 |
/images/archive/gallery/120/293.jpg עודד קטש במדי פנתינאייקוס.
צילום: עדי אבישי  |
|
|
| עולם הולך ונעלם: נפילתו של הכדורסל היווני |
|
| תקופת הפאר של גאליס וינאקיס חלפה לה, הענף מדשדש נואשות. קשיים כלכליים, ריבוי זרים, בעיה של אולמות והצלחת הכדורגל הפתאומית השאירו את הענף המפואר הרחק מאחור, מתגעגע ומקווה לימים טובים יותר |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אבי אורנן
2/12/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
בדקות בהן מכבי ת"א מפרקת משחקי יורוליג בחמישים הפרש ובאמא רוסיה ממשיכים להוציא חבילות דולרים מהבלטות, הכדורסל ברחבי אירופה, לפחות ברמות הגבוהות, די מפרפר. בספרד ואיטליה לא חוגגים כמו פעם, אבל שם הענף עוד נושם בכוחות עצמו.
ביוון, מעצמת על עד לא מזמן, המצב קשה, מאוד קשה. הקהל ברח ולא השאיר מספר טלפון, האולמות ריקים, הכסף התאדה ולמנהלים נמאס. ב-1987 הגיע השיא הראשון של העת החדשה. יוון אירחה את אליפות אירופה, היכל השלום והאחווה היה
מפוצץ, וכמה ימים מאוחר יותר ניקי גאליס, איש נמוך וקצת מכוער, קיבל הכרה רשמית כאל יווני, בעודו מוביל את מולדתו למדליית זהב היסטורית באליפות.
השנה זכתה נבחרת יוון שוב באליפות אירופה. הפעם זה קרה בכדורגל, ולא, כנראה שחילופי המשמרות לא הגיעו במקרה. כלים שלובים שכאלה, לפחות לדעת רבים. גאליס, אגב, עם קשר או בלי, לא זכה בקיץ להדליק את הלפיד האולימפי, מחווה שהועברה אחר כבוד לגולש ניקוס קקלמנאקיס. לימים, סגנו של גל פרידמן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אוהדי יוון חוגגים זכיה ביורו. בכדורגל. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
דומיניק, ביירון, טארפלי
|
|
|
 |
|
|
|
לקראת סוף שנות השמונים זאת היתה בעיקר אריס סלוניקי, של גאליס וינאקיס, שהובילה את הכדורסל היווני לפסגת היבשת. בשנות התשעים השלטון עבר לבירה, כשאולימפיאקוס הפכה לאחד המועדונים העשירים, המשקיעים והחזקים באירופה, ומהר מאוד הצטרפה גם היריבה העירונית השנואה, והשונאת, פנתינאייקוס, שבהמשך עקפה אותה בסיבוב.
רצו שם תקציבים מטורפים, משכורות של 1.5 מיליון דולר לעונה, 2 מיליון, ואם צריך גם יותר, רק תבואו. ובאו. כוכבי ענק מה-NBA, שמות כמו דומיניק ווילקינס, ביירון סקוט, רוי טארפלי ודומיהם, הצטרפו למאבק. מתאזרחים יוגוסלבים ושכניהם שדרגו עוד יותר את המערך, ומי שלא התאזרח, הגיע סתם כזר. דינו ראדג'ה, זליקו רבראצ'ה, דיאן בודירוגה, וגם אחד, עודד קטש, שקיבל מפנתינאייקוס חוזה שהיה גדול אפילו על מכבי ת"א של אותם ימים. היום, בודירוגה אחד עולה יותר מהתקציב של קבוצות רבות בליגה, ובערך כמו אולימפיאקוס כולה. מצבה של פנתינאייקוס קצת יותר טוב משל האחרות, אבל גם שם מהדקים חגורות, וחיים על חצי מתקציבי הענק של הימים ההם, אולי אפילו פחות.
פראג'יסקוס אלוורטיס, שחקן גדול ושותף של קטש בנבחרת החלומות ההיא, ובמקביל, משמש כניר אלון המקומי ועומד בראש ארגון השחקנים, לא מסתיר את הגעגועים ליוון האחרת. "כמובן שזה חסר לי. היתה תקופה אדירה, לראות כאן את דומיניק ווילקינס, לשחק עם הכי גדולים שיש, באווירה מדהימה ומול אולמות מפוצצים. היה מדהים, אבל היום אנחנו בתקופה אחרת. ככה זה בחיים, יש עליות ויש ירידות. "מה הוביל למשבר? אני מניח שקודם כל בעיות כלכליות. גם בעיית האולמות בשנתיים האחרונות, ובסופו של דבר גם ריבוי הזרים פגע בכדורסלנים היוונים. אני יודע שמדברים על עליית הכדורגל כסיבה לנפילת הכדורסל, אבל לדעתי זה צריך רק לעזור. הצלחות ספורטיביות, לא משנה באיזה ענף, מובילות ליותר עניין בספורט".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דיאן בודירוגה. היו ימים באתונה. צילום: אתר היורוליג
|
|
|
|
|
|
|
שרף : "הזכיה ביורו היתה מכה רצינית"
|
|
|
|
|
|
|
צביקה שרף, עד מומחה, שזכה בעבר בגביע אירופה למחזיקות גביע עם אריס סלוניקי, כמו הרבה יוונים, לא מסכים עם התיזה של אלוורטיס. "הזכיה ביורו האחרון זו מכה רצינית לכדורסל היווני. את המגמה ראו כבר קודם, כשהקבוצות הבכירות נכנסו לליגת האלופות. ירידת ההשקעה באולימפיאקוס החלה את המשבר. הבעלים של קבוצת הכדורסל, סוקרטס קוקאליס, הוא גם הבעלים של קבוצת הכדורגל, וכשהוא ראה ששם יש הרבה יותר כסף, והקבוצות החלו להיכנס באופן קבוע לליגת האלופות, הוא החליט להשקיע יותר שם וקיצץ תקציבים בכדורסל.
