 |
כמה מאות מטרים מהמרינה של מארסיי, על הכביש המתפתל ליד הים, שוכן בית שמשקיף לחוף. צידו האחד בנוי באלכסון לכיוון הכביש. את הקיר מעטר ציור ענק בשחור-לבן. אי אפשר לפספס את הדמות הנשקפת ממנו. זהו זינאדין זידאן, גאוות העיר, הגיבור הלאומי של צרפת ואחד השחקנים הגדולים שקמו לכדורגל העולמי אי פעם. זידאן נולד ב-1972 לאיסמעיל ומאליקה יאזיד, מהגרים מאלג'יר. כילד היה משחק ברחובות המוזנחים של שכונת טארנטה. את הרושם הגדול
עשה עליו מישל פלאטיני, אותו ראה מוליך עם החולצה מספר 10 את צרפת לזכייה באליפות אירופה 1984. הגיבור האישי שלו היה דווקא קשר מארסיי, אנצו פרנצ'סקולי האורווגאי, הנחשב לאחד הפליימייקרים הטובים ביותר מתוצרת דרום אמריקה. זיזו, שאפילו קרה לבנו בשם אנצו, מכליל את פרנצ'סקולי לצידם של פלאטיני, מראדונה, פלה וקרוייף כשחקנים הכי טובים שהכיר. "הוא השחקן שנתן לי את ההשראה, ואי אפשר לזלזל בדבר כזה", הסביר.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
זידאן והנרי. יוליכו את צרפת לתואר נוסף?. צילום: AP
|
|
 |
 |
 |
 |
|
צניעות אופיינית
|
 |
|
 |
 |
 |
|
למרות הכל, צניעות היא אחת התכונות הבולטות של הכוכב הצרפתי. אחרי ש'מארקה' הכליל אותו בין חמשת השחקנים הכי טובים בעולם אי פעם, בצוותא עם פלה, מראדונה, די סטפאנו וקרוייף, אמר זידאן: "אני רחוק מהם. אם אני מספר אחת או בין חמשת הראשונים בעולם, לא איכפת לי". את מי שמכתיר אותו אחד הגדולים אי פעם הוא מזכה בתואר "משוגע". בצניעות האופיינית שלו הוא שואל: "אתם משוגעים להכליל אותי בין חמשת הגדולים? אני אפילו לא עוצר כדורים כמו איקר קסיאס, לא כובש כמו ראול או כריסטיאן ויירי. כשזכיתי בגביע העולמי ב-1998 הייתי משוגע מרוב אושר, אבל האמת שאני לא משוגע על פרסים אישיים. אני רוצה לזכות בהם, אבל בחרתי בכדורגל כי זה משחק קבוצתי". אפשר להאמין לזידאן. לפני שנה ביקש ממנו מגזין הכדורגל האנגלי 4-4-2 להופיע על שער העיתון, שהוקדש לריאל מדריד. זידאן הסכים, בתנאי שגם כמה מחבריו יופיעו איתו. ראול, לעומת זאת, אמר שהוא לא מוכן להצטלם, אלא אם כן ייתנו לו את כל השער לבד. יחי ההבדל.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |  | זידאן. "לא איכפת לי אם אני מספר אחת בעולם". צילום: AP | |
|