 |
/images/archive/gallery/105/146.jpg גיל לבנוני.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| גיל לבנוני על דני דבורין, האיש שצובע את שידור הכדורגל הרדיופוני למציאות בהירה |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
גיל לבנוני
1/7/2004 12:25 |
|
|
|
|
|
|
|
נכון, זה טור שמוקדש בד"כ לטלויזיה, אבל נחרוג הפעם.
את פורטוגל-הולנד ראיתי רק בשידור מוקלט, הסיבה: שתי חתונות. אף אחד לא רוצה לפספס חתונה של חבר ושל בן דוד, ועוד באותו יום, ולכן הוידאו והרדיו שיחקו תפקיד מפתח. במהלך הנסיעה בין חתונה אחת לשנייה, נצמדתי לדני דבורין ברשת ב'. היה מדהים. האיש גאון, ואין כאן טיפת ציניות, הכל אמיתי.
ברשות השידור אולי יהיו בהלם אחרי צרור הביקורות שהם חטפו בשבועיים האחרונים, אבל הנה כמה מילים טובות: דבורין הוא שדר ענק, ויחד עם הפרשנות של יהודה שהרבני הם עשו לי את המשחק. הכל היה כל כך ברור ומול העיניים, הגולים שהגיעו בגלי הרדיו נצבעו בעזרת עברית הכדורגל העשירה של דבורין למציאות. למרות הוותק העצום שלו, שגרם לחלק מהאנשים בדורו להיות משוייכים לעבר, מצליח דבורין להיות עדכני, שולט בחומר ומעודכן. הוא מתאר את המשחק בשטף, בלי שאתה חש לרגע שיש כאן מישהו "זקן".
כשפיגו מעביר את הרגליים מעל הכדור מימין ומשמאל אתה יודע שזה מה שהוא עושה, כי דבורין המציא לזה כינוי. "תרגיל רגליים של פיגו" הוא קורא לזה, ואתה כבר מבין. עבירה לטובת הולנד, ודבורין מתאר: "20, אולי 22 מטרים מהשער, קו די ישיר, טיפ טיפה שמאלה, עמדה מצוינת לבועט ברגל ימין". לעצום עיניים, לשמוע ולדעת.
דבורין מתלהב כאילו זה יומו הראשון בכדורגל. מתלהב אך לא מתלהם. מכניס אותך לקצב של המשחק, אבל עושה את הפאוזות הקטנות כדי שתוכל לשמוע את הקהל. הוא שם לב לפרטים הקטנים, מבהיר איזה שחקן עצבני ומי עושה פרצופים, יודע בדיוק מתי לשלב את שהרבני (רהוט וטוב), ומתי לקטוע אותו כשיש מצב מסוכן. דני דבורין בא לשידור הכדורגל מאהבה, וזה ניכר בכל הברה מילה והתקפה אותה הוא מתאר. פשוט תענוג.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
