 |
ביום רביעי בצהריים ראיינה יעל דן בגלי צה"ל את בוריס בלומשטיין, היועץ המנטלי של המשלחת האולימפית לאתונה. למרות המערכת הדיגיטלית, הייתי בטוח שאני לא שומע טוב. בלומשטיין, שהעברית שלו היא בערך כמו של אנה סמשנובה, התבקש להגיב על ההתקפה חסרת הרסן והמחוצפת של חיים חתואל כלפי חניכתו איילת אוחיון, שעל פי התחזיות של היחידה לספורט הישגי, היתה מועמדת טבעית לעוף בסיבוב הראשון והצדיקה את מלוא הציפיות.
על פי כל אמות המידה המקובלות בעולם הערכים הפסיכולוגי אמור היה בלומשטיין לצאת חוצץ כנגד ההתנהגות של חתואל ולתת איזו מילה טובה לאוחיון המסכנה שרק הבוקר התברר לנו שהיא באתונה, עד כדי כך לא ספרו אותה.
"אולימפיאדה זה קרב", עלו מקולו של בלומשטיין אזעקות עולות ויורדות. "צריך להלחם", אמר בלומשטיין כל משפט שני, כאילו מדובר בקרב על סטלינגרד. את המשך הראיון שמעתי אמנם מהחדר האטום, בוקע את האטרופין המנוליין, כשדן שאלה את היועץ לבטחון לאומי איך אפשר לטפל בבחורה הבוכיה, ולא היה חסר שהוא היה עונה: "במכות חשמל", עד כדי כך.
אז בואו נבהיר משהו לספורטאי המשלחת האולימפית שטרם נשרו. אם אתם רוצים להצליח בתחרות, תגיעו לשיחות עם בלומשטיין עם אטמי אזניים, אחרת הוא עוד עלול לצייד אתכם בחגורת נפץ ופנקס שבי. דבר שני, היחידה לספורט הישגי היא לא היחידה ללוחמה בטרור. אלה ספורטאים, חלקם הלא מבוטל עולים חדשים שנאבקו עד השניה האחרונה במינימום הקטלני שקבעו להם והגיעו לאתונה עם לשון בחוץ ולחץ באזניים. צריך לצרף אליהם פקיד בכיר במשרד הקליטה כולל סל עמוס הטבות ולעזוב אותם במנוחה. יש ספורטאים שווים ויש פחות, הכל עניין של כשרון, השקעה וקצת מזל שהיוונים החרימו במכס. את המלחמה תשאירו לגנרלים, גם להם זה כבר קשה, ותנו לחבר'ה להנות. יביאו מדליה, יופי. לא יביאו, נאהב אותם באותה מידה.
ההתקפה חסרת התקדים של חיים חתואל על חניכתו
|
 |
 |
 |
 |
|
|