 |
/images/archive/gallery/202/641.jpg ירדנה אופיר.
צילום: עודד קרני  |
|
|
| ירדנה אופיר: "עמנואל מת ואני כמו סמרטוט" |
|
| חמש וחצי שנים אחרי מותו של עמנואל אופיר מסרטן, מאשימה אלמנתו, ירדנה, את מכבי ת"א בהתעלמות ממנה וממשפחתה. "כשהוא חלה הם החתימו אותו שהוא מוותר על כל הכסף. עכשיו ממהאני אחיה, מ-1,500 שקל?" |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
אייל לוי
14/11/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"בשלב זה, כאמור, ועל יסוד תאור העובדות שלעיל, הדרישה הבאה לידי ביטוי במכתבך נדחית". לא לתשובה הזו ממכבי ת"א ציפתה ירדנה אופיר, בשבוע שעבר, חמש וחצי שנים אחרי שבעלה עמנואל, עוזרו המיתולוגי של אברהם גרנט, נפטר ממחלת הסרטן. נכון להיום היא תישאר עם 1,500 שקלים בחודש, קיצבת שארים. את הסיפור הזה צריכים לקרוא כל אותם כוכבים שלא חושבים על היום שאחרי.
אופיר היה בן 62 במותו. הוא זה שגילה את מאמן הנבחרת במגרש האימונים של הפועל פ"ת, סחב אותו בכוח לאמן ילדים. שנים הם לא זזו אחד מהשני. באו ב-1991 למכבי ת"א אחרי תקופת החושך של המועדון ועזרו לו במסע הארוך לשיקום שמו. אלי דריקס היה הפרויקט האישי של היועץ המקצועי. מפלייבוי שבילה במועדונים, שחקן שלא היה מסוגל לרוץ, הוא הציב אותו בחלון הראווה של הכדורגל הישראלי. דריקס הסיע את אופיר למגרש והחזיר אותו הביתה. בקרית-שלום הכירו אותם כצמד חמד.
יום אחד, כשחזרו הביתה מאימון, דריקס אמר לירדנה שבעלה לא נראה טוב, כדאי שיבדקו
את זה. באותו ערב עמנואל כבר היה בבית-חולים. לא עבר הרבה זמן עד שאובחן גידול בעמוד השדרה. במשך שנה הוא סבל בטיפולים האינטנסיביים, חי בין תקווה לייאוש. במאי 1999 נפטר.
כשהתברר שנותרה ללא אמצעי קיום, פנתה ירדנה למכבי ת"א לעזרה. "לוני ישב אצלי בסלון. אמרתי 'לא יכול להיות שעמנואל מת ואני כמו סמרטוט. כאילו אין לו ילדים, אישה, מה הדבר הזה?' אז לוני ענה: 'כל זמן שאני במכבי נעשה משחק לזכרו של עמנואל'. כך היה, שיחקו נגד הפועל פ"ת. בשנה הראשונה קיבלתי 45 אלף שקל. בשנה השנייה קיבלתי 27 אלף שקל ובשלישית נכתב בעיתון:'משפחת אופיר קיבלה 100 אלף שקל'. לא קיבלתי אגורה וגם לא פירוט. אמרו שכל ההכנסות הלכו לשיטור, למגרש. לוני נעלם מאז. השארתי הודעות, הוא לא חזר. אמרה לי הפקידה'אין כסף'. אני אמא לשלושה, יש לי נכדים, ממה אני אחיה, מ-1,500 שקל ? תבין, אני לא בוכה. יש לי ילדים שעובדים בהיי-טק, חרוצים, אבל זה לא אנושי. אני לא בת 16 שאני יכולה לצאת לעבוד. קצת התחשבות".
- דיברת עם גרנט?
