 |
/images/archive/gallery/120/275.jpg עודד קטש
צילום: עדי אבישי  |
|
|
| עודד קטש פרש: "אנשים לא ראו את הכי טוב שיש לי" |
|
| במסיבת עיתונאים מרגשת וכשהוא חנוק מדמעות הודיע אחד מגדולי כדורסלני ישראל על פרישה סופית מכדורסל |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
גיל לבנוני ולירן ברטל
9/6/2004 18:49 |
|
|
|
|
|
|
|
עודד קטש, אחד הכדורסלנים הגדולים של ישראל, הודיע הערב במסיבת עיתונאים נרגשת ובדמעות על פרישתו הרשמית מכדורסל מקצועני.
זה לא שמסיבת העיתונאים הזאת הגיעה למישהו בהפתעה, גם לא לעודד קטש עצמו. זה גם לא שקריירת המשחק של קטש נקטעה בבת אחת, הרי הפציעה שלו בברך נמרחת כבר שנים. אז מה גרם לעודד קטש לבכות?
אולי אלה הנוכחים הקרובים אליו בחדר, אולי כמות העיתונאים שהגיעה כדי לשמוע מפיו את ההצהרה הרשמית, ואולי זה הניתוח האחרון בסדרת ניתוחים ארוכה, שקבע סופית שהברך של קטש בן ה-29 לא תוכל לעמוד יותר בעומס הקרוס-אובר הנפלא שלו. כל הגורמים יחד התחברו היום אל מול עיניו של קטש למציאות עצובה, שאחרי 4 שנים בלי משחק ועם חדרי ניתוח הובילה לשורה התחתונה: אחד הכשרונות הגדולים שהיו כאן, אולי הגדול מכולם, נאלץ לעזוב את המשחק.
"אני מודע לחולשותיי ומתנצל אם אתרגש יותר מדי", פתח קטש הנרגש את דבריו. "לרוב האנשים שנמצאים פה וגם לאנשים בבית שרואים זו בטח לא תהיה הפתעה גדולה או סוד שאני הולך לגלות פה, אבל בשבילי זה רגע שניסיתי להימנע ממנו במשך הארבע שנים האחרונות. השתדלתי שהרגע הזה לא יגיע, קיוויתי, ניסיתי ועשיתי הכל כדי שהוא באמת לא יגיע, אבל זה נגמר. אני לא רוצה לעשות את זה מאוד דרמטי, אבל אני חייב לסגור את הפרק הזה בחיים שלי.
"לא ידעתי כל כך אם אני אפילו רוצה לעשות מסיבת עיתונאים להודיע את זה כי זה הפך להיות משהו מאוד ברור, אבל זה חייב להיסגר גם מבחינת הגוף שלי ובעיקר מבחינת מה שאני מרגיש. אני חושב שזה נכון, צריך להשלים עם זה שבאופן מקצועי אני כבר לא אשחק כדורסל. לא קל לי לדבר על זה ולא חלמתי בחלומות הכי רעים שלי שבגיל 29 אני אשב פה מולכם
ואצטרך להסביר למה אני פורש. כמו שגם לא חלמתי שבגיל 25 אני אשחק את המשחק האחרון של החיים שלי, ומאותו רגע רק יעברו 4 שנים של פציעה, חמישה ניתוחים, עשרות רופאים, פיזיותרפיסטיים, טיפולים, הייתי בחמש מדינות בכל העולם ובאמת לא חשבתי שזה יקרה כל כך מוקדם".
קטש הסביר מה בעצם קרה בשנים האחרונות: "הכל החל כשהייתי ביוון. הפציעה שלי לא קרתה באופן טראומתי ממכה כלשהי, אני זוכר איזה אימון מסוים שעשיתי והרגשתי כאב בברך שלא ייחסתי לו יותר מדי חשיבות. אבל עם הזמן זה הלך והתפתח, ולא האמנתי בעצם שזו הפציעה שתסיים את הקריירה שלי". עודד עצר, כשעיניו דומעות, והתקשה להמשיך לדבר.
