 |
ויש גם ימים בהם מינסוטה עושה את הדברים הנכונים, והלייקרס המאיימים עושים בדיוק
ההיפך. לכל מי שבנה על סוויפ מהיר ללייקרס, הנה מבזק מיוחד.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
מינסוטה – לייקרס 71:89 (1:1 בגמר המערב)
|
 |
|
 |
 |
 |
|
43 שניות מהפתיחה ירד סם קאסל בעצבים לחדר ההלבשה, מצבו של הגב לא איפשר לו להמשיך. הוא זרק בעצבים את הגופיה שלו בפרוזדור. אם ישב בחדר ההלבשה, החברים שלו לפחות נתנו לו איזה כדור להקלה על הכאב. בשביל זה הביאו למינסוטה את לטרל ספריוול. האיש יכול להכניס קבוצה שלמה לטירוף. למה רק יכול, בעצם, זה בדיוק מה שהוא עשה. מהרגע הראשון הוא דחף ורץ והטביע וקלע שלשות, וסירב להחטיא או להיכנע או לוותר על כדור. והפעם, לא רק טירוף, אלא גם אחריות. הוולבס שיחקו מסודר, ולמרות חסרונו של קאסל איבדו רק חמישה כדורים עד לאמצע הרבע הרביעי (8 בסה''כ).
הם סגרו כל רבע בריצה, הם הלכו עמוק לתוך הרוטציה ומצאו שם דברים שלא היו להם קודם. דריק מרטין, למשל. 15 נקודות ושישה אסיסטים עשה הרכז המחליף של הוולבס, ואף אחד לא הרגיש במיוחד בחסרונו של קאסל. ''הלייקרס הם קבוצה של קצב. ניסינו להוציא אותם מהקצב, להפריע להם, וברגע שעשינו את זה, היינו יכולים לרוץ יותר ולשחק בקצב שלנו'' אמר מרטין. גארי טרנט, מארק מאדסן, כל מטאטא ירה. ובראש להקת המטאטאים, ארווין ג'ונסון, מגב ספונג'ה של ממש, שנתן תפוקה של נוזל ניקוי רב-תכליתי. הוא חסם את הצבע, סגר את שאקיל, חסם זריקות של כל מיני בריאן קוקים מזדמנים שחדרו לו לטריטוריה ואפילו קלע מדי פעם.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |  | | קווין גארנט. צילום: AP | |
|