"יום אחד הזמנתי את אברהם אלי הביתה ושאלתי אותו:'מה אני עושה, איך אני מתנהגת, אתה יכול לעשות משהו?' הוא אמר'אני לא יודע כלום. תדברי עם לוני', והלך. בשביל אברהם עמנואל רב עם חצי פ"ת והוא יודע את האמת. כשאברהם היה מתווכח עם מישהו עמנואל היה הגב שלו. אנחנו אוהבים את אברהם, מפרגנים לו ורוצים שיהיה לו טוב כי עמנואל אהב אותו. הוא נעשה הבן הראשון של בעלי, אחרי זה הילדים".
- מה עם אלי דריקס?
"מה פתאום שיעזור? הוא מפחד על המקום שלו. כל אחד דואג לעורו. אלי לא היה יכול לנשום בלי עמנואל. כשאלי התחיל לעבוד כסגן נשיא במכבי אמרתי לו'שמעון קורק סידר לי כרטיסי כניסה למשחקים'. אז הוא אמר'אל תדאגי, יהיה בסדר'. במשך שנתיים הוא לא טילפן אלי. בושה וחרפה. כשאלי דריקס היה בזמנו מבלה בדיסקוטקים עמנואל שלף אותו משם ואמר לו: 'אתה תשחק כדורגל'."
אני אספר לך סיפור. כשאברהם ועמנואל באו למכבי, ניר לוין היה מלך השערים בהפועל פ"ת. אמרתי לבעלי'תעביר את ניר למכבי ואת אלי דריקס תשלח לפ"ת'. אמר לי: 'בשום פנים ואופן, את תראי שהוא יהיה שחקן'. שנים הוא עבד איתו. יום יום, לילה לילה. כמו בולדוזר".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דריקס. "למה שיעזור? הוא מפחד על המקום שלוי". צילום: אלן שיבר
|
|
|
 |
|
 |
|
" הכל הוא עשה למען אברהם"
|
|
|
 |
|
|
|
בימיו האחרונים של בעלה היתה ירדנה מודאגת מהעתיד, אבל אז היא נזכרה בתקופה קצרה שאופיר היה בהפועל חיפה. בעונת 95/6 הוא עבר עם גרנט לקבוצתו של רובי שפירא ז"ל, שהיתה תקועה בתחתית. "כשרובי שאל את עמנואל'איזו משכורת אתה רוצה?', עמנואל אמר לו'תגיד אתה כמה אני שווה. לא מדבר על כסף, תחליט לבד'", ירדנה מספרת וחיוך מופיע על פניה. "רובי הלך אז לרחל, אשתו, ואמר לה'לא ראיתי דבר כזה. בגלל שהוא אנושי אני אעשה לו ביטוח חיים'. עמנואל קיבל 5,000 דולר בחודש כשכר וגם ביטוח. כשהוא שכב בבית-חולים רובי בא לבקר ואמר לי 'דאגתי לך ולילדים'".
שנה אחרי הרפתקאת חיפה, חזר אופיר עם גרנט למכבי ת"א למרות ששכרו קוזז בחצי ושפירא ביקש ממנו להישאר בחיפה, גם אחרי עזיבת המאמן הראשי. ירדנה: "למה הוא לא נשאר? לויאליות לאברהם. הכל הוא עשה למען אברהם, גם כשהוא הפסיד את החיים שלו ואת הילדים שלו, הוא הלך עם אברהם. אפילו שהיה לו רע. הוא דאג לאחרים יותר מלעצמו.
"אחרי שעמנואל נפטר, רובי התקשר אלי ואמר'תשמעי, אני מאוד כועס על עמנואל, איך הוא ביטל את הביטוח?' אמרתי לו שזו טעות, ואז התברר שהוא צדק. עמנואל תמיד אמר שאין לנו כסף לשלם ביטוח כזה, אבל לא חשבתי שהוא יבטל. הייתי מוותרת על הרבה דברים. לא הייתי נותנת לו".
