורוב. גידי דמתי כבש שישיה לרשת רמת-עמידר. אלי אוחנה ניצח עם שלושער את מכבי חיפה. ויקטור צ'אנוב עצר שני פנדלים של מכבי ת"א בדרך לאליפות ירוקה. אייל ברקוביץ' ניצח על הקונצרט הישראלי מול אוסטריה. שביט אלימלך הדיח את צ'לסי בלונדון. ניר דוידוביץ' נתן הצגה במסטאיה. שבע אגדות שהיו באמת
נדמה שהמילים הללו מסבירות יותר מכל את חיבוטי הנפש שעומדים בפני עיתונאי הספורט כשהם עומדים מול תצוגה מושלמת של שחקן ואין בכוחם את העוז להרהיב עם הציון המושלם, ולו בגלל החשש שיבוא יום והם יראו תצוגה גדולה יותר. "אם תיתן ,"10 היו שואלים, "מה תיתן למראדונה"? זו הסיבה שבדברי ימי עיתונות הספורט, מאז הונהגה שיטת הציונים בישראל בתחילת שנות ה,60- ניתן ציון 10 בודד במשחק שנערך במונדיאל (ז'ואל באטס, שוערה של נבחרת צרפת, ברבע הגמר המדהים מול ברזיל ב(1986- ושבעה במשחקים בהם היו מעורבים קבוצות ישראליות. כל 10 כזה הוא סיפור אגדה, סיפור של משחק שבו יכולת יוצאת דופן הביאה את העיתונאי לכדי אמירה. זו הסיבה שרק שחקן אחד מבין השבעה זכה ל10- פה אחד, אבל כל אחד מהשישה האחרים השאיר את רישומו בצורה חדה בפנקסו של העיתונאי הבודד.
חודשיים וחצי קודם לכן עבר שוער נבחרת הנוער ממכבי פ"ת להפועל ת"א, כמחליפו של דני אלקיים שנכנס לנעליו הגדולות של יענקל'ה חודורוב שעזב להפועל ר"ג. שוהם לא היה מוכר. בחור ממעין-צבי שהתמחה בטניס-שולחן. שוערים טובים היו בארץ למכביר. גם לוניה דבורין לא נחשב לעיתונאי נדיב במיוחד. ביומון המיתולוגי "חדשות הספורט" עוד לא ידעו לעכל את המעבר מציונים של 1 עד 5 לציונים של 1 עד 10 והמספרים רצו בנדיבות, לא אצל דבורין. בשבת ההיא דווקא הוא נשבה.
הפועל ת"א אירחה בבלומפילד החדש את מכבי חיפה, קבוצה קטלנית אבל לא תכליתית. חלוץ הפועל, דני בורסוק, הורחק עוד לפני המחצית ולמרות הלחץ הכבד של מכבי חיפה, בגשם שוטף ובתנאי משטח נוראיים, ניצחה הפועל ת"א .0-3 והכל בגלל סיבה אחת: השוער בן ה19- וחצי שלה, יואל שוהם.
עד היום מדברים על ההצלה המדהימה שלו מול חסן בוסטוני. שוהם: "הרימו כדור מצד שמאל שלי, יצאתי לרחבה, נתתי זינוק והדפתי לאותו צד. אני שוכב על הרצפה ורואה את שעיה הלד מתכונן להרים לצד השני. על עיוור אני קם ומזנק לכיוון הקורה. ואז, כמו
השדר הוותיק דני דבורין נזכר כי אביו ז"ל היה נוהג לתת הרצאות לכתבים צעירים עם הקריטריונים למתן ציונים. את ה10- הראשון שניתן אי פעם לשחקן בישראל הוא הסביר יום למחרת: "שוהם הדגים יכולת מושלמת ולא שגה אפילו פעם אחת." שוהם: "הגיע לי .10 לא רוצה להישמע שחצן, אבל הוצאתי כמה כדורים. לא היה קשר בין הנעשה במגרש לבין התוצאה הסופית. זה היה בלתי רגיל. הרי כסף לא קיבלנו, אפילו לא לירה, אז היה בזה סיפוק ספורטיבי." 2
גידי דמתי הוא אחד החלוצים הגדולים של ישראל בכל הזמנים. הוא שיחק בקבוצה אחת, 22 עונות בבוגרים, הוא מחזיק בשיא הופעות בליגה הראשונה לשחקן ישראלי. הוא הבקיע אפילו שבעה שערים במשחק אחד בליגה א.' כל זה לא הפך אותו לכוכב, גם לא אותם צהריים רותחים באמצע יוני 1976 בנתניה, בעיצומו של אחד המחזורים המותחים שהיו בליגה אי פעם, המחזור האחרון של עונת .75/6
זו היתה השבת שבה הגיעו הכי הרבה צופים אי פעם לראות את משחקי הליגה, קרוב ל64- אלף איש, שני אחוז מתושבי המדינה. המשחק בין שמשון למכבי רמתעמידר היה אולי הפחות חשוב מבין המשחקים, משחק מוקדם בנתניה, 15.30 בצהריים. אולי 2,000 איש ראו את המשחק, אבל מי שהגיע יותר מאוחר לבלומפילד ידע כבר על מה שעשה שם גידי דמתי. 2-6 ניצחה שמשון ואת כל השערים שלה כבש גידי דמתי, עד למחזור האחרון רק עם 8 שערי ליגה. היו כבר שחקנים שכבשו שישה שערים במשחק בימי פרוץ הליגה, אפילו איציק שניאור עשה את זה, אבל דמתי היה היחיד שכבש את כל השישה של קבוצתו, בנגיחה, בסלאלום, אחרי ריבאונד, בהקשתה מעל השוער, בניצול טעות ובמעבר על פני כל ההגנה. יעני, כל גול - גול. שמעון וילנאי, היום ב"קול ישראל" ואז ב"חדשות הספורט," הדהים עם הציון 10 וכתב: "לא היו אלה סתם שערים. לא ניצול עוד הזדמנות או ריצה אחרי כדור אבוד. כל אחד מששת השערים היה פרי תכנון מבריק וגימור כשרוני. שער אחרי שער, מבצע אחרי מבצע."
