 |
/images/archive/gallery/125/486.jpg אוטו ריהאגל, מבריק טקטית ולא שיווקית.
צילום: רויטרס  |
|
|
| קבוצות, לא שחקנים: סוף עידן הכוכבים בכדורגל העולמי |
|
| שגיא כהן טוען כי הקיץ הזה מוכיח לנו שתם עידן הכוכבים הגדולים - פורטו, מונאקו, דטרויט ויוון החזירו את הקבוצתיות לאופנה |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
שגיא כהן
27/6/2004 9:00 |
|
|
|
|
|
|
|
כבר עכשיו, עוד לפני שבכלל התקרבנו למנה העיקרית באתונה, הקיץ הזה מסתמן כקיץ ספורטיבי בלתי נשכח. הנה כמה תמונות מהאלבום: פיגו מוחלף בפנים בוערות; זידאן כושל בשניות האחרונות בניסיון להציל, שוב, את צרפת; קובי בראיינט מפגין פנים חתומות בתום הסדרה נגד דטרויט כשרק הרעד בכתפיים מסגיר את האמת. ההתמוטטות של הגלקטיקוס ממדריד, ההתרסקות של הסופר-גלקטיקוס מלוס אנג'לס, הכשלונות של ספרד, איטליה וצרפת ביורו. משהו קורה פה, וזה משהו נפלא.
אחת הקלישאות הקלאסיות של הספורט הקבוצתי גורסת שאף אחד לא יותר גדול מהמשחק עצמו. תנסו לספר את זה למחלקות השיווק של 'נייקי' ו'אדידס'. אצלן כל העסק בנוי על הפיכת שחקנים מסוימים להרבה יותר גדולים מהמשחק. ואנחנו, פתאים משתאים שכמונו, הסתכלנו על הפרסומות המבריקות ועל שערי המגזינים הנוצצים והאמנו. האמנו - כמו ולדאנו בריאל וכמו סנטיני בצרפת וכמו אברמוביץ' בצ'לסי וכמו ג'קסון בלייקרס - שהכוכבים עושים את המשחק.
מכונות השיווק האימתניות סינוורו לרגע אחד את כולנו. האמנו ששמות גדולים עושים, אוטומטית, קבוצות גדולות. נקנה, נדביק ויהיה בסדר. עד שבאו ז'וזה מוריניו עם פורטו, לארי בראון עם דטרויט ואוטו ריהאגל עם יוון והוכיחו שכמו תמיד הקלישאות צודקות: הקבוצה מעל הכל. כבר חודשים שבכל מקום בעולם, בכל ספורט קבוצתי שהוא, שב ומתברר שקבוצה חכמה מנצחת שמות גדולים. ראו את מונאקו נגד צ'לסי, את דטרויט והלייקרס, או את יוון נגד צרפת. הפתעה? לא למי שראה את המשחקים.
הספורט הקבוצתי חוזר להיות פחות הברקות שיווקיות ויותר הברקות טקטיות. התפכחנו מעבודת האלילים. הכוכבים האמיתיים חוזרים להיות מה שהם היו תמיד: לא אלה שמוכרים יותר משקפי שמש, אלא אלה שעושים את הקבוצות שלהם גדולות. והספורט הקבוצתי חזר גם הוא להיות מה שהוא אמור להיות: המקום שבו הכוכבים נוצצים בזכות הקבוצה, ולא למרות הקבוצה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
תיירי הנרי. הכוכבים כבר לא עושים את המשחק. צילום: AP
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
