 |
/images/archive/gallery/107/718.jpg
אילוסטרציה  |
|
|
| בסכנין חגגו כל היום, גנאים כבר חושב על גביע אופ``א |
|
| בקבוצה ינסו להגדיל את התקציב ל-15 מיליון שקל, לשמור על לימה ואסולין, ולהתחזק בשלושה שחקנים נוספים. אייל לחמן סיכם לעונה נוספת |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
עלי אבו-רביעה וגיא אביעזר
20/5/2004 13:00 |
|
|
|
|
|
|
|
בניין עיריית סכנין היה אתמול בבוקר ריק מעובדים. כמעט ריק. רק הראש, מוחמד באשיר, הגיע לעבודה. לבד בלשכה, לבד בעיר. המנקות היו עדיין בהאנג-אובר, מחלקת התברואה במיטה. 9.20 בבוקר , סכנין נראתה כמו עיר רפאים. רק הלכלוך שנערם העיד שארבע שעות לפני היו כאן סימני חיים, לא שביתת מסחר.
שעה וחצי מאוחר יותר החלה סכנין להקיץ לחיים. התעוררה אחרי גג שעתיים-שלוש שעות שינה. כולם רצו לקיוסקים לקנות עיתונים, לקנות היסטוריה. תגיעו עוד 20 שנה לסכנין ותבקשו את העותק מה-19 במאי 2004, כולם יוציאו אותו מהארון. מזכרת לחיים.
תמיר ינאי, בן 27, קיבוצניק מאשבל, התיישב באחד מבתי הקפה במרכז העיר. הוא היה בחגיגה בר''ג, בחגיגה בסכנין. עד 4 לפנות בוקר הוא רקד שלשום עם עוד עשרות אלפי סכנינאים ומאתיים אוהדי הקבוצה מגוש משגב, יהודים. עד 11 בצהריים הוא לא הצליח להירדם. ההתרגשות והאדרנלין הכריעו אותו. החברה שלו ביקשה לרדת לסכנין לראות עיתונים. להתעורר ולהאמין: סכנין הביאה הביתה גביע. ''מה שהיה מדהים בחגיגות, זה שהכל היה רגוע'', אומר תמיר. ''בלי בלאגנים, בלי דחיפות. היתה תחושה שמשהו השתחרר,
רוגע כזה''.
ממש באותו זמן מתארגן הפרלמנט אצל יו''ר הקבוצה, מאזן גנאים. גנאים ישן שעה בלילה, קצת פחות. הטלפון מצלצל בקצב הנחיתות וההמראות של שדה התעופה בפרנקפורט. כולם מברכים, גנאים על סף התמוטטות. אין לו סוללות ספר, וגם אין לו בעיה עם זה.
את הגביע הוא זכה לראות שלשום לזמן קצר. תמיד יש את אותו אחד שנשבע שאת ליל הכלולות הוא יעשה עם הגביע, בסכנין היו שלושה. הראשון היה עבאס סוואן. הקפטן השתמש וזרק, מאזן גנאים קפץ על המציאה. כל הפרלמנט שואל איפה הבייבי, גנאים אומר שהיא היתה אצלו לזמן קצר. האבידה נמצאה אצל חבר ההנהלה שאהר חלילה. הילדים שלו בילו עם הצעצוע את הלילה הראשון. גנאים מעמיס אותו על האוטו, חוגר חגורת בטיחות וחוזר למרכז. טלוויזיה, רדיו, עניינים. גנאים הוא היום קונצנזוס. הוא והקבוצה שלו. תמיד'אהלן חביבי', תמיד'דו-קיום'. הוא יודע את העבודה מול המיקרופונים והמצלמות. ''אצלנו זה לא מזויף, הדוקיום'', הוא אומר. ''יש לנו אחריות לא רק כלפי סכנין. יש לנו על הגב גם את המגזר, את הצפון, את המדינה. בשנה הבאה אנחנו באירופה. אנחנו שם בשביל מדינת ישראל ''.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שביתה כללית
|
|
|
 |
|
|
|
בסכנין לא למדו אתמול. היתה שביתה. כאילו שמישהו היה טורח להגיע בלעדיה. בחלק מבתי הספר ערכו ימי כיף. נידאל שלאעטה, מגן הקבוצה, שיחק בר''ג, הלך לישון ב-4 בבוקר וקם ב-7.20. הוא קם לעבוד, הוא וראש העיר. שלאעטה הוא מורה לילדים עם קשיי למידה. הוא יצא איתם ליום ספורט, חזר הביתה, נח, והלך להתפלל. גם שלשום, לפני המשחק בר''ג, כמעט ולא למדו בסכנין. היתה בחינת בגרות באנגלית אבל רבים היו עסוקים בלשנן את שירי הקבוצה ולא פרזנט סימפל. בקרוב, אמרו צעירים בעיר, הם מתכוונים לפנות ללימור לבנת שתסדר להם מועד נוסף. הם בונים על זה שאף אחד היום לא יכול לומר להם לא. יש בעיר 500 תושבים שרשומים בסניף הליכוד.
