התחזתה לרופאה במשך שנה – למה היא עשתה זאת?
רופאה שטיפלה בחולים, פרופסור לפילוסופיה שלימד עשרים שנה וסוכן שב"כ שהשתמש באקדח צעצוע. מה גורם לאנשים לאמץ זהות בדויה - והאם יש דרך לזהות אותם?
במשך שמונה שנים היה ד' מטופל אצל פסיכולוג. במהלך הטיפול הוא עבר תהליך משמעותי, וקיבל החלטות שונות הקשורות בחייו. אפשר רק לדמיין את הרגשתו כאשר לפני כחודשיים האיש עמו התייעץ נעצר נשלח למעצר בית בחשד שמעולם לא עבר התמחות ולא קיבל רישיון לעסוק בטיפול פסיכולוגי - מה שלא מנע ממנו לעסוק במקצוע במשך קרוב לעשרים שנה. "אני לא יודע מה זה אומר על כל הטיפול שלי", אומר ד' המבולבל.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אותו מטפל אינו יחיד. כל השמות שיובאו בכתבה אמיתיים ופורסמו בשעתו בתקשורת. החלטנו לא להביא שוב את שמם המלא. בסך הכול מדובר באנשים שלא מאוד מחוברים לזהותם האמיתית.
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא רופא. זה מה שקרה לרבקה מקרית אונו, שנעצרה באוגוסט 2004 בחשד שהתחזתה לרופאה בבית החולים 'שיבא' בתל השומר, לפרק זמן של כמעט שנה. רבקה, חסרת כל השכלה רפואית, הגיעה בוקר אחד לבית החולים בחלוק לבן, והחלה לעבוד. היא תיאמה פגישות, הזמינה בדיקות והפנתה חולים לרופאים מומחים. ברגעי השיא של הקריירה הרפואית שלה היא אף העבירה הרצאות לקולגות, לרופאים ולחברי כנסת, בנושא זוגיות ומיניות אצל חולי סוכרת.
עבודתה נמשכה באין מפריע, עד שבשלב מסוים היא ביקשה לערוך לעצמה ולבן זוגה בדיקות דם. היא הגישה את הבדיקות וציינה עליהם "פרסונל", כי זה מה שרופאים עושים. כשהתברר שהבדיקות לא ממומנות על ידי בית החולים, שמעולם לא שמע על עובדת בשם זה, נפתחה נגדה חקירה. רבקה לא הכחישה את החשדות נגדה, והסבירה: "עשיתי את זה מטוב לב, רציתי לעזור".
במקרה של רבקה, ייאמר לזכותה, לא נגרם כל נזק. מה שאי אפשר לומר על מתחזים רפואיים אחרים. באפריל 2011 גזר בית משפט השלום בתל אביב על חוה, 63, חמישה חודשי מאסר בפועל וקנס של עשרת אלפים שקלים, לאחר שהורשעה במסגרת עסקת טיעון בעבירות של התחזות לפסיכולוגית וקבלת דבר במרמה.
חוה, מתנדבת בבית החולים 'שיבא', הואשמה כי הציגה עצמה בפני בני זוג שפנו אליה לטיפול זוגי, כלא פחות ממנהלת המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים 'שיבא' ופסיכולוגית בבית החולים 'איכילוב'. במהלך שלוש שנים פגשה חוה את המתלוננת במסווה של טיפול פסיכולוגי, ובסך הכול גבתה ממנה כ־30 אלף שקלים. במקרה אחר העניקה טיפול לבני זוג, ועל סמך זהותה המומצאת המליצה להם להיפרד. זמן קצר לאחר ההמלצה עזב בן הזוג את אשתו.
בפברואר 2014 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד וילאטה מנתניה. היא הואשמה בכך שהציגה עצמה כרופאה, הציגה מסמכים כוזבים והעניקה טיפולים במכוני בריאות בצפון. היא ערכה חוגי בית שבהם גייסה לקוחות וטיפלה בהם. על פי כתב האישום, וילאטה גרמה לחלק מהמטופלות חבלות חמורות, שדרשו טיפול רפואי דחוף ואף ניתוחים כירורגיים מתקנים.
מה גורם לאדם להתחזות לבעל מקצוע שאותו לא למד מעולם, ולהאמין לעצמו עד כדי גרימת נזק ממשי? ד"ר אהוד קוגוט, פסיכולוג קליני ומרצה במכללה האקדמית אשקלון, מסביר: "במקרים שמטרתם השגת רווח כספי, אנחנו מדברים על דפוס שנקרא 'הפרעת אישיות אנטי־סוציאלית'. אנשים בעלי דפוס כזה סובלים מהתנהגויות של חוסר כבוד כלפי זכויותיהם של אנשים אחרים עד כדי הפרתן, כפי שמתבטא למשל באירועים חוזרים של עבירה על החוק, שקרנות כרונית, ולעתים הולכת שולל של אחרים תוך הסתתרות מאחורי שם בדוי.