בבית משפחת אופיר יש עדיין מזכרות מתקופות זוהרות. מדליות, גביעי הוקרה, פוסטרים של אליפויות. "אף אחד לא מתעניין מה שלום הילדים, כאילו כלב מת", היא אומרת ועיניה נוצצות. "כאילו בעלי לא עשה שום דבר למען הכדורגל. אנשים שואלים אותי'זה בקשר איתך? זה בטח עוזר לך?', אף אחד לא מרים טלפון לשאול. לאזכרה הראשונה אני זוכרת כמה הגיעו, עכשיו אף אחד. עמנואל הקדיש את כולו לכדורגל. שבועיים לפני שהוא נפטר הבאתי אותו למגרש בקרית-שלום, אז הוא נתן לי נשיקה ואמר'עשית לי את החיים. אני רואה דשא'".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אופיר וגרנט. "לא יודע כלום, תדברי עם לוני". צילום: דני מרון
|
|
|
|
|
|
|
" הוא לא חשב שימות"
|
|
|
|
|
|
|
השנה ירדנה פנתה לעו"ד כאמל אבוקאעוד שייצג אותה. "הוא שאל אותי:'למה את באה אלי רק עכשיו?' אמרתי לו שהאמנתי לאנשים. לא היה לי נעים. אמרו'יהיה בסדר', אז משכתי. עכשיו אני רואה שזה לא בסדר ולא אנושי".
במכתב ששלח בחודש אוגוסט כתב הפרקליט: "לאחר פטירתו של המנוח, ובניגוד להוראות סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג 1963, לא שולמו לשאיריו פיצויים. על אף שהובטח לאלמנתו של המנוח כי תקבל את כל הפיצויים המגיעים לה ועוד, לא נעשה דבר ולמצער לא עמדתם בהתחייבויותיכם כלפיה וכלפי המנוח".
אחרי שלושה חודשים שלחה מכבי תשובה עליה חתום עו"ד אפרים ברק. "מכל מקום, לעניין דרישתך לפיצויי פיטורים, עולה כי לאחר נתק בן שנה, מר אופיר ז"ל החל לעבוד אצל מרשתי ביולי96' ועבד עד חודש מאי 1998. בסיום תקופה זו הוא התפטר (מילה זו מודגשת - א.ל.) ואף אישר כי כל הסכומים שהיה זכאי להם בגין התקופה שעד סוף חודש מאי 1998 שולמו לו".
"כפי שעולה מהמסמכים שבידי, לקראת תום עונת 97/98 מר עמנואל אופיר ז"ל חלה, ובמועד כניסתה לתוקף של התפטרותו הוא היה במצב של אי כושר לעבודה. דבר שלא גרע, כמובן, מכניסתה לתוקף של התפטרותו שעליה הודיע עוד קודם לכן".
"לאחר מכן, בחודש ספטמבר 1998, לאחר שהיה בידיו אישור על כשירות לחזור לעבודה, הוא הועסק מחדש על ידי מכבי ת"א למשך ארבעה חודשים בלבד ספטמבר98' - דצמבר98'. או אז הוא הפסיק עבודתו, כנראה מחמת מחלתו, וזאת עד מועד פטירתו". הבקשה של משפחת אופיר לפיצויים נדחתה.
ירדנה קראה שוב ושוב את המכתב, רעד עבר בגופה. "מה הוא לא עבד? איזה התפטר. כל המדינה יודעת שהוא עבד במחלקת הנוער. מה הם מבלבלים את המוח, הוא חלה תוך כדי עבודה. מה זה, הוא הלך סתם למגרש?".
- מכבי טוענת שהוא אישר שכל הסכומים שולמו לו.
"היה לעמנואל חוזה חדש. כשהוא חלה הם החתימו אותו שהוא מוותר על כל הכסף. אמרו לו'אם לא תחתום, לא נעסיק אותך'. בן אדם ששוכב בביתחולים לא יודע שהוא עומד למות, רוצה להמשיך לתפקד, לעבוד. אין לו מקור הכנסה אחר, אז הוא חתם. ויתר על פיצויים, הטבות. למעשה עמנואל עשה את השטות. הוא לא חשב שימות, הוא אהב כדורגל, דשא. אובארוב בא לבקר אותו אז הוא אמר לו'אל תדאג לי, תדאג לא לקבל גולים'".
