 |
שנייה וחצי לסיום קלע שארונאס יאסיקביצ'וס סל ניצחון, כדי להגדיר את המשחק הביתי מול סיינה (86-88) בעונה שעברה כחריג לעומת אחרים. יריבות שקלעו 10 שלשות ומעלה ולקחו יותר ריבאונדים באותה עונה, כמו סיינה, הצליחו לנצח. אבל מכבי ת"א לא הפסידה הפעם. הרבה מזל היה שם, במשחק ההוא של תום הסיבוב הראשון ורגע לפני הטופ-16. לא פחות מזה היתה גם הגנה גדולה במחצית השניה, שהעבירה את המשחק לזכות מכבי. הסגלים נשארו כמעט זהים, וכל קבוצה ביצעה רק שני שינויים בעלי משמעות. לפיכך, בהחלט אפשר למדוד את הקבוצות על פי אותם פרמטרים שעבדו עבורן בעונה שעברה. מכאן שפיני גרשון מעמיד הערכת פתיחה נכונה כשהוא אומר, שתנצח זו שתקצץ 15-10 נקודות מהסך הקבוע של היריבה. בדיוק כמו שמכבי עשתה בשנה שעברה, כשאחרי מחצית בה ספגה 53 נקודות הפכה את הספרות ועצרה את סיינה על 35. מהבחינה הזו היתה חשיבות מכרעת להיעדרו של הרכז ורביצה סטפאנוב. המקדוני לא הגיע לת"א, וככל שהמשחק הלך והתקדם גבר הלחץ על ואנטרפול, מוביל כדור כמעט יחידי באותו ערב. ברור לגמרי שהעצירה של סיינה על 35 בלבד במחצית השניה, קשורה להיעדר מטפל מיומן נוסף בכדור. עכשיו סטפאנוב כשיר, וזה אומר שאם מכבי תיכנס שוב לבורות מיותרים, יהיה לה קשה יותר לצאת מהם הפעם. אז היום, סיינה היא קבוצת התקפה טובה יותר. הזרים האמריקנים שלה, ואנטרפול ות' ורנטון, הם כנראה הגארדים הכי קרובים באירופה לאנתוני פארקר במשחק האול-אראונד שלהם. גם אחרי צירופו של בנג'מין אזה האתלטי במקום דייויד אנדרסן בקו הקדמי של האיטלקים, ההבדל הגדול הוא בשחקני הפנים. וויצ' יץ' ידע אחד משני משחקים גרועים בעונה שעברה מול סיינה בבית, אבל סך-כל התכונות ההתקפיות של ארבעת הגבוהים של מכבי עולות על אלה מסיינה. בעוד לגבוהים של סיינה יש משמעות נמוכה עד בינונית יחסית בדרך-כלל, בא פתאום יניב גרין ומחדד על פי היכולת הנוכחית פערים התחלתיים לטובת מכבי. לא קבוצה לזלזל בה, סיינה. רק קבוצות חזקות מסוגלות להעמיד ברמה הגבוהה נתון, לפיו שחקני החמישיה קולעים ביחד 44 נקודות ושחקני הספסל נעצרים על 42, כמו שקרה בשבוע שעבר במשחק הפתיחה נגד וילרבאן. איזון, הרבה יכולת ולא מעט אפשרויות אילתור ומשחק-כיסאות בין שחקנים ורסטיליים בעמדות שונות במגרש. נשמע מוכר וקרוב, וזו לא מכבי ת"א.
|
 |
 |
 |
 |
|
|