“מה גורם לאנשים לפתח דפוס אישיותי כזה? פרויד גרס כי אמות המידה המוסריות מגיעות אלינו דרך הפנמה של ערכי הורינו, כבר בגיל צעיר מאוד. כך נוצר אצל רוב האנשים מצפון (‘אני עליון‘), שמונע מהם, כשוטר פנימי, לבצע דברים שלא היו עוברים את ‘מבחן ההורים‘. יש הורים שכשלו בהנחלת הערכים הנכונים לילדיהם. לרוב קיים גם גורם סביבתי: ילדים שגדלו במשפחה לא מתפקדת ונותרים מאחור מבחינת הישגים לימודיים או חברתיים, וקשה להם לסבול את ערכם העצמי הנמוך. הם מנסים אפוא להרגיש ‘שווים‘ בדרכים מעוותות. השקרים, הכוחנות והמניפולציות מספקים להם מעין חוויה מתקנת“.
בבואם לבחור אישיות חלופית, לא כולם נוטים לתחום הטיפולי דווקא. יש מי שמעדיף את גרסת זכר האלפא הישראלי: המרגל הביטחוניסט. אתם, ובעיקר אתן, מכירים אותם. מספר הנשים שיצאו עם המציגים עצמם כסוכני מוסד גדול עשרות מונים ממספר סוכני המוסד בפועל. בעוד שביטחוניסטים אמתיים עושים את מלאכתם בשקט, הביטחוניסט המומצא יחייך חיוך מלא מסתורין, ישלב במשפט שמות של רמטכ"לים ויסביר שאי־אפשר בדיוק להסביר מה הוא עושה.
ב־2013 הגישה פרקליטות מחוז מרכז לבית משפט השלום ברחובות כתב אישום נגד שי, תושב רעננה. על פי כתב האישום, בין מאי 2012 לינואר 2013 הציג שי את עצמו בפני מספר אנשים כעובד בשירות המוסד, הנמצא בקשר ישיר ורציף עם אישים שונים ובהם ראש המוסד, ראש השב"כ, שר הביטחון דאז אהוד ברק, ובכירים במשק הישראלי.
חמוש בכסות זו, הבטיח שי לאיש עסקים שפגש לבצע עבורו עסקאות עם חברות אמריקאיות וקנדיות ועם גופי ביטחון. לצורך עסקאות דשנות אלו גבה ממנו מקדמות, וכן את מימון שהותו בסוויטות מפוארות בבתי מלון, שכירת רכבי יוקרה ואבטחה. אף אחת מהעסקאות, למותר לציין, לא יצאה לפועל. ההילה של שי כבכיר במוסד הפילה ברשתו גם שתי נשים, שלאחת מהן הוא הבטיח שיתחתן איתה (למרות היותו נשוי). הוא הבטיח להחזיר לה כספים שלווה ממנה, אך במקביל איים עליה כי יפיץ תמונות עירום שלה אם תתלונן עליו.
גרסה פחות מתוחכמת ויותר נוגעת ללב של דמות הביטחוניסט היא זו של גל מהרצליה. באוגוסט 2002, בהיותו בן 31, נעצר גל בחשד שהתחזה לסוכן שב“כ. הוא פנה לאחד המבקרים בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה והזדהה בפניו כאיש שב“כ, תוך שהוא מציג תג מוכסף בחתימתו של ראש השב“כ דאז, אבי דיכטר, ואז הטיל עליו משימה: הוא הוציא מכיסו אזיקים והציע לבן שיחו 100 שקלים אם ייכנס לאחת החנויות הסמוכות ויעצור באמצעותם את המוכרת.
המבקר המופתע פנה לשוטרים, ואלה עצרו את גל. בחקירתו הודה גל כי תכנן להיות הגיבור שיציל את המוכרת, מה שיגרום לה, לשיטתו, להתאהב בו. בחיפוש שערכו השוטרים בביתו נמצאו אקדח צעצוע ותעודות שוטר מזויפות. הצעיר המאוהב הודה במיוחס לו ואף הביע חרטה, אך השופטת רחל גרינברג המליצה על הגשת כתב אישום וכן על בדיקה פסיכיאטרית.