עו"ד אבו-קאעוד מבטיח להמשיך להיאבק, מודיע שתביעה תצא לדרך, אבל מכבי ת"א זה גוף גדול, והיום קשה לשחרר שם כסף, הכל הולך למאמץ להבטיח עונה נוספת בליגת האלופות. "עמנואל היה עדין מדי, לא ידע לבקש, ללקק", מעידה ירדנה. "תשאל את השחקנים. בהפועל פ"ת הוא עבד בהתנדבות כל החיים. היינו הולכים לחתונה, הוא היה תופס פינה. לא אהב שיראו אותו. ניצלו את העובדה שהוא היה טוב מדי".
ירדנה נשארה מכביסטית. היא באה מבית שבו כולם אוהדי הקבוצה. בשבתות הם הלכו למגרשים, עכשיו היא מסתפקת בשבת של כדורגל, אבל עדיין מכירה כל שחקן, אפילו מהספסל. זו הירושה שהשאיר לה בעלה. היא טיפוס צבעוני, מלא חיים. עד אמצע שנות התשעים היתה לה מסעדה ברחוב אבן גבירול בת"א, מקום מפגש לכל המי ומי שרצו אוכל ביתי מושקע. שחקני כדורגל, סלבריטאים. שושנה דמארי, אריק איינשטיין, דני סנדרסון, שלום חנוך. עכשיו התקופה הזאת היא זיכרון רחוק.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרציקוביץ'. "האמנתי לאנשים, אמרו לי יהיה בסדר". צילום: עדי אבישי
|
|
|
|
|
|
|
"הוא ביקש ממני סליחה"
|
|
|
|
|
|
|
אסי בן-שמעון, האח של רן, עסק פעם בביטוח, הוא העיף מבט בפוליסה ששפירא המנוח עשה לבעלה וסיפר שהיא היתה יכולה להיות היום מסודרת בחיים. זה לא קרה. "היום, כשאני צריכה לקנות מתנה לנכדים, רועדות לי הידיים", היא מודה. "יש כאב לב. אני לא רוצה להעביר את המועקה שלי, אבל אף אישה בעולם לא היתה מוכנה לעבור את מה שאני עברתי. לא מכירה אחת כזאת. היה פה בית פתוח, כדורגל מבוקר עד לילה".
- אילו עמנואל היה יודע מה קרה אחרי מותו, מה הוא היה אומר?
"הוא התעורר למציאות כשהוא חלה. הוא אמר לי'אולי דיכאתי אתכם בגלל שהייתי מכור לכדורגל, אבל היום אני רואה שאין דבר יותר חשוב מהאשה והילדים'. הוא ביקש ממני סליחה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דריקס: "אף פעם לא שכחנו את עמנואל"
|
|
|
|
|
|
|
סגן נשיא מכבי ת"א, אלי דריקס, אולי האיש הכי מקורב לעמנואל אופיר ז"ל, שולל את טענותיה של אלמנתו ירדנה. "אף פעם לא שכחנו את עמנואל ואנחנו עושים כמעט כל שנה משחק לזכרו", אמר דריקס. "נכון, לפעמים זה לא מסתדר להפועל פ"ת ולנו עם לוחות הזמנים. השנה, למשל, זה לא התאפשר בגלל שהיינו עסוקים עם ליגת האלופות, אבל בדרך כלל המשחק הראשון של העונה הוא לזכרו".
- ירדנה טוענת שאתה מתעלם.
"אני בחיים לא אשכח את עמנואל. הוא היה איש יקר לי בחיים ולא פחות יקר לי במותו".
- היא אומרת שאפילו כרטיס למשחק לא נתתם לה.
"אני לא יודע על מה היא מדברת. בחיים היא לא פנתה אלי בבקשה לכרטיס. להפך, היתה תקופה שהיא באופן קבוע היתה מקבלת כרטיסים. לעמנואל אופיר יש מקום כבוד במכבי ת"א". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