רק זה חסר ללימור, לפספס את הקולות שלהם. רצוי שתמהר, כי אריק הולך לתת להם מגרש. שלאעטה ממשיך בטיול, מגיע אל הבני דודים. המשפחה המאמצת של קאמוקו קמארה. השוער הגנאי כבר קיבל את מפתחות העיר. הילדים מתים עליו, לחמן בונה עליו. קמארה גר בכרמיאל. יש לו שם דירה, אבל בסכנין אומרים שזה בית מלון. קמארה רק ישן שם. שלשום הוא לא ישן בכלל והגיע בנהיגה בצהריים לעיר. כמו כל יום. משפחת שלאעטה מאמצת אותו. 'מאמא' שלאעטה היא האמא. כשאין אימון, כשלא משחקים וכשלא ישנים, הוא נמצא אצלה.
אתמול הוא ניסה לנוח. רק ניסה. כל הילדים והילדות של משפחת שלאעטה שיגעו אותו. הוא קיבל הכל באהבה. הוא מתיישב מתחת לעץ זית, על כיסא ששימש פעם נהג של אגד, והילדים עליו. קאמוקו הוא בן בית ועוד מעט גם יהיה לו בית. הדירה מוכנה, עוד מעט הוא עוזב את כרמיאל ומצטרף לחמולה. דלת על יד דלת בסכנין. הוא כמעט לא מדבר, אבל רואים שהוא נהנה מכל רגע. נהנה מהחיים, מבטיח להישאר בעונה הבאה. בשאנטי של אפריקה.
בסכנין מדברים הרבה על דו-קיום. אין להם בעיות עם היהודים, יש להם בעיות עם מדינת היהודים. עם הממשלה. דחפו להם בסיס ענק של מג''ב מעל לראש, ומאחורי האוזן מתקן של רפא''ל. עבד אל מונעם אבוסלאח איבד את בנו וואליד במהומות אוקטובר. הילד היה פעיל בתנועות שלום וגם שחקן נוער של סכנין. קיבל כדור ומת. אבו-סלאח נשפט לשש שנות עבודות שירות על הכאת השוטר גיא רייף. באמצע העדות הוא בא אליו ופוצץ לו את הפנים. שלשום היה אבו-סלאח בר''ג.
הרבה דברים חלפו לו בראש. בעיקר הבן שלו. אוהד של הקבוצה שלא זכה להגיע לרגע. ''הייתי מבסוט מהניצחון, למרות שיש לי פצע שאי אפשר לרפא. אני חי בדו-קיום ועושה דוקיום מעל חמישים שנה. אני מאמין בספורט כגשר בין יהודים וערבים. הוא מביא ידידות, אהבה. הוא מקרב. למרות השמחה היו לי דמעות של כאב. וואליד היה חסר לי במעמד הזה. זה היה אירוע היסטורי, גם בשבילי. בפעם הראשונה אחרי שלוש שנים וחצי הצלחתי להוציא חיוך''.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
