 |
 |
|
|
| הלילה נפתחת סדרת גמר ה-NBA בין סן אנטוניו לדטרויט |
|
| הספרס והפיסטונס מתחילות הלילה את סדרת הגמר ההגנתית והפיזית, עם סגנונות משחק דומים, וגם עם שני שחקני מפתח לא צפויים שיכולים לעשות את ההבדל |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ערן סורוקה
9/6/2005 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
אזהרה: הסדרה הבאה אינה מומלצת לצפיה לילדים.
לפחות לא לילדים שחושבים ש-NBA זה רק דאנקים ב-360 מעלות על הראש, או האלי-הופים מחצי מגרש. בפעם האחרונה שטים דאנקן עשה האלי-הופ מחצי מגרש הוא היה בערך בכיתה י', ובפעם האחרונה שמישהו ניסה להטביע לבן וואלאס ב-360 מעלות על הראש, הוא התעורר יום אחר כך בכירורגית בפרברי מישיגן עם שלוש אצבעות בגרון.
אין. כאן זה הגנה, והנעת כדור, וקבוצות מאוזנות, וכדורסל "In the right way", כמו שאוהב לומר לארי בראון. וגם כמו שאוהב העוזר שלו בנבחרת
ארה"ב האחרונה, גרג פופוביץ', חבר טוב שהולך להיאבק איתו על אליפות NBA החל מהלילה. אבל בעוד ששתי הקבוצות מתוכנתות כמעט כמו מכונת כביסה, אפשר פה ושם עוד למצוא אלמנטים של מופרעות. רגעים של הברקות אמיתיות, של מבצעים גדולים, של טירוף, וזה מה שילדים כן יוכלו למצוא בסדרה הזו, בין פיק אנד רול של פארקר ודאנקן לבין השתחררות מחסימה של ריפ המילטון. לכל קבוצה יש בעיקר איש אחד שאחראי על הרגעים האלה. קוראים להם מאנו ג'ינובילי וראשיד וואלאס.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דאנקן ופארקר, מתוכנתים כמו מכונת כביסה. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
מאנו ג'ינובילי: נופל וקם
|
|
|
 |
|
|
|
אם חיפשתם עוד תשובה לשאלה מיהו השחקן הכי פופולרי בסן-אנטוניו ספרס, תשאלו את רנה סן-מיגל וחורחה רמירס. לזוג שגר בסן-אנטוניו נולד השבוע בן, והם החליטו, לקראת סדרת הגמר הנפתחת הלילה, לקרוא לו בשם הפרטי המקורי "ג'ינובילי". " אנחנו מקווים שגם הוא יגדל ויהיה כדורסלן מפורסם", אמרו השניים לתחנת רדיו מקומית. כן, טים דאנקן וטוני פארקר אולי חשובים לא פחות לספרס, אבל בקבוצה של שחקנים אפורים יחסית, מאנו ג'ינובילי הוא הפסיכי שכולם אוהבים. בטקסס אפשר אפילו לקנות חולצה עליה מופיעות פניו של הארגנטיני, בפורטרט סטייל צ' ה-גווארה, בצירוף הכיתוב "EL MANU".
השיטה קבועה. מאנו לוקח את הכדור באיזור קשת השלוש, עושה טריק או שניים עם הכדור ועלייה בכוח לסל, שם הוא כבר מטייל באוויר כמה שבא לו. נגד פניקס, מהלכים כאלה נגמרו בשניים מהרגעים הגדולים של העונה: דאנק על כל שחקני הסאנס בערך, במשחק העונה הרגילה בינואר בו קלע מאנו 48 נקודות, וסל מדהים עם הגב ללוח במשחק 2 של גמר המערב. ואם בתחילת הדרך המבצעים הללו היו גורמים למאמנו השמרן, גרג פופוביץ', התקפי לב תדירים, עכשיו גם בספרס השלימו עם המצב. טים דאנקן, אחרי אחד המשחקים הגדולים של מאנו, פשוט נראה המום כשהניף ידיים ואמר, "זה מאנו, זה מה שהוא עושה".
