ספורט NRG - חוזרים לגלישה

ראשי > ספורט > קול העם > כתבה

חוזרים לגלישה

טור מיוחד של יאיר סוארי, מאמן נבחרת ישראל בגלישה, עם חוויות מהאליפות באיטליה

דפדף בספורט

יאיר סוארי
11/6/2005 15:05

אחרי האולימפיאדה כולם לוקחים לעצמם חופש. גל פרידמן לקח לעצמו את הזמן לסיבוב הרצאות ודוושות בעולם, לי קורזיץ למדה לגלוש קייט ואיך שרים ראפ פולני בחופשת סנובורד בזקופנה, וגור שטיינברג המאמן יצא ל"חופשה" התלת שנתי בנבכי ההיי טק, עד לשנה האולימפית הבאה. אני, שאפילו לא הייתי חלק מהחוויה האולימפית, ניצלתי את ההזדמנות ויצאתי לטיול משתחררים במזרח, אמנם מאוחר בעשר שנים אבל הייתי במילואים זמן קצר לפני הנסיעה.

יושב הייתי באינטרנט קפה בפנום פן, בירת קמבודיה, כשקראתי לראשונה שבאיגוד השייט הבינלאומי החליטו להחליף את הגלשן האולימפי. הדם עלה לי לראש עד שהנמשים כמעט קפצו החוצה. להחליף את הגלשן במשהו שעדין לא קיים? מי ייצר את הגלשנים? מתי אפשר יהיה לקנות גלשן כזה? איך הוא ייראה? אלפי שאלות התרוצצו לי בראש בלי למצוא איפה לנוח (על אף אחת מהן אין בעצם תשובה, גם היום, שישה חודשים מאוחר יותר).

אחרי שסיימתי את הסיבוב שלי במיאנמר (בורמה) ו-וידאתי שקילקלתי לעצמי את הבטן בצורה יסודית, חזרתי לארץ. הבוסים של השייטים האולימפיים (יהודה מעיין מאיגוד השייט וגילי לוסטיג מהספורט ההישגי) אמרו: "בינתיים תאמן את נבחרת הנוער על הגלשנים הישנים, וכשיגיעו הגלשנים החדשים נדבר שוב על אימון של הנבחרת הבוגרת".

כשנגמר חודש מרץ והיה ברור שאנחנו הולכים לשרוף שנה שלמה בלי אימונים בלחכות לציוד החדש, יהודה קרא לי שוב ואמר: "בתחילת מאי מארגנים בסיציליה (סיציליה - פרט חשוב בעלילה שיוסבר בהמשך) אליפות העולם על הציוד הישן. תתחילו להתאמן,

אתם נוסעים".

ידעתי מייד למה לצפות. לפני שנתיים התקיימה בדיוק באותה עונה ומקום אליפות אירופה, ופרט ליום אחד לא זכינו שם אפילו לרוח מרעננת שלא לדבר על חזקה. לכן בנינו את חמשת השבועות שנותרו לנו עד לתחרות כשבהתחלה ניסינו לגלוש בכל תנאי הרוח (אפשר לתכנן את עוצמת הרוח באימון על ידי כך שקובעים נכון את שעת האימון או את האתר) ולקראת הנסיעה חידדנו בעיקר את היכולת ברוחות חלשות. חידוד שהפך להשחזה אכזרית באליפות ישראל לנוער – תחרות של שלושה ימים שבמהלכה לא זזו העלים על העצים בתל אביב.

בסוף הגענו לסיציליה: שירי רון ולי קורזיץ – שתי הגולשות הוותיקות, ואנחנו שחר צוברי, נמרוד משיח, מעיין דוידוביץ' ויאיר – נבחרת הנוער של השנה שעברה. אחרי הפגישה המסורתית (חיבוקים וכאפות עם הזרים וכמובן HOW IS IT לכולם) ראינו שרשימת השאלות זהה בכל העולם. למרות שכל הזמן אנחנו אנחנו שואלים את השאלות היה נחמד לשאול אותן שוב, כי צרת רבים היא חצי נחמה (גם נחמת טיפשים הולך). בשלב הראשון עברנו שלושה ימי אימון להכרת האתר. תנאי מזג האוויר היו בדיוק כשל אשתקד, ומייד נזכרנו מהם הכוונים אליהם שווה לגלוש ואיך ניצחו בשיוטים לפני שנתיים.

יום העצמאות חל במהלך תקופת האימונים ואנחנו העברנו אותו בלעשות על האש עם נבחרת הונג קונג, חוויה שקשה להסביר אותה. אין שני עמים שונים יותר מהישראלים והסינים, וכדי שתוכלו להתחיל לדמיין במה מדובר תחשבו על סיני עם מחשב נייד ממוזער ביד מכוסה כולו בספריי קצף מקבל מכה על הראש מפטיש פלסטיק.