לאחר הפוגה קלה אמר: "לי אם היו אומרים לי שהפציעה הזו תיקח שנה-שנתיים היה לי הרבה יותר קל להתמודד. תמיד אמרו לי שזה ייקח חודש, חודשיים. עוד שבוע, עוד שבועיים. צריך להבין שכמו שהחששות והפחדים לפני כל ניתוח, כך התקוות והחלומות אחרי כל ניתוח. אבל בעצם בארבע שנים האלה לא נגעתי בכדור. אחרי שניים-שלושה אימונים שניסיתי, פשוט הברך והגוף התפרקו לי שוב בפרצוף וזו הרגשה לא קלה. זו הרגשה שהגוף ששירת אותי כל כך נאמנה בוגד בי ופתאום לא רוצה יותר".
קטש שוב עצר לנגב את הדמעות והזמין לשבת לידו את מוני פנאן ואת אלי קנטי. "הכאב הפיזי מתגמד לעומת הכאב הנפשי שעברתי. תמיד פינטזתי שוב לחזור לשמוע את רפי גינת קורא את השם שלי, והכאב הרגשי הזה הוא בעצם מה שמנע ממני לבוא ליד אליהו בתור אוהד. אולי בפרידה מג'מצ'י רק הייתי כי זה דורון, אבל זה המקום גם להגיד שלא שכחתי ואני לא מתנתק מיד אליהו, מהקהל, מהאנשים שם. אני רוצה לזכור את יד אליהו בתור שחקן ולא רוצה לקלקל את זה בשום הרגשה אחרת".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
לפרידה מג'מצ'י הוא הגיע, קטש. צילום: עדי אבישי
|
|
|
 |
|
 |
|
"מרגיש כמו צייר בלי צבעים"
|
|
|
 |
|
|
|
עודד סיפר שגם כיושב מהצד הוא למד הרבה בשנים האחרונות: "אנשים לא ראו את הכי טוב שיש לי, גם מבחינת שחקן כדורסל. ראו אולי 60 אחוז. היום אני מרגיש שחקן כדורסל הרבה יותר טוב ממה שהייתי בגיל 25 וזה הכאב הכי גדול שלי. הייתי רוצה להראות את זה כל כך, ואני לא יכול להוציא את זה. אני מרגיש כמו צייר בלי צבעים. זו הרגשה מעבר לכסף ולתהילה ולכל הדברים מסביב, הכאב של היצירה, של האהבה".
על הסיפור עם פנתינאייקוס אמר קטש: "אחרי החצי גמר כבר היה לי ברור שאני הולך לשחק נגד מכבי ת"א. יום לפני הגמר חשבתי שאני לא אוכל להקפיץ כדור עם כל הסערת רגשות שהייתי בה. אמרתי שאחרי הסיפור הזה והמבחן ששמו אותי בו, הכל קטן עליי. חשבתי ששום דבר כבר לא יכול לקרות לי, אבל טעיתי. אולי הקריירה שלי רצופה בדיקות, שבסוף הצלחתי לעמוד בהן והכל יצא לטובה. זו הבדיקה הגדולה מכולן ואני בטוח שעוד שנה-שנתיים אני אסתכל אחורה ואגיד לעצמי שעברתי את זה כמו גדול. גם כשאני מדבר עם אלוהים ואני שואל אותו למה, אני בסך הכל מודה לו על כל מה שהוא העביר אותי. אני בעיקר זכיתי".
גם על פרק התודות לא פסח השחקן הפורש: "בראש ובראשונה אני רוצה להגיד לכלל האוהדים, וגם למי שלא חובב כדורסל ונתן לי להרגיש טוב, תודה לכולם. אני לא יכול לתאר לכם כמה תגובות חיוביות וחיזוקים קיבלתי בארבע שנים האלה. אני רוצה להגיד תודה לכל המאמנים שעברתי מגיל 6, לכל מי שהיה מסביב במועדון ששיחקתי בהם, למכבי ת"א במיוחד שהיתה בית שלי ומשפחה כל כך חמה". קטש הודה גם לאלי קנטי, ממאמניו הראשונים, לאנשים שעזרו לו במהלך הקריירה ולצוות הרפואי שניסה לטפל בו בשנים האחרונות.
|
|
|
|
|
|
|  | | קטש בוכה במסיבת העיתונאים, הערב בת"א. צילום: עדי אבישי | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
