 |
/images/archive/gallery/318/045.jpg צונסי בילאפס ולינדזי האנטר חוגגים, ראשיד וואלאס ברקע, הלילה בדטרויט.
צילום: רויטרס  |
|
|
| דטרויט ניטרלה את ג'ינובילי ודאנקן וצמצמה ל-2:1 |
|
| בן וואלאס חזר לרחף בגבהים, צ'ונסי בילאפס וריפ המילטון חזרו לקלוע, ההגנה חזרה להכות, ודטרויט הצליחה למנוע נפילה לבור ללא תחתית עם ניצחון 79:96 שהחזיר אותה לסידרת הגמר |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ערן סורוקה
15/6/2005 7:31 |
|
|
|
|
|
|
|
בדטרויט התקבלה החלטה עקרונית עוד לפני משחק 3: לערוך למאנו ג'ינובילי וטוני פארקר היכרות אינטימית עם כל שביב עץ בפרקט של האובורן
הילס פאלאס. ובכן: תכירו, מאנו וטוני, פרקט. פרקט, מאנו וטוני. אה, כן. וברוכה הבאה לסדרת הגמר, דטרויט פיסטונס.
דטרויט – סן אנטוניו 79:96 (2:1 בסדרת הגמר). הפיסטונס קיבלו קשה את הביקורות על חוסר האגרסיביות שלהם בשני המשחקים הראשונים, והחליטו לקחת את העניינים לידיים. ג'ינובילי, שחרך להם את ההגנה בשני המשחקים הראשונים בטקסס, חטף מכה בברך כתוצאה ממפגש עם טיישון פרינס ברגעים הראשונים של המשחק, נקע קרסול לאחר מכן ונוטרל, בעזרת הגנה מצוינת של פרינס, להמשך הערב. פארקר, אולי היחיד שתיפקד בספרס כמו שצריך (21 נק'), נתקל באחת מחדירותיו בנסיון חיסול ממוקד של צ'ונסי בילאפס ששלח לו מרפק לרקה. בן וואלאס ואנטוניו מקדייס צבעו את הרחבה של הפיסטונס באדום לבן, בלי אפשרות לתת לטים דאנקן לחנות, אפילו לא לפרוק סחורה. לא החלום הרטוב של ג'יימס נייסמית', אבל הצהרת כוונות: זה הכדורסל שלנו, קומראדס, תתמודדו.
"תפסנו פיקוד בבית ושיחקנו עם המון אנרגיה. שיחקנו הגנה, עזרנו אחד לשני והשגנו את הניצחון", אמר ריפ המילטון. אחרי שני משחקים איומים של 'נו, היתה לי כל זריקה שרציתי, פשוט לא קלעתי. ברוס, ברוס, חלאס, זוז מהמרפק שלי, נו, אנחנו כבר בחדר ההלבשה', ריפ התאפס ונתן חצי שני גדול בדרך ל-24 נקודות. צ'ונסי בילאפס, ששיחק עם עצמו את המשחק החביב "בואו נראה כמה פעמים אפשר לחרב לקבוצה שלי את המומנטום", החליט ברבע השלישי להפסיק עם זה ועזר לפיסטונס לברוח כשהוא מסיים עם 20 נקודות ושבעה אסיסטים.
ובן וואלאס, סוף סוף, היה בן וואלאס. 4 שניות מהפתיחה הוא חטף כדור ורץ כל הדרך לדאנק. ברבע הראשון היו לו חמש חסימות. בחצי השני הוא אסף בערך כל דבר שנפל מהטבעת. 15 נקודות, 11 ריב', 3 חטיפות והשפעה פסיכולוגית עצומה. "בן היה נהדר", אמר דאנקן, שסבל מנחת זרועו של שחקן ההגנה של השנה וסיים רק עם 14 נקודות ב-5 מ-15 מהשדה, "הוא שיחק עם המון אנרגיה והכניס את הקהל שלהם למשחק. רמת האגרסיביות שלהם היתה גבוהה, וזה תידלק אותם".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דאנקן מחפש עזרה מלמעלה, הבוקר בדטרויט. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
בן וואלאס מפרק את הסל, הבוקר בדטרויט. צילום: אי-פי-איי
|
|
|
 |
|
וראשיד וואלאס מפרק את מאנו ג'ינובילי, הבוקר. צילום: אי-פי
|
|
|
 |
|
 |
|
ראשיד: "ידענו שאנחנו צריכים משחק כזה"
|
|
|
 |
|
|
|
בחצי הראשון נראה כאילו הפיסטונס לא מצליחים להתנער מהספרס ויהי מה. למרות רבע ראשון מלא אנרגיות וטירוף של הביג בן, ולמרות הפציעה של מאנו ועבירות מוקדמות של מוחמד ודאנקן, האורחים עדיין הצליחו להוביל 21:27 בסיום הרבע ואפילו 41:42 בהפסקה. הפיסטונס עשו כמעט הכל נכון, אבל מדי פעם עדיין הפקירו שחקנים בגופיות שחורות לזריקות חופשיות. חמש כאלה היו לספרס במחצית, כולל אחת של רוברט הורי ששבר את שיא הקריירה של מייקל ג'ורדן לשלשות בסדרות גמר (43), לדטרויט היו אפס. ואז, ביציאה מחדרי ההלבשה, לראשונה בסדרה, גם ההתקפה של הפיסטונס הפציעה. בסופו של יום, המקומיים הפכו לקבוצה הראשונה אי פעם שעוברת את 90 הנקודות נגד סן אנטוניו במשחק גמר.