הגולש שחר צוברי. צילום ארכיון





	טקס פתיחה והתחרות מתחילה. כרגיל, אין שום קשר בין התחזית לבין הרוח בשטח. ביום הראשון לתחרות אנחנו מקבלים רוח של 30 קשר (בערך פי שלוש ממה שציפינו) וההפתעה רבה: מעיין לא מצליחה לגלוש בתחילת היום אבל משתפרת מאוד בהמשך, לי – האלילה של הרוחות החזקות - כל כך מופתעת שאינה מצליחה למצות את יכולתה, ושחר מתנגש בגל גדול, עף מהגלשן תוך כדי תרגיל שהיה מזכה אותו בניקוד גבוה בהתעמלות קרקע, נוחת על המפרש ועובר דרכו, מה שכמובן לא משפר את המהירות שלו בהמשך היום. בסה"כ יצאנו מהיום הזה בשן ועין, כשלי מדורגת חמישית והבנים רביעי וחמישי. אחד הדברים שאתה לומד תמיד מחדש הוא שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר, כך שלכולנו ברור ששום דבר עוד לא סגור. ביום השני מקבל את פנינו בוקר סיציליאני אופייני – השופטים לא מוכנים עדיין בשעה המוקדמת שנקבעה לתחרות (אחת בצהריים), ולכן חיכינו להם עוד שעה וחצי על החוף שבסופן אין מספיק רוח לתחרות הגברים. הנשים כן מזנקות לשיוט אחד ומוכיחות שאכן ברוחות הקלות הן גולשות היטב, כשהן מגיעות שנייה, חמישית ו-12. עבור לי זו התרגשות גדולה כי אף פעם לא הצליחה בעבר להגיע למקום כזה ברוח חלשה. לא נלאה אתכם בכל פרטי התחרות, אבל על היום הרביעי אי אפשר לוותר (חוץ מזה שהבטחנו שסיציליה תהיה מוטיב חשוב בסיפור). כשהגענו ליום הזה כבר היה די ברור שאנחנו לא נוהגים כדרכנו ולא הולכים להפציץ בתחרות, אבל ללי ולשחר יש סיכוי לא רע לזכות במדליות. בשיוט הראשון לי עושה עוד צעד גדול בכוון ומסיימת שלישית, אבל כשהיא מסתכלת על סירת הגמר מתברר שהיא והגולשת האיטלקייה נפסלו בזינוק. עצב גדול. אבל בסיציליה כמו בארץ המאפיה – כשאני חוזר לחוף אני רואה את המאמן האיטלקי מסתודד עם השופט באיטלקית, מצייר כל מיני דברים על הריצפה ומחייך חיוכים מאיימים. אחרי כחצי שעה של איטלקית הוא בא אלי בחיוך ואומר לי "השופט הבין שהן בעצם לא זינקו מוקדם". לא היה לי אומץ לשאול שאלות. התחרות המשיכה להתגלגל, הרוחות החזקות נשבו כמעט כל הזמן, ובסוף, ביום השישי והאחרון לתחרות, שחר היה בטוח עם המקום השלישי באליפות אירופה לנוער (הוא פחד להיות שוב הישראלי היחיד החוזר הביתה עם מדליה). לי היתה שלישית, במצב ניקוד בו כל אחת מחמש בנות תוכל לעבור אותה בקלות ובעיקר הגולשת האיטלקייה. לי מתחילה את השיוט היטב במקום השלישי כשהאיטלקייה צמודה אליה מאחור, היא ממשיכה לסגור אותה היטב עד לשלוש מאות מטרים מקו הסיום, שם היא עוזבת אותה. האיטלקיה מוצאת מכת רוח שלוקחת אותה עד למקום הראשון ואילו לי יורדת עד למקום השביעי ומסיימת רביעית בדירוג הכללי. בסיכום המקצועי כתוב שלי ואני עשינו טעות קשה כשלא התכוננו מספיק לפי מצב הניקוד ולי לא שמרה על האיטלקייה כראוי, אבל לדעתי לקראת קו הגמר עברה אצל לי המחשבה על מה יעשו לה הסיציליאנים אם תגיע לפני האיטלקיה. הכותב: יאיר סוארי, מאמן נבחרת ישראל בגלישת רוח, חזר מהאליפות באיטליה ומחפש גלשנים אולימפיים לרכישה.


הגולשת לי קורזיץ. צילום: דני מרון


	על המדור


	רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? משהו כואב לכם? אם אתם יודעים איך הקבוצה היתה צריך לשחק ומה היו הטעויות של המאמן, אם אתם סתם רוצים לשבח מישהו שמגיע לו, קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת הספורט של NRG מעריב. ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה. בכל פעם יתפרסם כאן באתר הטור הנבחר. הכתובת למשלוח טורים: peoplevoice@maariv.co.il