"סוג של אלן אייברסון, רק גבוה יותר", קרא לו מאמנו גרג פופוביץ', ובתקופה בה כל שחקן שמגיע מאירופה לליגה מושווה לשחקן'זר' אחר, ג'ינובילי, שהגיע לספרס מקינדר בולוניה, כבר הצליח להתאקלם היטב. הוא הגארד הראשון שמגיע מחוץ לארה"ב שמראה יכולת להתמודד עם הפיזיות ב-NBA, ולא סתם יכולת. כשהוא חודר לסל, אין בו פחד. אין לו בעיה לחטוף מכות וליפול. "הוא הולך להיכנס לסל, לא משנה מי עומד שם", אמר עליו מרקוס קמבי מדנבר, "בחיים לא פגשתי שחקן שמסוגל לתמרן ככה באוויר ולהיכנס לצבע כל-כך מהר. הוא משימה קשה לשמירה עבור כל אחד ".
ואגב, לפעמים הוא אפילו נופל יותר מדי, לדעתם של יריביו. שון מריון ופניקס סאנס התבדחו שהם ביקשו מג'ינובילי לתת להם כמה שיעורי משחק. ריי אלן סיפר שהגבוהים של סיאטל, בחצי גמר המערב, החליטו ש"אם הוא כבר נופל, אפשר לעזור לו קצת". ואחרי שמאנו פיתח את השיטה, הוא לא מתכוון לזוז ממנה. "אני 90 קילו ונכנס לסל מול אנשים של 130 קילו", אמר ג' ינובילי, "זה לא קל להיכנס כל פעם, לחטוף מכות ולהישאר על הרגליים. אני לא אוהב אנשים שבוכים ומתלוננים, אבל זה לא יגרום לי לשנות את הדרך בה אני משחק".
יכולות החדירה והקליעה הווירטואוזיות של ג' ינובילי הפכו אותו העונה סופית לאיש של הספרס בדקות האחרונות. "ככל ששחקן מתבגר, מכיר את השיטה ומרגיש בה נוח, זה תהליך טבעי. הוא הפך לגו-טו גאי שלנו", אמר המאמן גרג פופוביץ'. ולא רק על המגרש הוא מושך תשומת לב: שיחת היום בטוק-שואוז של סן-אנטוניו היתה השיער של ג'ינובילי, כשבנות העיר התקשרו בהמוניהן ואמרו שיפה לו ארוך, בעוד אחרים טענו שהוא מנסה להידמות לסטיב נאש.
האיש שהוביל את ארגנטינה לזהב אולימפי באתונה, אחרי שקודם זכה ביורוליג בעונה המפוצלת של 2001, רוצה לסיים קיץ שלישי ברציפות עם תואר. גם תחת שמירה של טיישון פרינס, הסטופר ההגנתי של הפיסטונס, ג'ינובילי יצטרך ללכת לסל באותה דרך. בחודש האחרון, באחד האימונים, הוא אפילו קלע סל מחצי מגרש בבעיטה, כיאה לארגנטיני. "יהיה קשה מאוד לקלוע בסדרה הזו", הוא אמר, "אבל גם לשחק הגנה אנחנו יודעים". וגם התקפה. במיוחד ג'ינובילי. ויכולת התקפית טובה שלו עשויה להביא לספרס טבעת שניה תוך שלוש עונות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ג'ינובילי בפעולה. כשהוא חודר לסל, אין בו פחד. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
ראשיד וואלאס: הזעם והתהילה
|
|
|
|
|
|
|
"אתה יכול להוציא את השחקן מפורטלנד, אבל אתה לא יכול להוציא את פורטלנד מהשחקן", כתב ביל סימונס הנהדר ב-ESPN על ראשיד וואלאס. הכל נכון, אבל האמת, למי אכפת. גם אם השרידים מהתקופה האפלה כמנהיג ה"ג' ייל-בלייזרס" עדיין צצים פה ושם, או שזו סתם החיה החבויה אי שם בפנים, ראשיד וואלאס ממשיך להיות האיש הכי מעניין בדטרויט פיסטונס. צועק על שופטים, חוטף טכניות, זורק חולצות, פקעת עצבים מהלכת. ומאז חודש יוני הקודם, ארבעה חודשים אחרי שלארי בראון הימר על האישיות הפרובלמטית של ראשיד, נוסף לכל אלה עוד שם תואר: ווינר.