דמתי השבוע: "זה לא שהייתי אגואיסט. מסרתי למסוארי מול שער ריק והוא החמיץ. אני, כל מה שעשיתי, נכנס. אני מוציא מהקו לשחקן, הוא בועט החוצה. ואני? אפילו לא החמצה אחת. אפילו במשחק לא מעניין קשה להבקיע שישיה."
- הגיע לך ?10
"אני מאמין שכן. לא עשיתי שום טעות. כל מסירה היתה מדויקת. לא התפלאתי אפילו, היות וכל הגולים היו יפים."
יש האומרים שזו השבת הכי גדולה של בלומפילד בכל הזמנים, ההצגה הכפולה הכי מדהימה. במשחק המרכזי מפרקת מכבי ת"א את הפועל ת"א ,0-3 אחרי 5 שנים ללא ניצחון בדרבי, ובהצגה המוקדמת מתארחת האלופה מכבי חיפה אצל סגניתה בית"ר ירושלים, בלי אורי מלמיליאן. בדקה ה34- כבר היה 0-3 לבית"ר. מהמם. בדקה השישית בנגיחה, בדקה ה36- בנגיחת ריבאונד וביניהם, בדקה ה,24- באחד השערים היפים שהובקעו אי פעם בארץ, כשהוא מקבל על החצי כדור ממשה זיתון, נכנס בין ציון מרילי ויוסי קרמר, זורק את ירון פרסלני ומשגר מ25- מטר כדור מסחרר שנתקע בין חיבורי הקורות של אבי רן ז"ל. את כל שלושת השערים כבש אלי אוחנה, ככה בחצי שעה, בנונשלנט.
אלי עזור היה אז רק כתב בן 25 ביומון המנוח "חדשות," אבל כבר אחד מכתבי הספורט המובילים בישראל. הוא זה שיעניק שמונה חודשים מאוחר יותר את ה10- לבאטס הצרפתי. למחרת ההצגה הגדולה, שבה ניצחה לבסוף בית"ר רק ,2-3 הוא כתב: "גם מול מכונת הכתיבה אני עדיין המום מן ההצגה הפרטית שלו. הוא ניצח כמעט לבדו קבוצה שלמה. בסגנון מושלם, באלגנטיות הסוחפת אותך לאקסטזה." הכותרת ב"חדשות" היתה כרגיל חדה: "השכיב את קרמר, פרסלני ומרילי. אבי רן? שטויות, הכדור ברשת." עזור, היום איל תקשורת, בהתייחסות נדירה: "הוא נתן הצגה סוף הדרך, הוא היה מושלם באותו משחק. היו לאוחנה כמה משחקים שהיו בכמה רמות מעל הליגה וזה היה אחד מהם. אף פעם לא היתה לי בעיה עם הציון. הוא נתן שואו מדהים והגיע לו."
ואוחנה? בפרספקטיבה של 21 שנה הוא מסתכל על זה מפוכח: "פעם שיחקנו נגד עמידר וניצחנו ,1-4 בווינטר. עשיתי פשוט מה שרציתי במגרש וקיבלתי אולי .7 היו לי שלושה משחקים שהבקעתי בהם ארבעה שערים ולא קיבלתי .10 ציונים זה דבר מאוד בעייתי, וזה בעיני המתבונן. יש שוערים שבהרבה משחקים מגיע להם ,10 ויש תפקידים כאלה שבחיים לא יקבלו. זה מאוד פרובלמטי. בסך-הכל היה משחק טוב, שיחקנו בלי אורי ומאוד חששנו מהמשחק. אני ריאלי, היו לי משחקים יותר טובים, אבל זה היה משחק מיוחד. הייתי פעם שחקן לא רע."
