 |
/images/archive/gallery/118/491.jpg ארמון קוואלוז בליסבון
צילום: לשכת התיירות הפורטוגלית  |
|
|
| פורטוגל: המדריך לנוסע ליורו |
|
| עמי אטינגר מתאר מה עוד אפשר לעשות במדינה המארחת, חוץ מלראות כדורגל |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
עמי אטינגר
13/6/2004 11:21 |
|
|
|
|
|
|
|
במוצאי שבת התחילה אליפות אירופה בכדורגל, יורו 2004, בפורטוגל. זוהי אחת המדינות המרתקות באירופה, שמשום מה לא זכתה לביקורי ישראלים במיוחד רק בה, אלא במסגרת טיול בספרד. לצופים הנלהבים שיצאו לחזות במשחקים המרתקים מוקדשת רשימה זו, כשהשתדלנו לספר על המקומות שבהם יתקיימו המשחקים או בקרבתם.
פורטוגל מגוונת ויפהפיה. תושביה ידידותיים, חופיה בתוליים, עטורים כפרי דייגים מסורתיים ועריה ציוריות. ניתן למצוא בה אתרי תיירות אופנתיים לצד חופים סחופי רוחות, ערים עתיקות ופוסאדות רומנטיות (בתי חווה, מנזרים או אחוזות שהוסבו למלונות). מאז הצטרפותה לשוק המשותף עוברת פורטוגל תהליכים כלכליים וחברתיים רבי חשיבות- תיעוש מזורז, התחזקות הכלכלה ופיתוח תשתיות. אלה קרבו אותה אל אירופה והעולם המערבי, אך עדיין היא מצליחה לשמור על אופייה הים-תיכוני ועל חן העבר.
פורטוגל בעלת העבר המפואר של מעצמה ימית, נותקה במשך 4 עשורי רודנות מההתפתחות של שאר מדינות אירופה הגדולות. ב-20 השנים האחרונות היא עושה מאמצים גדולים על מנת לצמצם את הפער הזה, כשתחום התיירות הוא אחד הבולטים, בעיקר באזורי העיר ליסבון ואלגראבה. החוף הדרומי של פורטוגל הוא מן היפים בעולם. לא פחות יפים הם נופי ההרים והעמקים, שבהם גדלים עצי זיתים, לימון תפוז ושקד. כאשר בין המטעים האלה שזורים כפרים שבתיהם הבנויים קשתות, וצבועים לבן בוהק. זכר לאדריכלות המורית ששרדה בפורטוגל, מתקופת הכיבוש הערבי ששלט
במקום כ-500 שנה.
פורטוגל היא אחת המדינות הקטנות באירופה, שאורכה 560 ק"מ ורוחבה כ-220 ק"מ. היא ממוקמת בחצי האי האיברי, ממערב לספרד, ותחומה במערב ובדרום על ידי האוקיאנוס האטלנטי. יש בה כמה אזורי תיירות מרכזיים - אזורי החופים במערב ובדרום, אזור השפלה ואזור ההר. בצפון המדינה ובמרכזה יש עמקים, נהרות והרים מיוערים. אלה גם האזורים המאוכלסים בצפיפות. רכס הרי סרה דה אשטרלה (Serra da Estrela), הוא הגבוה במדינה ושיאו הוא כ-2000 מטר.
אזור אלגראבה התיירותי שבדרום, הוא שטוח ברובו ומאוכלס בפחות תושבים. פורטוגל מטמיעה בתוכה את תרבותם של הקלטים, שהתיישבו באזור 700 שנה לפני הספירה, ואת תרבותם של הפיניקים, היוונים, הרומאים והמוסלמים, שכבשו את האזור בזה אחר זה. הכיבוש המוסלמי הסתיים לאחר כ-500 שנות שלטון במאה ה-12. תור הזהב של המדינה החל במאה ה-15 כשספניה הרחיבו אותה לאימפריה ענקית שהגיעה עד הודו, ברזיל ואפריקה. במאה ה-16 היא נכבשה על ידי ספרד. במאה ה-18 נכשל נפוליאון בניסיונו לכבוש אותה.