"אל תשאירו אותי לבד! ", צרח וואלאס על שחקני מיאמי אחרי שקלע עליהם שלשה במשחק 7 של גמר המזרח. "50 אחוזים מהאוהדים מתים עלי, 50 אחוז לא סובלים אותי", אמר לאחרונה, ועמיתו לקבוצה בקו הקדמי של הפיסטונס, בן וואלאס, הלך עוד יותר רחוק: "הוא האיש שאתה תמיד אוהב לשנוא". ולמרות כל זה, ולמרות הנטיה שלו לאסוף טכניות, אין מחלוקת על כך שמדובר בשחקן חשוב מאוד עבור דטרויט. בשני המשחקים היחידים בהם הצטיין בסדרה נגד מיאמי, הפיסטונס ניצחו בחוץ. היכולת שלו לפתוח הגנות בקליעות ממרחק תהיה אחד המפתחות החשובים ביותר בסדרת הגמר, כמו גם העזרה בשמירה על טים דאנקן.
דין סמית', מאמן צפון קרוליינה האגדי, היה זה שהמליץ לבראון (בוגר של המכללה) לקחת את ראשיד מהבלייזרס. וואלאס נעצר בעבר על אחזקת מריחואנה, הושעה משבעה משחקים בשל עימות עם שופט במגרש חניה וטען בראיון כי הליגה "מנצלת את הספורטאים השחורים". כשעבר לדטרויט הוא גם שינה את מספר הגופיה שלו מ-30 ל-36, לזכר אחיו מלקולם שמת בגיל הזה. כשוואלאס עבר לאטלנטה ואז לדטרויט, נפרד ממנו סטיב פאטרסון, נשיא הבלייזרס, בברכת'ברוך שפטרנו': " זה טרייד שעזר לנו בדרכים רבות, ואחד הדברים החשובים הוא שקיבלנו שלושה שחקנים בעלי אופי טוב. היום הזה הוא קו פרשת המים עבורנו".
אכן , קו פרשת מים. הבלייזרס לא עלו מאז לפלייאוף, ורשמו ב-2004/05 את העונה האומללה בתולדות המועדון. הפיסטונס הפכו לאלופי ה-NBA, כשראשיד קורע את הלייקרס בסדרת הגמר. "בלעדיו לא היינו זוכים באליפות בעונה שעברה", אמר עליו לארי בראון, "הייתי רוצה שאנשים יפסיקו להסתכל על הדרך הטפשית שבה הוא מתנהג, וישאלו את חבריו לקבוצה מה דעתם עליו. זה היה נותן להם פרספקטיבה חדשה לחלוטין".
ומה דעתם עליו? רק דברים טובים. "תמיד אמרתי שהוא השחקן הטוב ביותר בקבוצה שלנו", טוען הרכז צ'ונסי בילאפס, "כשהכדור אצלו בידיים, הוא עושה את המהלכים הנכונים וכולנו מרגישים הקלה". לינדזי האנטר מוסיף: "הוא שחקן קבוצתי קודם כל, ואנשים נוטים לפספס את זה בגלל הטכניות. הוא פשוט מקבל אותן כי כל-כך אכפת לו". כשוואלאס נותן לרגשות להשתלט עליו, הוא יכול לקבל טכנית בזמן קריטי ולהרוס משחק. אבל כשהוא מרוכז, כמו במשחק 7 נגד מיאמי, הוא השחקן הכי טוב על המגרש, ואף אחד לא יכול לשמור עליו.
