"דריקס? קלינגר? תעבור לשאלה הבאה"
שמעון קורק חוזר בקטן, כמנהל מחלקת הנוער בבני יהודה, ומדבר על הימים בהם מלך בקרית-שלום. על הפירגון ("פתאום כולם מתקשרים, כאילו אני יו"ר ההתאחדות"). על לוני הרציקוביץ' ("שלום, שלום, אין לי תחושות כלפיו"). על השמועות כי הוחתם על הסכם שתיקה ("שטויות, מכבי ת"א זה לא הכור האטומי"). ועל החיים בלי עבודה ("מי שיש לו מעט, מבזבז מעט"). ראיון
איך ההרגשה לחזור?
"כולם חזרו להתקשר, כאילו אני יו"ר ההתאחדות. אומרים שהייתי חסר בנוף הכדורגל. אנשים מבני יהודה מתקשרים ואומרים שעכשיו הפרוייקט שלי זה לגדל לקבוצה שוער ובלם. זה מחמיא אבל אני לוקח הכל בפרופורציה".
וכשלא היו טלפונים, גם לקחת בפרופורציה או שלקחת ללב והרגשת בודד.
"מי שבכדורגל, צריך לדעת שיום אחד הכל ייגמר. זה כמעט קורה בשניה. אם אתה מוכן ומתכונן ליום הזה, אתה מצליח לקבל את זה".
השנים האחרונות היו קשות כלכלית?
"סגרתי מוסך, היו לי הוצאות כספיות אדירות. אם לא הייתי בכדורגל, מצבי הכלכלי היה טוב מאוד, אבל מי שיש לו מעט מבזבז מעט".
שנים ארוכות עשה קורק במכבי עד שקיבל את תפקיד מנכ"ל הקבוצה הבוגרת, בו החזיק 15 שנה. כל השחקנים, המאמנים והבוסים המרכזיים של מכבי עברו דרכו. הוא מכיר את כולם עד קצה הציפורן, את אופיים ומבנה אישיותם. מקבוצת הניהול עם פדרמן ושטראוס ועד לוני. קלינגר ודריקס שיחקו אצלו. גרנט, קשטן, שלמה שרף, ניר לוין, צביקה רוזן ונסים בכר, אימנו לצידו. הוא היה שם בימי זוהר-נמני העליזים, ובימים שרוזן קבע שמזוהר לא ייצא שום דבר, כי הוא לא רציני. שום דבר לא קרה במכבי ת"א של הדור האחרון מבלי שקורק היה שם.
כשמני לוי התמוטט על הדשא בטדי, קורק שכב בבית-החולים אחרי צינתור. "מינה והילדים החביאו לי את הרדיו, כדי שלא אדע מה קרה לו. אחרי שבוע ראיתי את זה בהקלטה. ברור לי שמני היה היום המגן הימני של הנבחרת, ללא עוררין. זו גם דעתו של אברם. הביקורים זה המעט שאני יכול. אני בא ומדבר אליו כמו לאדם רגיל 'בא לך ג'יפ 4 על 4, ולרדת לים?'. ביום שיש לו מצב רוח והוא מגולח ומסופר, יש לי הרגשה שכל רגע הוא יקום וייתן בעיטת וולה. כולם חושבים שמני שוכב במיטה, אבל הוא יושב זקוף בכסא. אני בא אליו ושואל 'תגיד, אתה לא קם?' הוא צוחק".
הוא מזהה אותך?
"לדעתי כן. לפעמים אני מרגיש שהוא שומע ומבין אותי".
עקבת אחרי "צהובים" של רינו צרור?
"כן. לא אהבתי את החודרניות. מבחינתי, חדר-הלבשה הוא קודש קודשים, וככה גם אסיפה. אולי אני שמרן או מיושן, אבל אני לא אוהב שהולכים עם עגילים או כובע הפוך. כל אחד עם השיגעון שלו. מעולם גם לא נכנסתי למגרש בזמן אימון".
מה זה להיות מנכ"ל מכבי?
"צריך לאהוב את זה כי זו עבודה מסביב לשעון. אתה אבא, אמא, חשמלאי ולפעמים גם אינסטלטור. זה דבר שלומדים מהחיים. שום קורס מנהלים לא ילמד אותך את זה. תשאל את מוני פנאן. אף פעם לא היה לי אפילו שעה זמן לעצמי. מכבי ת"א היתה כל העולם שלי. לא היה לי זמן לאשתי, לילדים ולנכדים. מאז שהלכתי ממכבי גיליתי חיים חדשים. פתאום הלכתי עם הנכד שלי לג'ודו, לשחמט, לסוסים. הוא לקח מדליית זהב בג'ודו וזה מרגש. אתה יודע מה זה לקחת את הנכדה לגן? אני מכיר את כל האמהות בגן שלה".
לייבו ז"ל היה המנהל הגדול מכולם?