במאה ה-19 התמוטטה המדינה, המשטרה המלוכני קרס, וב-1910 הוקמה רפובליקה. ב-1926 השתלט על המדינה, באמצעות הפיכה צבאית, הרודן אנטוניו סאלאזאר והנהיג בה שלטון קשה שהסתיים ב-1968. שנות ה-70 מאופיינות במתן עצמאות למושבות באפריקה ובהגירה של כחצי מיליון פליטים משם למדינה. ב-1986 הצטרפה פורטוגל לאיחוד האירופי, מהלך שייצב אותה מבחינה כלכלית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
העיר הגיאומטרית - ליסבון
|
|
|
 |
|
|
|
ליסבון, בירת פורטוגל, המכונה בפי תושביה לישבואה, ממוקמת לאורך גדותיו של נהר טז'ו ועל הגבעות המשתפלות אליו. הדרך הטובה ביותר לסייר באזורים המרכזיים בעיר היא ברגל, אם כי צריך כושר כדי להתמודד עם העליות וירידות התלולות בגבעות שהעיר מפוזרת עליהן. אבל, רוב הפעילות מרוכזת בחלק התחתון של העיר. האזור המפורסם ביותר בליסבון הוא רובע אלפאמה, ששרד עוד מתקופת ימי הביניים, למרות רעידת האדמה שהרסה את העיר ב-1755. כאן גם חיו היהודים, לפני גירושם. זהו מבוך סמטאות ציורי מרוצפי אבן, משובץ כיכרות קטנות, בתים בלבן ומרפסות עם מעקות ברזל, בנויים במדורג מכיוון שפך נהר טז'ו. לאווירה תורמים גם שוק הדגים הסמוך, בעלי המלאכה והכבסים התלויים מעל הסמטאות. בניגוד לרובע באיישה (Baixa), שגם הוא מעניין.
לאחר רעידת האדמה נבנתה העיר בצורה גיאומטרית, שיצרו בה כמה שדרות יפהפיות, עם אווירה נינוחה, של בתי קפה וחנויות. הרובע הבוהמי של העיר נמצא באזור Bairro Alto, שלצדי רחובותיו התלולים מסעדות בתי קפה וברים. הבוטיקים האופנתיים ממוקמים באזור Chaiado, שנשרף ב-1988 ושוקם מחדש. האתר היפה ביותר בליסבון הוא מנזר ז'רונימוש (Mosteiro dos Jerónimos), שנוסד ב-1460 ושופץ ב-1498, על ידי ואסקו דה גאמה. המנזר, הבנוי כולו שיש לבן, שניזוק, אך שרד את רעידת האדמה הגדולה של 1755, מהווה היום את פיסגת האדריכלות המנואלינית בעיר.
אתר מנואליני נוסף, המהווה את סמלה הבולט של העיר והמדינה, הוא מגדל בלם (Torre de Belém), המתנשא מתוך מצודה הממוקם בנהר, שהגנה בזמנו על העיר וגם שימשה בית כלא לעצירים פוליטיים. אפשר לטפס לראש המגדל כדי לצפות לעבר שפך הנהר. אתר מעניין נוסף הוא מבצר ג'ורג' החמישי (Castelo de Sao Joge) הממוקם בראש גבעה במרכז אזור אלפאמה, וסביבו גנים יפהפיים. מוזיאון גולבנקיאן (Museu Calouste Gulbenkian), על שמו של אייל הנפט הארמני, שתרם הון רב לליסבון. המוזיאון, שנפתח מכספי הקרן ב-1969, בתוך גנים יפהפיים, נחשב לאחד הטובים באירופה, ובו אוספי ציורים של רמברנדט, רובנס, מאנה ומפורסמים נוספים, פסלים מצריים ויוונים-רומיים, עבודות כסף וזהב ואמנות מוסלמית.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ליסבון. מומלץ ללכת ברגל. צילום: לשכת התיירות הפורטוגלית
|
|
|
|
|
|
|
החופים הנפלאים של לאגוש, החומה של פארו
|
|
|
|
|
|
|
אלקובאשה - על מפגש הנהרות אלקו (Alco) ובאשה (Baca) בלב אזור חקלאי נאה, בנויה העיירה אלקובאשה ובליבה מנזר מריה הקדושה (Mosteiro de Sta. Maria) הסיסטריאני. סגנונו ועיטוריו ברוקיים וחזיתו נודעת בפסליה המעוצבים להפליא ובהם: הקדושים בנדיקטוס וברנארד, ארבע המידות הטובות העיקריות של הנצרות והבתולה הקדושה. ראשית בנייתו במאה ה-12 כנדר אחרי נצחון אפונסו אנריקש, מלך פורטוגל הראשון על המוסלמים. בכנסייה אשר במתחם נמצאים קבריהם המעוטרים של דום פדרו ואהובתו אינייס דה קאשטרו שנרצחה במצוות המלך, אביו של דום פדרו.
לאגוש (Lagos) – ממוקמת לחופו הדרומי של מחוז אלגארבה, ונחשבת לאחד מאתרי הנופש הפופולריים ביותר במדינה. רוב המבקרים באים לכאן בזכות החופים הנפלאים, בהם מייה פראיה (Meia Praia), רצועת חול עצומה ממזרח לעיר, ופראיה דו פינייאו (Praia do Pinhão) שמדרום.
פארו – בירת חבל אלגראבה שנמל התעופה שלו הוא שער כניסה להמוני התיירים המגיעים כל שנה לאזור. זוהי עיר מוקפת חומה מורית, שנחרבה בעבר פעמיים – פעם על ידי האנגלים ב-1596 ופעם נוספת על ידי רעידת האדמה ב-1755. למרות זאת היא נותרה יפה ועתיקה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
איצטדיון אלגראבה בפארו-לוול. צילום: AP
|
|
|
|
|
|
|
כדאי לדעת
|
|
|
|
|
|
|
בירה: ליסבון (1,865,000 תושבים).