כשוויקטור צ'אנוב הגיע לישראל, 48 שעות אחרי שמכבי חיפה עם גיורא אנטמן חטפה חמישיה בנתניה, המדינה עצרה את נשימתה. השוער האגדי של דינמו קייב הגיע לקבוצה ישראלית בשיא כושרו. היה ברור כבר מההתחלה שמדובר בבינגו. בלתי נכנע, נטול פוזות, עם בעיטת שוער שהיא חצי בישול. בשבת ההיא התקיימה הצגה כפולה בר"ג, מחזור לסיום. הפועל פ"ת, שדלקה אחרי מכבי חיפה בטבלה, ניצחה 1-4 את בית"ר ת"א וחיכתה על הגבעה שמכבי ת"א תעשה לה מעשה הפועל בימק"א ותביא לה אליפות היסטורית. ומכבי עשתה את המאמץ. במצב של 0-0 עצר צ'אנוב פנדל של איציק זוהר ואחרי ה0-2- שעשה טל בנין תוך שתי דקות לקראת המחצית הוא עצר עוד פנדל של ניר קלינגר. רק אלי דריקס הכניע אותו בדרך לניצחון 1-4 ואליפות למכבי חיפה.
אבינעם פורת ב"ידיעות אחרונות" הדהים עם 10 ראשון ואחרון לשחקן זר. "משחק פנתרי," הוא כינה את משחקו של צ'אנוב בעיתונו. במעריב נתנו לו רק .7 אלי קמיר, היום יועץ התקשורת של השר שאול מופז, כתב: "אצל הרוסי הזה אין הנחות, גם לא תשלומים. הוא לוקח את כל הקופה ובמזומן." צ'אנוב עצמו היה הרבה יותר צנוע: "אני מסכים עם כולם שהיה לי יום מוצלח."
שוער מכבי ת"א באותו משחק היה שביט אלימלך בן ה,20- שקיבל ציון :5.5 "הוא קיבל 10 בעיקר בגלל הטיימינג של הפנדלים. הוא היה שוער ענק. ראיתי אותו במשחקים שהוא היה טוב יותר מהמשחק הזה."
עד אותו יום הספקתי כעיתונאי להעניק פעמיים ציון ,9 וכל פעם אחרי ייסורים קשים. בערב ההוא, לעיני 45 אלף צופים בר"ג, בהצגה הכי גדולה של נבחרת ישראל אי פעם, עדיין היה לי ספק. אייל ברקוביץ' הבקיע לקראת המחצית שער בטיימינג מופלא, אחרי מסירת עומק קשתית של יוסי אבוקסיס. בתחילת המחצית השניה הוא קיבל מסירה נפלאה מרביבו והבזיק לרשת. צמד לברקו כבר היה נדיר. אפילו האסיסט המדהים לנג'ואן גרייב, בשער שקבע 0-5 לישראל, לא שיכנע עדיין. אבל אז קיבל ברקוביץ' כדור מצד שמאל, גרר לשם את השומר האישי שלו ועוד שני אוסטרים סמוקי לחיים שרצו עם הלשון בחוץ וככה, כששלושה רודפים אחריו, הוא נתן עקב לעצמו, איפשר לשלושה לרוץ אחרי כלום ובסיבוב מהיר על המקום התפנה חופשי ומאושר. "זו חדוות המשחק," הסברתי את ה10- למחרת במעריב, "העליצות, הליצנות, הקרקס שהוא עשה לאוסטרים. כבר נתנו ציון 10 לשחקנים בישראל, אף אחד לא היה במדי הנבחרת כשזה הגיע לו. שום משחק לא שווה למשחק שאחריו עם שלם יוצא לחגוג ברחובות."
6 שנים אחרי בטוח ברקוביץ' שגם הצמד שלו ב"דל" נגד מנצ'סטר יונייטד במדי סאות'המפטון היה שווה ,10 אבל הוא עדיין מתרגש מהמשחק נגד אוסטריה: "מבחינת הקהל הישראלי הצגתי את המשחק הכי חשוב שיכולתי לשחק אי פעם. מבחינת התוצאה, שני הגולים, הבישול, האווירה והניצחון ההיסטורי, זה המשחק הכי גדול שלי. זה משחק שיש בו הכל.
"ה10- היה מאוד מחמיא. לא כל יום מקבלים ציון כזה, אולי פעם בחיים. זה מראה שבמשחק הזה הייתי באמת מושלם. לא ידעתי בכלל שאפשר לתת ציון כזה."