"בשנתיים האחרונות היתה גם בעיה של מתקנים. בגלל ההכנות האולימפיות, הקבוצות הגדולות נאלצו לעבור למגרשים חלופיים וקטנים, ואי אפשר היה להביא קהל. גם הטלוויזיה איבדה עניין. היתה תקופה של תחרות, חברות הכבלים והלווין השקיעו סכומים גדולים מאוד בענף, אבל גם הכסף הזה ירד בצורה משמעותית".
ג'ורג' ואסילקופולוס, נשיא פיב"א אירופה והאיש החזק של הכדורסל היווני, טוען שבימי הזוהר של סוף שנות התשעים, חוזה השידורים של הליגה היוונית המקומית עמד על 16-15 מיליון יורו לעונה. למעלה ממיליון יורו לקבוצה. היום, לשם פרופורציות, ירד המחיר ל-2 מיליון יורו לכל הליגה. וזה עוד טוב. משחקי היווניות באירופה כלל לא משודרים בטלוויזיה כבר ארבע שנים, היורוליג דורשת סכומים גבוהים שהיוונים מסרבים לשלם, והמשחקים של פיב"א, טוענים כאן, סתם לא מעניינים.
תוסיפו את היעלמות הקהל, הירידה בהכנסות מפרסום, והתקציבים התעדכנו בהתאם. "היום", טוען כבוד הנשיא, "יש לנו בליגה קבוצות של חצי מיליון יורו. בקבוצה ממוצעת התקציב נע בין 1 ל-2 מיליון יורו, ובפנתינאייקוס מושקעים אולי 6. אולימפיאקוס ? הרבה פחות. הם היום כמו יתר הקבוצות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צביקה שרף. "הטלוויזיה איבדה עניין". צילום: עדי אבישי
|
|
|
|
|
|
|
" חבורה של נובורישים הרסה לנו את הענף"
|
|
|
|
|
|
|
ואסילקופולוס, מן הראוי להזכיר, שייך לדור הישן של הכדורסל היווני, והאירופי בכלל. כנשיא פיב"א הוא מאוד לא אוהב את השינויים של שנות האלפיים, לא את הבוסים החדשים שנכנסו לקבוצות שלו, וכמובן שלא את יול"ב, הגוף החדש איתו ניהל מלחמות קשות. דווקא עם הכדורגל יש לו פחות בעיה.
את הטענות שלו, ותודו שזה מפתיע, הוא מפנה דווקא לאנשי עסקים פרטיים שנכנסו והשקיעו בכדורסל היווני. "אין קשר בין ההצלחה של הכדורגל לירידה שלנו", הוא אמר אתמול. "אנחנו לא מתחרים, ויש מספיק מקום לכולם. הכדורסל היווני בצרות קודם כל בגלל בעיות כלכליות. חבורה של נובורישים השתלטה לנו על הענף, והרסה אותו. הגיעו עשירים חדשים, עם מנטליות של עשירים חדשים, וניהלו לא נכון את הקבוצות שרכשו. עשו הכל מהר, אבל מהר זה התמוטט. המשקיעים ברחו והקבוצות בחובות.
לטווח ארוך, ריבוי הזרים מאוד הזיק לנו ופגע בקשר המצוין שהיה עם הקהילה. זו גם אחת הסיבות לירידה בכמות הקהל. השקיעו סכומים אדירים בזרים, אבל לציבור חשובה הזהות. גם חלוקת אירופה פגעה בנו, כשפנתינאייקוס נשארה עם פיב"א ואולימפיאקוס עברה ליול"ב. למרות הכל, אני מאמין שהכדורסל היווני מספיק שורשי ומבוסס באוכלוסיה, ושבקרוב תבוא התאוששות ".
|
|
|
|
|
|
|  | | אוהדי אולימפיאקוס. פופולריות עצומה לכדורגל. צילום ארכיון | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
![]()
|
|
 |
|
/images/archive/gallery/132/929.jpg
 |
|
|
טריאנוס דלאס מניף את הגביע ההיסטורי בליסבון
|
|
 |
![]()
|
|
|
|
/images/archive/gallery/202/120.jpg
|
|
|
כדורסל באולימפיאקוס. אווירת נכאים
|
|
|
![]()
|
 | | | /images/archive/gallery/115/377.jpg | | | אריאל מקדונלד במדי פנתינאייקוס | | | ![]()
|
|
|
|
|