שטח: 91,905 קמ"ר
אוכלוסייה: כ-10 מיליון
שפה רשמית: פורטוגלית.
גבולות: דרום, מערב: האוקיינוס האטלנטי; צפון, מזרח: ספרד. כוללת גם את האיים האזוריים ואיי מדירה (מעמדם כשל מחוזות אוטונומיים).
דתות: 94% קתולים.
חקלאות: יבולים עיקריים: ענבי יין, תפ"א, עגבניות, תירס, זיתים, תפוזים, חיטה אורז, תפוחים.
משק חי: בשר (בקר, חזיר, צאן), חלב, ביצים, גבינה.
תעשייה: ענפים עיקריים: טקסטיל והנעלה, תאית עץ, נייר, שעם, מטלורגיה, זיקוק נפט, כימיקלים, שימור דגים, יין, תיירות.
אוצרות טבע:
אבן-גיר אורניום, בדיל, גרניט, וולפרמיט, זהב, טונגסטן, נחושת, פחם, קאולין, שיש, עץ.
צורת שלטון: רפובליקה.
מזג אוויר: אקלים ים תיכוני, עם השפעת אזורי החוף והצפון. לאורך החוף החורף אינו קר, לעומת הצפון והמרכז. החורף הוא העונה הגשומה. לעתים מושלג בצפון, באזורים הגבוהים. הדרום הוא האיזור היבש והחם יותר.
ביגוד: ביגוד קל לקיץ, עם תוספת חמה לאיזורים הגבוהים. ביגוד חם לחורף, וציוד גשם בחורף ובעונות המעבר.
מטבע: יורו.
כספים: אפשר להמיר בפורטוגל דולרים, אם כי רצוי לבוא עם שטרות יורו מן הארץ. כדאי תמיד חלק מהכסף לקחת בהמחאות נוסעים. כדאי להמיר סכומים גדולים יותר בבת אחת, כי בדרך כלל נגבית עמלה מינימלית על כל המרה. כרטיסי אשראי מתקבלים בחלק מהחנויות והמסעדות , בעיקר בערים הגדולות , ובוודאי במלונות. כ-35-50 יורו ליום בממוצע יכסו הוצאות אוכל, שתייה, מוניות וכו'.
חשמל: מתח החשמל הוא 220 וולט, 50 הרץ (כמו בארץ). הערה: כדאי להביא מתאם (אדפטור) בינלאומי לשקעים (כפולים).
שעון: שעון ישראל פחות שעתיים. הערה: תאריכי שעון החורף לא זהים לאלה שבישראל, ובתקופות הביניים הפרש השעות משתנה בשעה.
אשרות כניסה: אין צורך באשרות כניסה מראש לפורטוגל. הערה: דרוש דרכון בתוקף לחצי שנה לפחות.
שגרירות ישראל:
Rua Antonio Enes No. 16
Lisbon
Tel: (+351 1) 3553640
Fax: (+351 1) 3553658
תחבורה: התחבורה טובה. רשת האוטובוסים עניפה, ומגיעה גם לכפרים קטנים, אך התדירות נמוכה, והשירות מקומי, לא לתיירים. רשת הרכבות טובה מאוד, וגם מערכת הכבישים. בפורטוגל יש תחבורה ימית מהנמלים, ובנהרות הגדולים.
מזון: האוכל בפורטוגל זול וטעים. ארוחה טיפוסית מכילה דגים בגריל ומרק כרוב ותפו"א. אוכל ים נפוץ וטוב, אוכל כשר לא ניתן להזמין, לצמחונים מבחר המנות הצמחוניות מספק בהחלט.
שתייה: אין בעיה לשתות מי ברז, אך לבעלי קיבה רגישה כדאי להקפיד לשתות מים מינרלים בלבד, או מי סודה, הנפוצים מאוד. הקפה טוב וחזק, ומקובל יותר מתה. אפשר להזמין תה קמומיל ברוב המקומות. קקאו חם עשיר ומתוק. מיץ תפוזים טרי טוב, אך יקר יחסית. בפורטוגל היין מומלץ, ויין הקינוח המצוין (פורט) קיבל כאן את שמו (בפורטו).
קניות: קרמיקה, תחרה ורקמה, שטיחים, עבודות עץ ושעם ותכשיטי זהב וכסף. כדאי מאוד לבקר בשווקים שבערים הקטנות.
בילויי ערב: במסעדות קטנות ואינטימיות נשמע הפאדו – מוזיקת הנשמה הפורטוגזית, ממוצא אפרו-ברזילאי.
הרשימה הוכנה בעזרתם האדיבה של מדריכי החברה הגיאוגרפית.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
