קרוקובר: "יכולתי לחזור, אבל לא תחת האיגוד הזה"
דניאלה קרוקובר נהנית מקריירת ג'ודו מצליחה בארגנטינה, הופיעה על בול והשיקה בושם מצליח. אבל ברגע שהגיעה למכביה, הזכרונות חזרו והפיוז קפץ. "החבר'ה פה נדפקים בגלל פוליטיקה. במכביה הייתי צריכה לעשות שלושה איפונים כדי לקבל אחד"
זה לא רק ההפסד שלה בגמר המכביה לאליס שלזינגר בת ה-17, בהחלטת שופטים שעוררה מחלוקת, אלא יותר התנהלות איגוד הג'ודו. האיגוד שפיטר במהלך שהותה בארץ את המאמן שטיפח אותה, יונה מלניק, אחרי שהתגלה כי הוא גם אוים במשרתו זו, שנה לפני כן, כשהאיגוד גם מאיים על חניכה אחרת שלו, מיכל פיינבלט, לבל תתאמן עימו. פיינבלט הושעתה מהנבחרת על כך שסיפרה הכל למעריב.
"לא יאומן כל מה ששמעתי כאן, בשהות הקצרה שלי בארץ", מספרת קרוקובר. "חזרו אלי כל הרגשות הקודמים מפעם. אני מרגישה כאילו הם פוגעים בי". כזכור, קרוקובר עזבה את ישראל ב-1999 לאחר שחשה כי לא קיבלה הזדמנות שווה להתמודד על הכרטיס לאולימפיאדת סידני 2000. בהיותה ילידת ארגנטינה, היא חזרה לשם כאזרחית, סיימה תשיעית בסידני במשקל לא שלה (70 ק "ג), וחמישית באולימפיאדת אתונה, לאחר שנפצעה ושברה את מרפקה בקרב העליה לגמר. גולת הכותרת של הישגיה היתה בטוקיו 2003, כשהיתה לאדם הראשון מארגנטינה שמוכתר כאלוף עולם בג'ודו.
הארגנטינאים, למרות הבעיות הכלכליות שגורמות למערכת האולימפית שם לתמוך כספית בספורטאים עוד פחות מאשר כאן, העריכו מאוד את ההישג והוציאו בול רשמי של רשות הדואר עם דמותה של קרוקובר מטילה איפון: "זה היה מדהים. התרגשתי מאוד לחשוב,'מה, אני על בול?'. הבול גם הוצג בטקס מיוחד במקום מפואר מאוד. אחרי זה הוצאתי טישירטס עם הבול עליהן".
החולצות, מחזיקי המפתחות ועוד, כולן חלק מקו שיווק שפתחה קרוקובר בארגנטינה כדי להשלים הכנסה. בתחילה היא רקחה בשמים ומכרה אותם מבית לבית. עכשיו יש לה כבר מוכרות העורכות חוגי בית לשיווק, והיא מתכננת להשיק בושם חדש על שמה, באירוע עטור דוגמניות וסלבריטיז מקומיים.
"עד עכשיו הייתי פותחת באסטה בתחרויות הג'ודו. כיום אפילו המזכירות במשרד הספורט הארגנטינאי מזמינות אצלי בשמים. אבל כלום מכל זה לא שינה אותי. אני לא מחשיבה עצמי גדולה יותר מפעם. אני אדם פשוט שאוהב להיות עם החברים, מי שמכיר אותי יודע מזה. רק קצת התמתנתי עם השיגעונות. הייתי פעם יותר חמומת מוח".
והנה, רק הגיעה דניאלה לביקור מולדת לרגל המכביה, וכבר היא מחוממת שוב.
"בלתי אפשרי להתקומם נגדם. הלוואי והייתי יכולה לחזור ולעמוד מול כל מה שהולך פה. לא היה אדם שמח ממני לחזור לישראל, אבל ברור לי שאני לא יכולה. אחרי שלושה ימים פה, כבר משגעים אותי בסיפורים על מה שקורה בעולם הג'ודו בארץ. מה שקרה במכביה העליב אותי".
ממה זה נובע לדעתך?
"אני מבינה שכואב להם, ושפגעתי בהם באיזשהו מקום כשהצלחתי. כשזכיתי באליפות העולם, אף אחד מהם לא בא ללחוץ לי יד. לא רק זה, אלא שלפני התחרות הם הזהירו את כל המשלחת הישראלית בטוקיו לבל יתקרבו אלי או ידברו איתי. אחרי שניצחתי, יונה קיבל הוראה שלא לדבר איתי. ברור שהוא לא שמע להם. אחרי הכל אני תלמידה שלו והוא גאה בי".
אגב הקרב במכביה: יו"ר איגוד השופטים האירופי, יאן שניידר ההולנדי, שהיה משקיף במכביה, אמר שהשופטים צדקו, ושגם באירופה את מגיבה לא טוב על הפסדים.
