 |
/images/archive/gallery/109/614.jpg ארטסט ואינדיאנה בגמר המזרח
צילום: Ap  |
|
|
|
|
| אינדיאנה ניצחה במיאמי 70:73, קטעה את רצף 18 נצחונות הבית שלה ועלתה לגמר המזרח |
|
|
|
 | דפדף בספורט |  | |
ערן סורוקה
19/5/2004 11:46 |
|
|
|
|
|
|
|
בקשר לשאלה מי הבחורה המגניבה יותר, מבין אינדיאנה או מיאמי, אין בכלל ספק.
מיאמי יותר צעירה, יותר נמרצת, יותר מפתיעה, יותר מאאאאגניבה. אבל דייויד שטרן לוקח איתו את אינדיאנה לנשף. בכל זאת, לא בטוח שעם האפשרות האחרת, זו שלא מסוגלת לנצח בחוץ ומפשלת בריקודי הסלואו, אפשר לבנות מערכת יחסים לטווח ארוך.
מיאמי 70 – אינדיאנה 73 (2:4 לפייסרס, שעלו לגמר המזרח)
ואחרי הכל, כולם נשארו עם שאלה אחת. איפה לעזאזל היה דוויין ווייד תשע שניות לסיום? הרוקי המדהים של מיאמי הראה ביצים יותר גדולות משל כל אחד אחר בדקות ההכרעה, אז למה סקיפ אלסטון, עם כל הכבוד וגם כשיודעים שהוא קלעי השלוש הטוב ביותר של ההיט על הנייר, היה צריך להשליך את שלשת השוויון הפוטנציאלית, ארבע שניות לסיום, זו שהסתיימה באיירבול נוראי?
כאן בדיוק מתחיל ונגמר ההבדל בין אינדיאנה למיאמי, שהולכת הביתה אחרי עונה נפלאה והפסידה בבית לראשונה אחרי 18 נצחונות רצופים.
זה חוסר הנסיון. לא שהשחקנים המובילים של הפייסרס בני חמישים ומשהו, טוב, סליחה רג'י, לא התכוונו אליך, אבל מיאמי עשתה כל כך הרבה טעויות של רוקיז מהרגע הראשון, שאם יסתכלו אחורה ויחפשו נקודות שבהן ברח להם המשחק, סטן ואן גאנדי ימצא יותר כאלה מבחורות היספאניות בביקיני על החוף במיאמי. אינדיאנה לעומת זאת תחפש לה יריבה בגמר המזרח, מבין המנצחת במשחק בין דטרויט לניו ג'רזי ביום חמישי בלילה.
איפה זה מתחיל? למשל, ברבע ראשון שבו אינדיאנה מאבדת שמונה כדורים בתשע הדקות הראשונות, ומיאמי משחקת בהתלהבות עצומה, רק כדי לסיים ביתרון אסטרונומי של ארבע נקודות, 16-20. בריאן גראנט עשה הכל כדי לשתק את ג'רמיין אוניל וגם הצליח, אבל רון ארטסט, המוציא לפועל בהתקפה של הפייסרס עם 27 נקודות, היה גדול מדי על קארון באטלר וכל בן אנוש אחר שניסה לשמור עליו. ג'מאל טינסלי, יותר עליות וירידות מרכבת הרים, תפס לו כמה דקות טובות והפייסרס כבר ברחו ל-49:59, בשלהי הרבע השלישי.
כאן נכנס לתמונה ווייד, רוקי העונה האלטרנטיבי, עם כל הכבוד ללברון וכרמלו, ואולי כאן זו ההזדמנות גם להוריד את תווית ה''אלטרנטיבי'' מהשם שלו. ווייד גרם לארטסט, שחקן ההגנה של השנה, להיראות כמו עציץ בוגונביליה ממוצע. ברח לו מימין, חתך משמאל, קרוס-אוברים, סיבובים, במקל, בסרגל, מה שבא ליד. מקבץ של סל בפייד-אווי עם הלוח, ג'אמפר מאיזור קשת השלוש ועוד כניסה לסל וזריקה ביד אחת העלו את מיאמי ליתרון ברבע האחרון, רק שבהמשך הגיעו עבירת תוקף שלו על אוניל ועוד אחת מיידית על אוניל מהצד השני, ספירת הפאולים הגיעה לחמש, ווייד סופסל שבע דקות לסיום והמומנטום נעצר.
הפייסרס חזרו לתת את הטון, אבל היתרון היה לא מאוד יציב. הגיע כבר לארבע, אבל ההיט הצליחו לעשות סטופ הגנתי ושלחו את קארון באטלר לחדירה דרך הבייסליין. אוניל קפץ לחסום את באטלר, שהכניס לו בערך את כל היד לתוך העין השמאלית, אבל ג'יי-או חסם אותו בעיניים עצומות, נאנק מכאבים, נפל לפרקט וירד לקבל טיפול.
''ראיתי שאנחנו רק בפלוס שתיים'' אמר אוניל בסיום, ''אז אמרתי לעצמי שאני צריך לעשות משהו, לקחת ריבאונד או לחסום אם יצטרכו אותי. הם נתנו לנו קרב אדיר, קשה מאוד להתמודד איתם, אבל הרצון שלנו ניצח''. אוניל סיים עם 7 נקודות, 13 ריבאונדים ו-3 חסימות, רג'י מילר עם 15 וטינסלי עם 10 לפייסרס שקלעו ב-32.4 אחוז מהשדה. ווייד קלע 24 להיט, אודום 22 ואדי ג'ונס 16, אבל הקבוצה הביתית קלעה עוד יותר גרוע, 30.5 אחוז בלבד.
בחזרה למשחק. מיאמי עשתה עוד סטופ, ווייד הביא אותה בעוד גרסת טראנס של ''ופרצת ופרצת'' כדי להוריד למינוס 2, טינסלי איבד אבל ג'ונס לקח זריקה נוראית והכדור חזר לאינדיאנה. עבירה על אנתוני ג'ונסון, הרכז המחליף של הפייסרס, שלחה אותו לקו, לשתיים מוצלחות, כשאוניל כבר בחזרה על המגרש, עם טיפות עיניים.
אודום הוכשל ברחבה על ידי פוסטר, נשלח לקו וקלע רק את הראשונה, אבל רון ארטסט הדהים בשתי החטאות עונשין מהצד השני. ואז הגיע הכדור האחרון של ההיט, והשאלה שתהדהד עד העונה הבאה באמריקן איירליינס ארינה: מי רצח את אגנטה פאלטסקוג, או בעצם, איפה היה דוויין ווייד.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