אין הרבה שחקנים שזכו להחיות את השפה האנגלית, וואלאס הצליח. הנטייה שלו להבטיח נצחונות של הפיסטונס הובילה להמצאת המושג"Guaransheed", ' תעודת אחריות' על שמו. 3 פעמים הוא עשה את זה בפלייאוף 2004 ו-2005, והפיסטונס תמיד ניצחו. "אני המגאפון של הקבוצה הזו", הגדיר זאת ראשיד, "מה שאני אומר זה מה שהאחרים מרגישים". כרגע , האחרים מרגישים שהם יכולים לקחת אליפות שניה ברציפות. וראשיד יעשה הכל כדי שזה יקרה. זו הבטחה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ראשיד וואלאס, אוהב להיות האיש הרע. צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
שלב ההימורים
|
|
|
|
|
|
|
שתי הקבוצות, כמו שנאמר ונכתב וייאמר וייכתב, מאוזנות להחריד. מתחת לסל, דאנקן, מוחמד והורי, עם גיבוי במקרה הצורך ממאסנבורג ונסטרוביץ', הולכים להיאבק בקרבות התשה ארוכים בצמד הוואלאסים, ראשיד ובן, כמו גם באנטוניו מקדייס שייתן נקודות מחצי מרחק ובאלדן קמבל שיעמוד באמצע ויפריע למשאיות לקחת רוורס לתוך הרחבה. על פניו, צמוד.
רחוק מהסל, פרינס עשוי להידבק לג'ינובילי וברוס באוון יעביר לילות במרדף אחר המילטון בין גבוהי הפיסטונס, מה שידוע גם כ"מסע בין כוכבים בעיניים". אפקטיביות גבוהה של אחד הסטופרים תפגע מאוד בכושר הקליעה של הקבוצה השניה. במיוחד במקרה של המילטון. לספרס יש עוד את פארקר, באוון, ברנט בארי ובנו אודריך שיכולים לתרום. צ'ונסי בילאפס לא בשיאו במשחקים האחרונים, והפיסטונס יהיו חייבים אותו טוב יותר. על הקליעה של פרינס לא בונים מספיק, לינדזי האנטר בעיקר בנוי למשימות הגנתיות וקרלוס ארויו... רק נגיד שלארי בראון עוד עושה בבוקר מסדרי זיהוי כדי לוודא שזה השחקן שחיסל לו את נבחרת ארה"ב בקיץ.
אז מה יהיה? הספרס מסוגלים להתאים את עצמם לכל סגנון, "זיקית" קרא לזה פופוביץ', וקצב איטי של כתישה יכול לשחק דווקא לידיים של הפיסטונס, המותשים ונטולי העומק היחסי. שתי הקבוצות קשוחות, כולם חכמים, כולם נבונים, כולם יודעים את התורה, אבל ההימור: הספרס יידעו אותה יותר טוב. 2:4 לסן אנטוניו.
|
|
|
|
|
|
|  | | רוברט הורי (משמאל). מצפים לו קרבות התשה מול הוואלאסים. צילום: אי-פי
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/310/731.jpg
 |
|
|
ג'יונובילי. יפה לו שיער ארוך
|
|
 |
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/305/605.jpg
|
|
|
ראשיד וואלאס. יפה לו פיוז קצר
|
|
|
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/272/060.jpg
|
|
|
לארי בראון. כדורסל "in the right way"
|
|
|
![]()
|
 | | | /images/archive/gallery/312/043.jpg | | | גרג פופוביץ'. התקפי לב תדירים מג'ינובילי | | | ![]()
|
|
|
|
|