"אני חושב שכן. הוא גר בדירה פשוטה בת"א, אבל לכולם הוא דאג שתהיה דירה ותהיה עבודה. שבוע לפני שהוא מת במשחק שלנו בנתניה, הוא חזר מהרופא ואמר לי'אני בריא כמו פנתר'. אני השתדלתי לעזור לכולם, אפילו בקו הפצת עיתונים. לא כל-כך דאגתי לעצמי. קודם השחקן, אחרי זה המשפחה".
מי השחקן הכי גדול בתולדות המועדון.
"נמני הכי גדול בכל הזמנים. יש לו מנהיגות, יכולת כדורגל, יכולת הבקעה. הוא המבקיע הכי גדול של מכבי. הוא ישחק גם אם הקרסוליים שלו יהיו בלונים. יש בו רגישות לילדים, לחולים, הוא לא יירתע מלהגיע לאירועים, גם כשלא נוח. להבדיל מאחרים שנותנים צדקה כדי שכולם יראו, הוא נותן בסתר. והוא לא מפסיק לבקר את מני לוי. זוכר את גמר הגביע האחרון נגד הרצליה? למי שרו ביציע? רק לנמני".
אם נמני הוא הגדול מכולם, מי הזר הכי טוב שהיה במכבי?
"היו הרבה. אובארוב, פולוקארוב, קוביקה, אנדריי באל, אפילו מקנאקי. הוא היה גדול, מקנאקי. ביום חול הוא היה מוכן להתראיין בחינם, אבל ביום חופש שלו הוא דרש 200 דולר. האמת? אף פעם לא ידעתי מה הגיל שלו באמת".
מי המאמנים שהשפיעו הכי הרבה על מכבי?
"אברם וגם קשטן, אבל אצל ניר לוין הכי הרבה צעירים קיבלו צ'אנס. אחרי מה שלוני עבר עם שלמה שרף, אמרתי לו שלוין הכי מתאים לאופי שלו".
מה היה הרגע שהשפעת הכי הרבה, לדעתך, על מכבי?
"רגע לפני שגרנט הגיע למכבי בפעם הראשונה, כל שחקני הנוער של מכבי שלקחו דאבל היו מושאלים לאשקלון, עמידר, הרצליה. אני מדבר איתך על שלח, נעם שוהם, עמית לוי. דיברתי עם אברם והצעתי לו שיילך לראות אותם. לשמחתי אברם זימן אותם והשאר כתוב בספרי ההיסטוריה. אותו דבר קרה גם עם נסים בכר. במשחק האחרון של העונה היו חסרים שחקנים. לבכר היה ברור שהוא לא ממשיך, והצעתי לו לקחת
"המלצתי לרוזן, רגע לפני שעזב ופינה את הדרך לגרנט, שייתן הזדמנות לגדי ברומר. אלה זכרונות שנצרבים. ללוין הצעתי שיעלה את טל בן-חיים. גדי היה פצוע מול ראשל"צ והוא ניסה את אורן זיתוני כבלם אחורי. אמרתי לניר שאני מכיר את הילד".
אתה עצמך לא הגעת לארץ המובטחת, לליגת האלופות.
"כמעט שעשינו את זה עם קשטן, נגד גראסהופרס".
לפני שלוש שנים הודיע לוני הרציקוביץ' לקורק על סיום עבודתו, ונימק זאת ב"דרך כלכלית חדשה" שהקבוצה הולכת אליה.
היית ערוך ליום שתקבל את הטלפון ההוא מלוני?
"זה לא היה טלפון, כי נפגשנו, אבל ברור שכשאתה בתפקיד של מנכ"ל מכבי, לא כולם אוהבים את זה. הייתי ערוך כי אני מאלה שקולטים את האווירה. היו לי חושים והייתי מוכן לזה שאלך, כי כשקיבלתי את התקף הלב והייתי בבית-חולים אחרי צנתור, הבנתי שהיה מי שניצל את המצב".
מי זה?
"עזוב. עכשיו זה כבר לא חשוב".
בזמנו היו שמועות שמכבי החתימו אותך על הסכם שתיקה?
"שטויות. מה, מכבי זה הכור האטומי?"
מה אתה מרגיש כלפי לוני?
"אין לי תחושות כלפיו. כשאנחנו מתראים יש'שלום, שלום'. היו לנו שנים יפות ביחד וזכותו כבעלים להחליט שאני צריך ללכת. אני לא יורק לבאר שממנה שתיתי".
מה עם דריקס וקלינגר?
"תעבור לשאלה הבאה".
מכבי של העונה הבאה תצליח?
"שני המחזורים הראשונים, מול בית"ר והפועל, יקבעו הרבה".
יש בהלה של מנויים?
"ההבדל בין מכבי עם נמני למכבי בלי נמני זה 5,000 מנויים. החזרה שלו כבר הצדיקה את עצמה".
וברקוביץ', כמה מנויים הוא שווה?
"הוא יביא אלף. תבין, נמני לא עולה למכבי כסף. הוא מביא כסף. אין אף אחד שיכול לעשות את זה. פדרמן עשה אחד ועוד אחד ויצא לו שתיים".
