 | | | | טורניר הכדורסל האולימפי: חלומות או סיוטים | |
| | | הדרים-טים ינסו להמשיך להיות בלתי מנוצחים במשחקים, אבל לנבחרת ארה"ב לא יהיה קל לקחת את הזהב. ארגנטינה, ספרד, סרביה וליטא של שאראס מחכות בפינה לכל מעידה | |
| | | | | | בדיוק 100 שנים חלפו מהפעם הראשונה בה שוחק הכדורסל במשחקים האולימפיים, ומאז ועד היום הוא משחק הכדור המרתק ביותר בטורנירים הללו. בגמר הבכורה, בסט. לואיס, ניצחו האמריקנים את קנדה 8:19, תוצאה שלא תחזור כנראה באתונה 2004 באף אחד מהמשחקים, ומאז זכתה ארה"ב בכל מדליות הזהב פרט לשלוש מעידות, אך בכל זאת ההתעניינות עצומה.
עד 1992, העניין נבע מתוך היריבות הגדולה בין ארה"ב לברה"מ ובהמשך ליוגוסלביה, שזכתה במדלית הזהב היחידה שלה במוסקבה 80' ונעזרה בחרם האמריקני על המשחקים. בהמשך הגיעו הדרים-טימס, הבלתי מנוצחות, שזכו לתשומת לב מדהימה, ללא שום קשר לתחרותיות שנעלמה בשתי האולימפיאדות הראשונות שלהם - ב-92' וב-96'. הפעם שוב תגיע נבחרת החלומות האמריקנית למופע הופעות, אך התחושה היא כי גם התחרותיות חזרה למשחקים האולימפיים.
| |  | |  | | |  | | דירק נוביצקי מול לאמאר אודום, במשחק הכנה. צילום: אי-פי | /images/archive/gallery/148/586.jpg |
| | |  | |  | הפערים הצטמקו
| |  | | | שלוש סיבות הביאו לצמצום הפערים בין ארה"ב לשאר העולם. הראשונה תלויה בכל זאת באמריקנים עצמם. הרבה מאוד כוכבים מעדיפים לנוח בקיץ וכך מגיעים להם הפסים והכוכבים בלי הכוכבים הכי גדולים שלהם, שאקיל, קובי, גארנט ומקגריידי, איתם זה היה נגמר בדיוק כמו ב-92'. הסיבה השניה קשורה למעבר של שחקנים מכל העולם לליגה הטובה בעולם.
באתונה 2004 ישחקו 13 שחקני NBA בנבחרות שאינן ארה"ב, חמישה מהם בנבחרת סרביה, שעוד תחסר את פז'ה סטויאקוביץ', מרקו יאריץ', ז'לייקו רבראצ'ה וולאדה דיבאץ. הסיבה השלישית והאחרונה היא השיפור האדיר ביכולת האתלטית של השחקנים ברחבי העולם. אה, יש עוד סיבה אחת וקוראים לה – ארגנטינה.
כבר לפני ארבע שנים האמריקנים ירקו דם עד שראו את מדלית הזהב על צווארם של גארי פייטון, אלונזו מורניניג ווין בייקר וג'ייסון קיד. המכה כמעט הגיעה בחצי הגמר נגד ליטא. הצגת ענק של שאראס, שסיים עם 27 נקודות על הראש של הכפפה וקיד, כמעט ועשתה את הסנסציה הגדולה בתולדות המשחקים, אבל בסופו של דבר האמריקנים ניצחו 83:85. גם בגמר, מול צרפת (עדיין ללא טוני פארקר הצעיר), זה הלך קשה, אבל ארה"ב בכל זאת חגגה עם ניצחון 75:85.
אבל מאז קרו שני דברים חשובים. דווקא על אדמתם האמריקנים איבדו את התואר העולמי, כשהם מושפלים על-ידי אוכלי הצ'וריסוס מדרום אמריקה ורק לפני שבוע הפסידו לאיטליה וכמעט גם לגרמניה במשחקי ההכנה. השאלה הגדולה בימים שאחרי היא האם היה זה 'צלצול מעורר', כפי שקרא לכך אלן אייברסון, או שגם הפעם צפוי לארה"ב מסע של ייסורים עד הזהב.
| | | | |
| |  | | ריצ'ארד ג'פרסון מטביע במדי נבחרת הכוכבים והפסים. צילום: אי-פי | /images/archive/gallery/148/588.jpg |
| | | | | | ספרד של גאסול, סרביה של בודירוגה
| | | | | 12 הנבחרות חולקו לשני בתים. בבית א' ישחקו ארגנטינה, סין, איטליה, ניו-זילנד, סרביה וספרד. בבית ב': אנגולה, אוסטרליה, יוון, ליטא, פורטו-ריקו וארה"ב. ארבע הראשונות יעלו לרבע הגמר וישחקו בהצלבה - הראשונה בבית א' נגד הרביעית בבית ב', השלישית נגד השניה וכו'.
אז מי בכל זאת מסוגל לנצח את האמריקנים? הפעם אפשר להצביע על יותר מנבחרת אחת. נסקור כאן את הפייבוריטיות לעשות את הסנסציה.
