 |
/images/archive/gallery/118/943.jpg יוזביו ופיגו, פורטוגל הישנה והחדשה
צילום: רויטרס  |
|
|
|
|
| "שם המשחק" עם זווית קצת אחרת על סיפורה של פורטוגל, מארחת היורו והחברה הענייה ביותר באיחוד האירופי |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
סיימון קופר, שם המשחק
8/6/2004 10:56 |
|
|
|
|
|
|
|
אתה נוחת בנמל התעופה פארו בדרום פורטוגל, אחד האיזורים העניים ביותר באירופה. כמה מהאיכרים כאן עדיין חורשים את שדותיהם באמצעות סוס ועגלה. דרום פורטוגל אינה שונה כל כך מצפון אפריקה, ששוכנת במרחק מספר קילומטרים, מעבר לים.
אלה מבין התושבים המקומיים שאינם מובטלים חיים בעיקר מתיירות. "מגישים קוקטיילים לבריטים בפנסיה", כפי שמגדיר זאת בשנינות עיתון הספורט הפורטוגזי "או ז'וגו". תעצור בחנות עיתונים בנמל התעופה פארו, ותמצא שמרבית העמודים הראשונים בפורטוגל מוקדשים לכדורגל. כיוון שכמעט מחצית מתושבי פורטוגל אינם יודעים קרוא וכתוב, או יכולים לקרוא רק בקושי, ורק מעטים מהאחרים קונים עיתונים, שני עיתונים יומיים בלבד נהנים מתפוצה של למעלה מ-100 אלף עותקים: "אה בולה" ו"רקורד", שניהם עיתוני ספורט באופן רשמי, ובפועל משוגעים לדבר אחד: כדורגל.
אתה נוסע לתוך הערב החמים (הבריטים הקשישים מגיעים לכאן בגלל החום), חולף על פני מלונות חדשים, בריכות שחייה
ואנשים יפים שעורם בצבע זית. אבל פרט לכך, האיזור שומם למדי. אתה ממשיך לנסוע. לפתע, באמצע שום מקום, אתה מבחין באיצטדיון כדורגל חדש, עם 30 אלף מושבים. הוא הוקם בעלות של 30 מיליון יורו, והמספר הזה מייצג סוג של ניצחון: פארו הוא היחידי מבין עשרת האיצטדיונים שפורטוגל בנתה לקראת יורו 2004, שעלותו לא חרגה בהרבה מהתקציב המתוכנן.
אבל הוא חסר תכלית כמעט לחלוטין. אחרי שיארח שלושה משחקים בלבד ביורו 2004, הוא יכול להיעלם בלי שאיש יחוש בכך.
הקבוצה הטובה ביותר של פארו, לואולטאנו, משחקת בליגה השלישית בפורטוגל, וממוצע הצופים שלה עומד על 400 למשחק. לרשותם של אותם 400 איש יעמדו מרחבים אינסופיים בעונות הקרובות. אם איצטדיונים חסרי תכלית נשמעים מוכרים מהניסיון של יפן באירוח גביע העולם, צריך לזכור שיפן היא מדינה עשירה. פורטוגל, מנגד, אינה יכולה להרשות לעצמה את יורו 2004, אבל בשל ההיסטוריה העגומה שלה, המדינה היתה נואשת לזכות באירוח.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אצטדיון פארו, 400 אוהדים ב 30,000 מושבים. צילום:AP
|
|
|
 |
|
 |
|
השלטון של סלאזאר: אין קולה, אין גירושין ואסורה רכישת מצית לסיגריה
|
|
|
 |
|
|
|
לפני 400 שנה השתרעה האימפריה של פורטוגל מברזיל, דרך דרום אפריקה ועד למקאו באסיה. ואז נכנסה המדינה לתקופת שפל. ב-1933, אחרי מאות שנים של עוני, עלה לשלטון אנטוניו דה אוליוויירה סלאזאר, כלכלן חסר הומור מהעיר האוניברסיטאית קוימברה, ויסד משטר ששילב בין פשיזם לקתוליות פנאטית. איש לא הורשה לעזוב את פורטוגל או לבוא בשעריה בלי אישור, גירושין היו כמעט בלתי אפשריים, נאסר על לבישת בגדים בלתי הולמים ועל שתיית קוקה-קולה, היית זקוק לרשיון מיוחד מהמדינה כדי להחזיק במצית סיגריות, ורק זוגות נשואים יכולים היו לחלוק חדר במלון. המשטר של סלאזאר שרד גם אחרי מותם של רודנים כהירוהיטו והיטלר, ואפילו אחרי מותו של סלאזאר, ב-1970.
מתנגדי משטר גולים תיארו לעתים את פורטוגל הפשיסטית כמדינה של "פאדו, פאטימה ופוטבול". "פאדו" היא המוזיקה הפורטוגזית העצובה, שמעלה זכרונות מעבר שמח יותר, שלעולם לא יחזור; "פאטימה" הוא הכפר שבו הופיעה, לפי האגדה, מריה הבתולה - מושג קדוש בעיני הפורטוגזים, עשרות שנים לאחר שמרבית האירופאים זנחו את אלוהים; ו"פוטבול", כדורגל, היה האובססיה הלאומית היומיומית, בעידודו של סלאזאר, שביקש להסיח את דעת הציבור מהפוליטיקה.
בעבר נהגו לומר שאירופה מסתיימת בפירנאים, רכס ההרים בדרום מערב צרפת. מעבר לפירנאים שוכנות רק ספרד ופורטוגל, מדינות עניות שגבן מופנה ליבשת. פורטוגל בלטה במיוחד כמתבודדת של אירופה. זו היתה מדינה שבה הזמן עצר מלכת. בעוד שעד שנות ה-60 שאר העולם כבר התנער מהקולוניאליזם, פורטוגל עדיין שלטה באיזורים באפריקה ובאסיה, כאילו האימפריות מעולם לא יצאו מהאופנה. חרמות ונידויים מצד מדינות אחרות לא הרתיעו אותה. היא רק התכנסה יותר בתוך עצמה.
|
|
|
|
|
|
|  | | יוזביו ופלה. אחד עשה כסף, השני שיחק ב-200 דולר לחודש. צילום: AP | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