את החיבור בין בני יהודה לקורק יצרו האחים מוליוב, הבעלים של אדידס ודיאדורה. "הם כל הזמן שאלו אותי למה אני לא חוזר לכדורגל", מספר קורק. "אמרתי להם שאין לי את הניצוץ. הציעו לי לעבוד עם סוכן שחקנים, לנהל אפילו קבוצה בפירוק, מכבי קרית-גת. שלחתי אותם לנאור גלילי מאשדוד. בשבוע שעבר התקשר אלי עו"ד אפרים ברק, שעבד איתנו במכבי, שאל מה נשמע והציע לשתות קפה.
"הגעתי, אכלנו דג מלוח ושתינו קצת וודקה, ואז הוא סיפר שהוא פגש בטורקיה את משה דמאיו ויצא להם לדסקס על מחלקת הנוער. הוא הרגיש שדמאיו מחפש אדם כמוני. הוא הציע אותי ודמאיו שאל אם נראה לו שארצה לבוא לדבר הזה. ברק שאל ואמרתי שהסיפור נשמע טוב. באתי מהנוער של מכבי, צמחתי שם, לא באתי לבוגרים ישר מהיציע. מאוד נראה לי לגדל דורות, שחקנים. אני מכיר את האנשים האלה. אני ודמאיו התחלנו במחלקת הנוער. אני מכיר את בועז סולמי, את חזי מגן ששיחק במכבי. הם אנשים נהדרים".
ומתי פגשת אותם?
"דמאיו הגיע מיד לברק והתחיל לספר לי על המחלקה. בונים חדרי הלבשה חדשים, הנוער מקבל העשרה, מחשבים, לימודים. זה החזיר אותי אחורה בזמן ונדלקתי. אמרתי שזה מדבר אלי. ביום ראשון דמאיו מתקשר וקורא לי לשכונה. הוא הכניס אותי לחדרי ההלבשה שנבנו מתחת ליציע הדרומי. נדהמתי. אני מכיר את כל המחלקות הגדולות בישראל, ופה יש חדרי הלבשה מפוארים יותר מבבלומפילד. ראיתי את ההשקעה, נראה לי, נראה להם, ולעבודה. דיברתי עכשיו עם טל בן-חיים. אני זוכר אותו מנערים ג', לא מהבוגרים. גדי ברומר היה פצוע וטל עלה במקומו. עכשיו אני רואה אותו בבולטון ונהנה. הנה, אחד כזה הגיע, וכשאתה מסמן מטרה, אין כוח בעולם שיפריע. במצב של היום, עם כל משכורות העתק, מועדון שלא יבסס עצמו על צעירים, יעשה שטות. שחקן כזה מגיע אחרי ההשקעה לבוגרים ואז הולך לצבא ומקבל שכר חייל. בשנים האלה הקבוצה מחזירה עליו את ההשקעה. 3-2 שחקנים כאלה שאתה מעלה זה ים של כסף".
\
אומרים שמי שמחובר לקבוצה אחת כל חייו, לא יכול לתת הכל במקום אחר.
"בני יהודה זה לא הפועל ת"א. אני בא כבעל מקצוע לעשות דברים מסוימים שאני טוב בהם. אראה את כל המחלקות, אבל זה לא יעשה אותי שונא מכבי".
אם הפועל ת"א היתה מציעה לך להיות המנכ"ל שלה, היית הולך?
"לא הייתי הולך. זה לא היה מתקבל טוב. צריך להתחשב בסביבה, באוהדים. אני שומע את האוהדים של מכבי שהם שמחים שחזרתי, אבל לא שעברתי את הקווים. אתה לא זוכר את רפי עגיב בהפועל? כל הזמן האשימו אותו שהוא מכביסט. שתבין, אני בידידות עם האנשים בהפועל, אבל יש דברים שלא עושים מבחינה אסתטית".
אז כל הסיפורים שחיברו בזמנו בין נמני להפועל היו שטויות?
"שטויות במיץ. נמני לא היה יכול לעבור להפועל. זו פשוט חציית קו. זה לא עלה בדעתו לרגע אחד. הוא מכביסט מבטן ומלידה. העברות בין מכבי להפועל מאוד נדירות. זה חריף מדי".
לכמה משחקים הלכת מאז שעזבת את מכבי?
"אחד".
איזה?
"המשחק הראשון של אבי נמני בטדי עם בית"ר נגד אשדוד".
נמני הזמין אותך?
"כן".
למה הפסקת ללכת?
"אתה לא מכיר את זה? אתה יושב ביציע, מישהו מספר בדיחה ואתה צוחק. ואז בדיוק מכבי חוטפים גול והקלוז של המצלמה מראה אותי צוחק. ואז מה חושבים? ששמעון קורק שמח לאיד".
והיתה אצלך שמחה לאיד?
"לא, אני לא הטיפוס".
תראה איך עמנואל אופיר ז"ל, שעבד איתך ועם גרנט במכבי, כמעט נשכח.
"רגע לפני שהוא מת, נכנסתי אליו לחדר. היתה לו מחברת כזאת שבה הוא כתב לכל אחד משהו לפני פרידה. הוא נתן לי שמות של כמה אנשים שאני צריך להיזהר מהם. הוא לא טעה".
נא להמתין לטעינת התגובות
