 |
/images/archive/gallery/192/291.jpg איצטדיון וסרמיל.
צילום ארכיון  |
|
|
|
|
| הגולשת מיכל הרשטיג מרוצה מהפיחות בצופים ומהאיצטדיונים הריקים בכדורגל הישראלי |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
מיכל הרשטיג
7/11/2004 12:45 |
|
|
|
|
|
|
|
פתאום נזכר אריק בנאדו במעריב ש"צריך לבדוק למה הקהל לא בא למגרשים". מוקדם יותר שמענו על קצב מכירת הכרטיסים העלוב של הפועל ת"א, מועדון פאר במושגים של כדורגל ישראלי, וכמה ימים לפני כן פתח מעריב בפרוייקט שמדבר על נסיגת הקהל מהמגרשים.
כולם צודקים. תבוא היום 10 דקות לפני משחק בליגת העל, תשיג כרטיס בלי מאמץ. התור בשערים? אשליה אופטית שמקורה בבידוק בטחוני מסורבל ולא יעיל. תוך 5 דקות אתה בפנים, באחריות, ביציע שחציו ריק. רק תבחר שורה וובכסא לידך תניח את התיק ועל המשענת ממולך את הרגליים. לא תפריע לאף אחד, סמוך עלי.
אבל בעוד שכולם מודאגים מהמצב, אותי, אוהדת כדורגל בישראל של שנות האלפיים, מראה היציעים הריקים משמח. שנייה אחרי שאני מתיישבת בכסא ובודקת באכזבה את מצב הקהל אני נזכרת, ומתמתחת בסיפוק.
חלק מהכיסאות האלה היה מאוכלס פעם באנשים שעכשיו לא בא להם לשלם 80 שקל לכרטיס. חלק אחר הוא אלה שמאוכזבים מרמת הליגה, לחלק נוסף נמאס מהעובדה שברגע שהם מתקרבים לאצטדיון כדורגל הם הופכים לאזרח סוג ב' (בעיני החוק, העסקנים ומי לא), ועוד כמה (מעטים בינתיים, לשמחתי) משלם 20 שקל ורואה את הבושה מהכורסא בבית.
גבירותיי ורבותי, ברוכים הבאים לחרם הצרכנים הראשון בישראל, מודל 2004. אנחנו לא יודעים להתארגן ודיבורים על הפגנות, יציאה לרחובות ועמידה על שמגיע לנו מפחידים אותנו. בכל מקרה תמיד יש דברים חשובים יותר, אז מראש אנחנו מוותרים, אבל מה? אנחנו לא פראיירים.
נשארנו בודדים, כי אתם יודעים שאנחנו רק מתחלפים, אבל רובו המוחלט של אוהדי הכדורגל בישראל החליט שמספיק לו. ויש לו את כל הסיבות שבעולם. אז תנו לי אצטדיונים ריקים ואל תטעו. הכיסאות היתומים הן נקודות אור. כל עוד יש צ'רלטון, כל עוד יש כדורגל מגעיל, כל עוד האצטדיונים הן אורוות לבני אדם, אין סיבה שהקהל יבוא. תנו לי אצטדיונים ריקים, ואני מרוצה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