פארקר אמנם עדיין הצליח להשאיר את הספרס במשחק בכמה כניסות מוצלחות, אבל ברגע שיצא, עם עבירה רביעית לקראת סוף הרבע, התחילה ההתפרקות. הפיסטונס עברו ללחץ על כל המגרש, בנו אודריך נראה כמו נבחרת ישראל במחצית השניה באירלנד ולא עבר את החצי, כמה חטיפות מהירות וההפרש קופץ ל-63:70. פארקר אמנם חזר, אבל כשג'ינובילי מוגבל בתנועה, מחטיא כל זריקה ומוסר כדורים לשחקני הפיסטונס (7 נק', 6 איבודים), הספרס לא היו מסוגלים לקנות סל גם בשוק השחור. "שום תירוצים, שום הסברים. פשוט לא שיחקתי טוב", אמר הארגנטיני.
בילאפס קלע מתי שבא לו, המילטון יצא מחסימות לסלים קלים, מקדייס (12 נק') השליך כדורים שנכנסו בצורה מסתורית לטבעת, בן וואלאס ריחף בגבהים שמותרים רק לצפלין. ההפרש צמח ל-10, ואז ל-15, וסטיבי וונדר, ששר את ההמנון לפני המשחק, כבר הבין מהקהל שלידו שהעסק גמור. "ידענו שאנחנו צריכים משחק כזה", סיכם ראשיד וואלאס, "וכמובן, העובדה שהיינו בבית הוסיפה לכל העניין, וסיפקה לנו המון אנרגיות".
הספרס צריכים להיות מוטרדים מהפציעה של ג'ינובילי, או מהיכולת של הפיסטונס, בניגוד למה שנראה עד עכשיו, להעלים אותו ולשתק לסן אנטוניו את דאנקן, את משחק הריצה ואת ההתקפה באופן כללי. הנפילה, שאולי היתה צפויה בשלב מסוים, הגיעה, אבל גרג פופוביץ' ידע טוב מאוד למה הוא לא רוצה שהמצב הזה יקרה: עכשיו לאלופה המכהנת יש שוב את הביטחון העצמי וגאוות היחידה, ויש אולם ביתי, ויש מאמן בשם לארי בראון שאומר: "כנראה שהבנו כמה חזק אנחנו צריכים לשחק, ושנידרש לתת את המיטב כדי להפוך את הסדרה לתחרותית". ויש גם 22 אלף מטורפים, שרוצים שוויון 2:2, מחר בלילה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
המילטון קובר עוד שתיים מעל בארי, הבוקר. צילום: אי-פי-איי
|
| |  | | לארי בראון צובט את עצמו כדי להאמין, הבוקר. צילום: רויטרס
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/318/046.jpg
 |
|
|
פופוביץ' מעביר תדרוך זריז לדאנקן, הבוקר בדטרויט
|
|
 |
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/318/044.jpg
|
|
|
עוד אחת של פופוביץ' מהבוקר, בפוזה שלא ראיתם במשחקים 1 ו-2
|
|
|
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/318/053.jpg
|
|
|
טוני פארקר עולה לסל, הבוקר בדטרויט
|
|
|
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/318/055.jpg
|
|
|
דאנקן מנסה לזרוק מעל בן וואלאס, הבוקר בדטרויט
|
|
|
![]()
|
 | | | /images/archive/gallery/318/054.jpg | | | סטיבי וונדר מבצע את ההמנון האמריקני לפני המשחק, הבוקר | | | ![]()
|
|
|
|
|