"לא אתווכח עם מר שניידר, אותו אני מכבדת. אני רק יכולה לספר לך כי האיגוד האירופי העניק לי פרס בסך 5,000 דולר על הזכיה באליפות העולם, על מפעלי למען הג'ודו בארגנטינה, בגלל שהג'ודו שם לא היה מצליח כמעט עד ההישג הזה, ומאז יש יותר התענינות בענף. אני לא חושבת שהאיגוד האירופי היה מעניק כזה פרס לספורטאי מפוקפק".
מדוע האיגוד היה צריך להמר עליך לפני סידני, אם עינת ירון ניצחה אותך באליפות ישראל?
"קודם כל, אין לי שום דבר שלילי להגיד על עינת ירון. שתינו היינו טובות ופשוט היו צריכים להריץ את שתינו, כי לא היו אז הרבה ג'ודאיות ברמה גבוהה. מתישהו, הפסיקו לשלוח אותי לתחרויות. מעבר לזה, העובדות מדברות בעד עצמן. דני ליאופולד, שאימן את הנבחרת כשעוד הייתי ממש צעירה, קלט את הפוטנציאל שלי והתחיל להריץ אותי אפילו עוד בימי יעל ארד, כשהיה ברור שאין לי סיכוי להגיע לאטלנטה 1996. לקחתי מדליות בינלאומיות ב-98' ו-99', אבל מאמנת הנבחרת אז, רות מגן, בגיבויו של אדי קואז, קירקעה אותי מנסיעות. זו היתה ההחלטה הגורלית. להשקיע רק בעינת ולא לשים גרוש עלי".
פה המקום לציין כי טרגדיה פקדה אף את עינת ירון, להבדיל, שחלתה במחלת הסרטן ואף הקמפיין שלה לסידני נפגם, אם כי כבר מאוחר היה להחזיר את דניאלה מארגנטינה. ירון החלימה וחזרה לג'ודו, אך לא לרמה הבינלאומית.
הג'ודו הישראלי עבר, במקביל, לשליטה אבסולוטית של עמותת ג'ודוקאן, המרכז הרבה אגודות ברחבי הארץ בראשותו של אדי קואז. קואז, שהתמנה לראשות האיגוד כבר ב-1996, הוא כיום גם סגן יו"ר הועד האולימפי ומקורב מאוד ליו"ר עצמו, צבי ורשביאק ואל אחיו, רענן ורשביאק, ראש אגף הספורט של מרכז מכבי, המנווט מאחורי הקלעים את שליטת אחיו בספורט האולימפי הישראלי. ורשביאק כרת ברית עם קואז וג'ודוקאן, שיש הטוענים כי היא כוחנית מדי בשליטתה בענף.
"הג'ודו בארץ כיום הוא מונופול", מסכמת קרוקובר. "ספורטאים שאינם מג'ודוקאן סובלים מהשיפוט. בגלל זה ברור לי כי השיפוט היה מכוון במכביה. אתה פשוט לא מצליח לנצח קרב עד שאתה לא עושה כמה איפונים. בשלבים המוקדמים של התחרות הייתי צריכה לעשות שלושה איפונים כדי לקבל אחד. לי לא אכפת, שיהיה, אבל החבר'ה האחרים פה נדפקים בגלל פוליטיקה. יכולתי לחזור לארץ, אבל לא תחת האיגוד הזה".
באיגוד הג'ודו הגיבו: "דניאלה קיבלה במשך שנים כל עזרה אפשרית, מצד האיגוד ואגודתה, הפועל פ"ת. לאחר הקמת ג'ודוקאן, קיבלה עזרה גם מג'ודוקאן. דניאלה עזבה את ישראל לפני סידני לאחר שהיתה מספר 2 בישראל בכל תחרויות הקריטריון בארץ ובחו"ל. דניאלה ביקשה לעזוב לארגנטינה ולמרות שלא רצינו לשחררה, נאלצנו להיענות לבקשתה כדי לעזור לה. באליפות העולם 2003 קיבלה דניאלה תמיכה ועידוד מכל הנבחרת הישראלית והצוות המקצועי במקום.
"בגמר במכביה שפטו, מלבד הישראלי, שופטים מבלגיה ואיטליה וההחלטה על הענקת הניצחון לשלזינגר היתה פה אחד. שניידר אישר אף הוא את התוצאה חד משמעית. אנו מחנכים ג'ודוקאים ומצפים מהם לעשות את המיטב, לנצח על המזרן ולכבד את הכרעת השופטים. אנו רוצים לציין כי דניאלה הגיעה למשחקי המכביה כאורחת האיגוד, על חשבון תקציב שניתן לאיגוד, וקיבלה סכום כספי מכובד נוסף עבור השתתפותה. אנו מאחלים לדניאלה בהצלחה באליפות העולם במצרים ".
נא להמתין לטעינת התגובות