כשמדברים על אגדות כדורגל, יענקל'ה חודורוב יכול בשקט לענות להגדרה הזו. ב1- בנובמבר 2001 הוא היה בלונדון עם עוד 4,000 אוהדי הפועל ת"א, מחכה בכליון עיניים למשחק הגומלין בסטמפורד ברידג' נגד צ'לסי. ההתרגשות התישה אותו והוא הלך לישון צהריים. לרוע מזלו, לא העירו אותו והוא הקיץ במחצית, בחדרו במלון, והפסיד את היום הגדול בחייו של שביט אלימלך. "בעטו לי במשחק הזה בין 35 ל40- בעיטות למסגרת," נזכר אלימלך, "אפילו באימון אין 40 בעיטות למסגרת. היתה התרגשות עצומה ונכנסתי לאט לאט. פעם אחת בא מולי האסלביינק וגם בפעם השניה הצלחתי לקחת. זה הכניס אותי לטירוף, שאפשר לעשות את זה, ששום כדור לא עובר אותי. בבעיטה של זולה נתפס לי הגב, מתחתי את שריר הירך, היה עלי עומס בלתי רגיל. הרגשתי שכל כדור שאני תופס, הכי פשוט, הוא הכדור הכי חשוב בחיים שלי."
גם המדינה התרגשה. בפעם הראשונה הסכימו ביניהם שני העיתונים הגדולים. יעקב זיו מ"מעריב" וגולן חזני מ"ידיעות" העניקו לאלימלך את הציון המושלם. "היה לי פעם חלום כזה וככה בדיוק הוא נראה," התרגש גם שביט, "הכי החמיא לי שמעבר לכך שנתנו לי ,10 גם דרור קשטן אמר שהוא היה נותן לי .10 רק אז הבנתי שבאמת היה לי משחק מושלם." בן כספית כתב למחרת ב"מעריב:" "לאלוהים קוראים, לפחות הערב, שביט אלימלך." שגיא כהן חרת בלבבות את המשפט הבא: "יש הרבה דברים שאפשר להגיד על תצוגת השוערות של אלימלך אתמול, אבל דומה שכולם יחד מסתכמים במילה אחת שמתארת אותה, ובעצם את כל המפגש הכפול של הפועל ת"א עם צ'לסי: "אגדה." אלימלך השבוע: "לא צריך להגזים עם אלוהים, אבל אגדה היה בהחלט מציאותי."
מכבי חיפה מוציאה 0-0 במסטאיה, אצל ולנסיה. פחחחחח, על מי אתם עובדים? זה צריך להיגמר .0-4 כן, זה מה שנגמר בגומלין, אבל במשחק הראשון, בוולנסיה, זה הסתיים ב,0-0- ולתוצאה כזו יש רק גורם ישיר אחד: שוער. "ידיעות אחרונות" לא היסס: .10 יונתן הללי ב"מעריב," רק עם ,9.5 לא חסך מחמאות: "רפא בניטס בטח שטף את שחקניו במחצית. זה מה שחסר לו ברזומה, איזו פאדיחה טובה, אבל דוידוביץ' תפס יום ענק. אפס טעויות. בחיבור, על הדשא, רגוע." לאיימאר, לקרבוני, למיסטה הוא לקח כל כדור גובה. שגיא כהן ראה גם את המשחק הזה: "האיש שחזר משתי פציעות קשות, הוא בלי שום ספק הסיפור האופטימי ביותר בכדורגל הישראלי בשנתיים האחרונות. על אחת הבמות המרכזיות של הכדורגל האירופי, הסיפור שלו קיבל את הסוף ההוליוודי המתבקש."
דוידוביץ' סגר במשחק הזה את מעגל העשיריות. ארבעה שוערים מול שלושה שחקני שדה, שני שוערים ממכבי חיפה ושניים מהפועל ת"א. "זה כיף להיות ברשימה כזו מכובדת. למען האמת, הייתי די לחוץ מהמשחק הזה כיוון שחזרתי מפציעה ולא ידעתי באיזה כושר אהיה בדיוק. לא תיארתי לעצמי שאפתח ככה ואעשה דברים כאלה. הרגשתי שעשיתי דברים שהרבה זמן לא עשיתי."
- הצלה מיוחדת?
"בעיטת עונשין של בראחה שהדפתי בקצות האצבעות לקורה וכדור רוחב שזינקתי על עיוור ופגע בי. הגיע שלב שהשעון עמד מלכת, רציתי כבר שזה ייגמר. אני לא זוכר שעברנו את החצי, אולי פעמיים."
- הגעת דוידוביץ,' חזרת תמנון.
"את הכינוי הזה הספרדים נתנו. הם נתנו אותו כבר לפרנצ'סקו טולדו, שהצטיין נגדם."
נא להמתין לטעינת התגובות