ספרד: הנבחרת מהאי האיברי נראית נפלא בהכנה. היא ניצחה את כל ששת משחקי ההכנה שלה, אבל את כולם קיימה בבית. פאו גאסול סוחב איתו את הנבחרת להצגות גדולות, לספרדים יש גובה, מהירות, כוח והרבה שכל וזו לא תהיה הפתעה גדולה אם הם יסיימו עם מדליה את המשחקים.
סרביה: אלופת העולם מגיעה בהרכב חסר. זו הנבחרת של בודירוגה בעיקר, כשמקבל מהמאמן אוברדוביץ' יד חופשית, אבל התחושה היא שהצוות המסייע לו לא מספיק חזק. כדי שהסרבים יזכו במדליה, הם צריכים אליפות גדולה מפג'ה דרובניאק ומילוש וויאניץ', שיחפו על חסרונם של יאריץ' ורברצ'ה.
| | | | |
| |  | | פאו גאסול באימוני הנבחרת הספרדית. צילום: רויטרס | /images/archive/gallery/152/788.jpg |
| | | | | | שאראס רוצה מדליה נוספת
| | | | | ליטא: ההרכב כמעט מלא, אבל הליטאים נמצאים בהליך של חילוף משמרות. בקיץ שעבר הם הדהימו עם הזכייה באליפות אירופה, בעיקר בזכות ההצגות הגדולות של שאראס ושטומברגאס. שניהם יהיו שם, אבל עושה רושם שהליטאים מעבר לשיא ויהיה להם קשה לחזור על הזכייה במדליית הארד מסידני.
איטליה: אף אחד לא הימר שהם יסיימו במקום השלישי באליפות אירופה ויגיעו לאולימפיאדה. אבל כנראה שמאמן גדול כמו קרלו רקלקטי מסוגל להכל. זו עדין נבחרת בינונית בלי כשרונות גדולים מדי, אבל המשמעת הקבוצתית, ההגנה הקשוחה והאופי הבלתי מתפשר, עשויים להביא אותם רחוק, בייחוד עם הביטחון המתגבר בזכות הניצחון הגדול על האמריקאים בהכנה.
| | | | |
| |  | | שאראס מול ארגנטינה, במשחק הכנה לאתונה. צילום: אי-פי | /images/archive/gallery/147/392.jpg |
| | | | | | מצד אחד המארחת, מצד שני יאו
| | | | | יוון: לא ראינו מהם יותר מדי במשחקי ההכנה. פנאיוטיס יאנאקיס עדין לא הוכיח שהוא מאמן גדול כפי שהיה כשחקן, אבל כל המשחקים שלהם יתקיימו מול אולמות ענקים ומלאים, האווירה תהיה מדהימה ויהיה קשה לנצח את הצארצריסים והדיקודיסים הקשוחים באדם.
סין: לא, הם לא יזכו במדליה בסופו של דבר, אבל יהיה מעניין לראות את יאו מינג מוליך נבחרת גבוהה וצעירה וגם מאוד מוכשרת, שעל חלק משחקניה עוד נשמע בעתיד.
| | | | |
| |  | | יאו מינג. יוביל את סין בפעם השניה באולימפיאדה. צילום: אי-פי-איי | /images/archive/gallery/146/876.jpg |
| | | | | | הטוענת לכתר: ארגנטינה
| | | | | ארגנטינה: אחרונה חביבה. זו אומנם נבחרת דרום אמריקנית, אבל כמו בכדורגל, כל הכוכבים הגדולים משחקים באירופה ומביאים משם את השילוב בין הדם הארגנטינאי החם, האתלטיות והלוחמניות, לבין המשמעת הקבוצתית, אינטליגנציית המשחק והנסיון האדיר.
אצל הארגנטינאים אין שיחרורים ממשחקים בקיץ, כולם באים ללא יוצא מהכלל, אבל מאנו ג'ינובילי לא הראה כושר יוצא דופן בהכנה, אולי בגלל חוזה המיליונים עליו חתם לאחרונה ואולי בגלל העונה המתישה בסן אנטוניו. אבל כשיש לך בסגל כל-כך הרבה שחקנים טובים, גם הזהב זו אופציה. עם סקולה, וולקוביצקי ואוברטו, יש לארגנטינאים יכולת להתמודד מול כל נבחרת מתחת לסל ועם כשרונות כמו דלפינו, הרמן ונוצ'יוני, הם יכולים לקלוע מול כל אחד.
ההימור לדירוג הסופי: 1. ארה"ב 2. ספרד 3. ארגנטינה 4. יוון 5. סרביה 6. איטליה 7. ליטא 8. סין 9. אוסטרליה 10. ניו-זילנד 11. פורטו ריקו 12. אנגולה.
| | | | |
| |  | | מאנו ג'ינובילי. מגיע בכושר בינוני. צילום: אי-פי-איי | /images/archive/gallery/146/875.jpg |
|
|
| | | | |
| קו הספורט של 054-7525252 NRG - | | עדכוני ספורט בזמן אמת, שליחת WINNER יומי,
פעילות נושאת פרסים- כל המידע אצלך בנייד. | |
|
 |
|
| | |
|
