 |
/images/archive/gallery/112/220.jpg רג'י מילר, הלילה
צילום: רויטרס  |
|
|
|
|
| רג`י מילר, ממרומי 39 שנותיו, יצא מהבוידעם וניצח לאינדיאנה את משחק 1 בגמר המזרח
|
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ערן סורוקה
23/5/2004 9:51 |
|
|
|
|
|
|
|
קארל מאלון הוא השחקן הכי חשוב בסדרת גמר המערב, רג'י מילר קולע סלי ניצחון בסדרת גמר המזרח. באיזו שנה אנחנו בדיוק?
תיכף גם תגידו שמכבי ת''א זכתה באליפות אירופה, משינה עובדים על דיסק חדש והצעירים רואים סטארסקי והאץ'.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אינדיאנה 78 – דטרויט 74 (0:1 לפייסרס בגמר המזרח)
|
|
|
 |
|
|
|
אוח, תענוג, תענוג. הקבוצות של ג'ו דומארס ולארי בירד לא מביישות שום קרב עבר מהעשורים הקודמים. מכות על כל סל, נצח שעובר עד שמצליחים להגיע לזריקה, שחקני הגנה גדולים, מאמנים עם מוטיבציה לנקמה. לכל חובבי הכדורסל המזרחי, יותר טוב מזה כבר לא תראו.
בסופו של יום מתיש, הקבוצות הגיעו לתיקו 74:74 והסיכוי שיקלעו סל נראה בערך כמו זה שקרית שמונה תבקיע בדקות האחרונות. ג'ף פוסטר, השחקן הכי זנוח ואלמוני בחמישיה של הפייסרס, קלע את הסל האחרון בחדירה, ובהתקפה הלפני אחרונה של הפייסרס, ג'רמיין אוניל החטיא. רק שפוסטר היה שם כדי להדוף את הריבאונד. ואחר כך הוא היה שם כדי לשים גוף לחסימה, ולהרחיק לרגע את ריפ המילטון מהשחקן שלו, רג'י מילר. לרג'י היו עד לאותו רגע 0 מ-6 מהשדה, ולאף אחד בקונסיקו פילדהאוס, 32 שניות לסיום, לא היה ספק שהזריקה הזו הולכת פנימה.
''היה מעייף לרדוף כל המשחק אחרי רג'י מילר צעיר'' זרק הסבא, שבעוד שלושה חודשים ימלאו לו 39, וואחד מחמאה להמילטון. ''אבל כשפוסטר לקח את הריבאונד ההוא, אמרתי לו, ג'ף, רק תשים גוף על ריפ, תן לי שבריר שניה, רגע של אור יום, ואני אקלע את זה. צריך מדי פעם לעשות הצגות כאילו אתה זקן, ואז לתת את הדקירה בגב''. שש שניות לסיום הגיעה הדקירה האחרונה, עם קליעה אחת מדויקת מהקו שסיימה את הסיפור.
זה היה מאבק אדיר בין שתי קבוצות שיסיימו את הסדרה הזו עם חתיכות עור דבוקות לציפורניים. ג'רמיין אוניל היה מצוין בצד הפייסרי עם 21 נקודות ו-14 ריבאונדים, ארטסט קלע 17 (ב-6 מ-23 מהשדה) ואל הרינגטון 14 לאינדיאנה, שניצחה בבית בפעם ה-14 ברציפות. בן וואלאס היה נהדר בצד הפיסטוני עם 11 נקודות, 22 ריב', 5 חסימות ו-5 אסיסטים. המילטון הוביל עם 23, בילאפס הוסיף 18.
הפיסטונס אמנם הובילו 14:23 והפייסרס הפכו עד ל-41:48 בהפסקה, רק שהיה ברור שקצב הקליעה ה''מטורף'' הזה, 90 נקודות במחצית לשתי קבוצות כאלה, לא יימשך. הפייסרס הוליכו 53:61 לקראת סוף הרבע השלישי, אבל הפיסטונס נכנסו פנימה, עם משחק קשוח של קרליס וויליאמסון, וחזרו צעד אחרי צעד דרך העונשין וריבאונד ההתקפה. הם רצו 0-11 עד שג'רמיין חזר, יחד עם ג'מאל טינסלי, ושניהם עשו קצת סדר. חמש נקודות רצופות של טינס קבעו 68-70 לאינדי, אוניל עשה עוד שתיים מהקו, והפיסטונס הלכו על ראשיד וואלאס שהצליח לגרד שתי עונשין משלו, כשבילאפס מוסיף עוד אחת.
דקה וארבעים לסוף, נקטעה בצורת של יותר מחמש דקות בלי אף סל שדה בשום צד. האורחים הניעו כדור, מצאו את טיישון פרינס בפינה מאחורי חסימה, פרינס דפק שלשה, קבע 72-74 והפיסטונס התחבקו כאילו הבקיעו שער ניצחון נגד נבחרת גרמניה בגמר המונדיאל. ואז פוסטר בא, וסבא בא. אוניל החטיא עוד שתי זריקות מהקו אחרי זריקת שלוש כמעט מוצלחת של המילטון, אבל לדטרויט, וזו הולכת להיות בעיה, יש מחסור באנשי מאני-טיים אמיתיים.
כן, אין זריקה שבילאפס לא אוהב, מצד שני בדקות האחרונות אין זריקה שבילאפס קולע. חוץ מההיא מחצי מגרש נגד ניו ג'רזי, נו בסדר, כמה אפשר לחיות על זה. דטרויט אפילו לא ניצחה באותו ערב. אחרי 4 מ-6 ורבע ראשון מצוין, צ'ונסי קלע רק 2 מה-7 האחרונות. בהתקפה האחרונה הוא קיבל שלשה חופשית ופספס את הטבעת בשני קילומטר. ראשיד לקח את הריבאונד, לא שם לב שיש עוד עשר שניות והעיף שלשה בפיידאוויי שכמעט הרגה ציפור. עד שהפיסטונס לא ימצאו מישהו שלא רועדות לו הידיים, ספק עד כמה יוכלו לנצח את הסדרה הזו. אחרי המשחק זה כבר צעק לשמיים: הם חייבים אחד כמו רג'י מילר.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
