תגלית: משכך כאבים עוצמתי כמו מורפין, ללא תופעות לוואי
שיטת מחקר חדשה סייעה לחוקרים לבחור תרכובת אחת מושלמת מבין טריליוני מועמדות, באמצעות הדמיות מחשב ייעודיות
סם סינתטי חדש מנטרל כאב באותה יעילות כמו מורפין - אבל ללא תופעות הלוואי שהופכות אופיואידים למסוכנים וממכרים כל כך. שיטות עיבוד המידע שבהן השתמשו החוקרים שגילו את הסם החדש פותחות גם נתיב מבטיח בתחום יזמות התרופות. עורכי המחקר דיווחו על הגילוי שלשום.
עוד כותרות ב-nrg:
חזית חדשה: התארגנות סודית של שרי הימין נגד ליברמן
עולים התיישבו בנגב: "הבעיות בישראל הן שלנו"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לפי המחקר, שפורסם במגזין 'נייצ'ר', החוקרים נתנו לעכברי ניסוי את התרכובת החדשה - שזוהתה לאחר סינון של "טריליוני מועמדות" - והיא הפעילה במוח נתיב מולקולרי מוכר שאחראי על דיכוי כאב. אבל, בשונה ממורפין ומתרופות אחרות שדורשות מרשם רופא כמו אוקסיקודון או אוקסיקונטין, התרכובת לא עוררה נתיב מולקולרי נוסף שעלול להאט את הנשימה. דיכוי נשימה כתוצאה משימוש באופיואידים גורם לכ־30 אלף מקרי מוות בשנה בארה"ב, שבה השימוש בהם הפך למגפה.
הסם החדש, המכונה 'פי־זי־אם־21', לא גרם לעכברי המעבדה להתמכר אליו, אף שהם נוטים לפתח תלות במורפין ובמשככי כאבים תרופתיים אחרים באותה קלות כמו בני אדם. המכרסמים לא הפגינו העדפה, במהלך הניסוי, כשהתאפשר להם להיכנס לתא שבו ניתנה להם התרופה החדשה או לתא שבו ניתנה להם תמיסת מי מלח טבעית. החוקרים סיכמו ש'פי־זי־אם־21' מציע "שיכוך כאב לאורך זמן, שנראה כי הוא מחסל את דיכוי הנשימה". יתרון שלישי של הממצא החדש, הם הוסיפו, הוא שהתרופה אינה גורמת לעצירות. בארה"ב יש פרסומות טלוויזיה רבות לתרופות שנועדו להקל על מעיים חסומות בשל טיפול תרופתי או בגלל צריכת אופיואידים.
אופיום ונגזרותיו נוצלו כתכשירים להקלה על כאב וליצירת תחושות אופוריה כבר יותר מ־4,000 שנה. אפילו בעידן של הרפואה המודרנית נותר המורפין - שמיוצר מפרג האופיום - כברירת המחדל מבין משככי הכאבים, בין אם בשדה הקרב או לאחר התאוששות מהליך רפואי.
אחד משלושת מחברי המחקר הבכירים, פרופ' בריאן שויחט מבית הספר לרוקחות באוניברסיטת קליפורניה בסן־פרנסיסקו, הסביר שאין ספק ש"אופיום מסוכן". לדבריו, "אנשים מחפשים אחר תחליף בטוח יותר מהאופיואידים הרגילים כבר כמה עשורים".
מרבית המאמצים הללו ניסו לכוונן את המבנה הכימיקלי של הסם כדי להיפטר מתופעות הלוואי שלו. אבל שויחט ועמיתיו מאוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת צפון־קרוליינה ואוניברסיטת פרידריך אלכסנדר בבוואריה שבגרמניה בחרו בגישה אחרת. הם התמקדו במקום זאת ב"קולטן האופיואידים" במוח, שבעת הפעלתו מייצר תגובה כימית המובילה לדיכוי כאב. רק מולקולה ש"עוגנת" בהצלחה על הקולטן - משתלבת בו כמו מפתח בחור המנעול - תעבוד כך. אבל כדי למנוע התמכרות ודיכוי נשימה, המולקולה חייבת לא לעגון גם על קולטן שני שמעורר את תופעות הלוואי הלא רצויות.
"בצורות המסורתיות של גילוי תרופות אתה 'נעול' בתוך קופסה כימיקלית קטנה", הסביר שויחט. "אבל כאשר אתה מתחיל עם המבנה של הקולטן שאתה מכוון אליו, אתה יכול לזרוק את המגבלות הללו הצדה". החוקרים השתמשו בהדמיות מחשב כדי לבחון 3 מיליוני מרכיבים זמינים מבחינה מסחרית ומיליון הרכבים שונים של כל אחד מהם - כדי לבדוק מי יתאים לקולטן באופן המיטבי. במעבדה אמיתית, סריקה של טריליוני אפשרויות הייתה בלתי אפשרית בשל העלות והזמן האדיר שהיא הייתה דורשת.
כ־2,500 מולקולות התאימו לדרישות של החוקרים. לאחר שנפסלו אלה שהזכירו יותר מדי את החומרים האופיואידים, רק 23 נותרו. ניתוח נוסף הראה שרק אחד מאלה הפעיל את הנתיב המולקולרי "הטוב" בלי שהפעיל את הנתיב "הרע". אפילו אז היה צורך בהנדוס מותאם נוסף.
"יש מעט מאוד ספק שסריקה ממוחשבת על בסיס מבנה מולקולרי תאיץ את קצב גילוי התרופות", הסבירה בריג'יט קייפר, פרופסור במחלקת הפסיכיאטריה של אוניברסיטת מק'גיל, שהגיבה למחקר ב'נייצ'ר'. "המחקר החדש הוא צעד קדימה לקראת הסם המושלם".
'פי־זי־אם־21' צריך להתגבר על עוד מכשולים רבים לפני שיופיע בבתי המרקחת. הוא צריך לעבור אישור שהוא בטוח לשימוש בבני אדם, ולהפגין יעילות במבדקים קליניים - תהליך שלרוב לוקח כעשור. יהיה צורך במחקר נוסף כדי לקבוע אם עכברים או בני אדם מפתחים עמידות הדרגתית לתרופה, מה שעלול לגרום לה לאבד את יכולתה לשכך כאבים במשך הזמן.
אקו"ם