אין דין ואין דיין

ההחלטה הפחדנית בעניין לוזון תחסל את שארית האמון במערכת המשפטית של ההתאחדות לכדורגל. חבל שכשמדובר ביו"ר, משנים פתאום את הכללים ליגת האלופות חזרה אתמול למרכז הבמה עם הניצחון של ליברפול במארסיי, הרביעייה שקיבלה בורדו בסטאמפורד ברידג' ומעל לכל - הסנסציה ברומא, שם גברה קלוז', הסינדרלה הרומנית, 1:2 על רומא. צפו בתמונות מהערב הראשון של העונה האירופית החדשה

יואב גולן | 17/9/2008 10:16

ההחלטה שלא להעמיד לדין כבר אתמול את אבי לוזון היא בבחינת גול עצמי במקרה הטוב ושערורייה חסרת תקדים במקרה הרע.

אבי לוזון. צילום: דני מרון

לוזון, על פי דוח השיפוט שירן זילברמן, קילל במשחק‭.‬ עד היום נהג התובע, עו"ד שלום אבן-עזרא, בדו"חות השיפוט על פי הנוהל "כזה ראה וקדש‭."‬ כלומר, תמיד אימץ והאמין לגרסת השופט והשאיר את ההכרעה והעונש (אם וכאשר) לבית הדין. הפעם, בניגוד למדיניות ארוכת השנים, גלגל התובע את הכדור הלוהט לאיגוד השופטים, כאילו למישהו שם יש את הכלים שלו עצמו אין, כדי לבדוק האם זילברמן משקר או דובר אמת.

מההחלטה הפחדנית עולה מסר חמור ולפיו התובע והיועץ המשפטי, משה אביבי, אינם רואים בבית הדין גוף היכול לעשות דין צדק. מסר זה הוא פתח לערעורים והשגות על הרשעות קודמות ועל העמדות עתידיות לדין. מעתה והלאה יוכל כל עסקן או מאמן שיועמד לדין על פי דו"ח שופט, לבקש ולדרוש הליך מקדמי וחקירתי בטרם יובא בפני בית הדין. מבחינת ההתאחדות מדובר במתכון בדוק לכאוס ולאובדן שארית האמון במע־רכת השיפוטית שלה עצמה.

אבי לוזון הכחיש בתוקף כי קילל את השופט. שמו הטוב ואמינותו עומדים כאן למבחן ואין להקל ראש בכך. הבעיה של לוזון היא שההיסטוריה הפרטית שלו במגרשים והחיבור ההדוק למכבי פ"ת גורמים לכך שרבים, ביניהם דורשי טובתו, לא הופתעו לשמוע ולאמץ את גרסת השופט.

זה לא אומר כמובן שלוזון קילל. היו"ר הוא ראש ממשלת הכדורגל ומה שנכון לאהוד אולמרט, נכון ציבורית גם לגביו. נכון נהג התובע שערך לו שימוע. חבל רק שאם כבר אבן-עזרא בחר לקמט את התקנון, הוא לא הלך עוד צעד קדימה וזימן לשימוע גם את השופט עצמו. כך היה שומר על איזון והגינות, וחשוב מכך, היה מתרשם מהקליינט שעליו יצטרך להישען, אם בכלל, בבית הדין.

עצוב שבהתאחדות משנים את הכללים רק כשהגרדום הוקם כבר עבור כבוד היו"ר. חזקת החפות עומדת כמובן לזכות לוזון, ועדיף היה ליו"ר עצמו לחפש את הצדק והסעד בבית הדין ולא באיגוד השופטים רווי הקומבינות והבחישות. לוזון יכול היה לחסוך לעצמו ולהתאחדות את הבושות לו היה מחליט להוציא את הערמונים מהאש, מתייצב בוועדת המשמעת, שוטח את טיעוניו, מציג את עדיו ומאפשר לבית הדין, הלוא הוא בית המשפט של ההתאחדות, עליה הוא מופקד, לקבל החלטה לכאן או לכאן, זיכוי או הרשעה.

בינתיים, לסאגה המתמשכת יש ריח רע, והיחיד שכבר משלם מחיר כבד הוא דווקא זילברמן הצעיר - השופט הראשון שעדותו אינה מתקבלת ככתבה וכלשונה.