חברו המצליחן לא פחות של הביטחוניסט הוא המומחה לשוק ההון. ביוני 2011 גזר בית המשפט עונש מאסר של שש וחצי שנים על דרור. האישום: במשך שנים הסתובב דרור בעולם כשהוא מציג עצמו כיניב אסולין, שם ששאל מחבר שמסר לו פעם תעודת זהות. דרור פתח חברה על שם אסולין, וקיבל באמצעותה מיליוני שקלים בתרגילי עוקץ שונים. הוא הציג עצמו כיוצא שייטת 13, וכן סיפר כי עבד בחברת "אלביט" בתור כלכלן. מצויד ברזומה מרשים זה, הציע ללקוחותיו להשקיע באמצעותו סכומי כסף גדולים, תוך הבטחות כי תינתן להם ריבית חריגה בהשוואה לריבית המקובלת בשוק.
"אפשר לשער כי סוג ההתחזות שהאדם יבחר בה 'תשב' על החסר הספציפי שיש לו בערכו העצמי", מסביר ד"ר קוגוט. "כך למשל, אדם שחש נחות על רקע אקדמי עשוי 'לשקם' את הערך העצמי שלו באמצעות התהדרות בהישגים אקדמיים לא לו. אדם שחש פגום מפני שלא שירת בצה"ל, עשוי להתפאר בקריירה ביטחונית, בעבר של קצין וכדומה. אנשים כאלה בטוחים שבמקומות שבהם הם אינם מקבלים את עצמם, ודאי גם הזולת לא יקבל אותם, ולכן, אסור להראות לו את האמת".
דוגמה מרשימה במיוחד לשיקום הערך העצמי באמצעות התהדרות בתארים בדויים היא זו של זהרֿ, שביוני 2002 הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב. כתב האישום הפתיע בין היתר עשרות סטודנטים לשעבר של זהר, שהתחזה למרצה לפילוסופיה במשך לא פחות מעשרים שנה.
על פי כתב האישום, הקריירה של זהר החלה בשנות השמונים, כאשר זייף תעודות דוקטורט של אוניברסיטת לונדון ואוניברסיטת שיקגו. בין השנים 1981 ל־2001 לימד בסמינר הקיבוצים, ובסוף שנות התשעים הרצה בבית הספר לעיצוב ‘שנקר‘ ובמכללה למנהל. במהלך השנים השתכר בהתאם לדרגתו ואף קודם.
התרמית נחשפה כשזהר קץ בקריירה האקדמית המשגשגת שלו, והגיש מועמדות לתפקידים בכירים ונחשקים. בין היתר ביקש להתקבל למנכ“ל מִנהל ומשאבי אנוש במשרד הרווחה, למנהל אגף בטלוויזיה החינוכית ולציר כלכלי של משרד הביטחון בוושינגטון. בקורות החיים שהגיש ציין כי שימש נציג ישראל באיחוד האירופי לענייני מדע ופיתוח טכנולוגי. הוועדה בדקה את קורות החיים, וגילתה כי זהר לא כיהן בתפקיד כזה מעולם.
זהר הורשע במספר עבירות של שימוש במסמך מזויף, ניסיון לקבלת משרה שלא כחוק, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וקבלת משרה שלא כחוק. בסופו של דבר נגזרו עליו 25 חודשי מאסר בפועל, לאחר שבית המשפט העליון קיבל את טענת ההתיישנות של עורך דינו בכל הנוגע לזיוף התואר וקבלת המשרות, אולם הותיר את ההרשעה בנוגע לקבלת דבר במרמה על כנה.
קריירה אקדמית משגשגת פחות הייתה לח“כ לשעבר אסתרינה טרטמן שהתהדרה בקורות החיים שלה בתואר שני, ואף בתואר ראשון בחשבונאות וניהול אותו סיימה בהצטיינות. בדיקה עיתונאית העלתה כי למעשה טרטמן לא השלימה תואר ראשון באוניברסיטת בר־אילן, וממילא גם לא שני, והקריירה האקדמית שלה דעכה יחד עם זו הפוליטית.
קל מאוד להכניס שורות מזויפות בקורות החיים. קל מאוד גם לבדוק אותן. ומה לגבי שיחה פנים מול פנים? האם יש דרכים לזהות שעומד מולנו שקרן שבדה מלבו זהות?
“במידה מסוימת כן“, משיב ד“ר קוגוט. “אם ניקח את הדברים לרמה הקיצונית ביותר, אנו יכולים לקחת בערבון מוגבל כל דבר שנאמר לנו, לרוץ אל מאגרי מידע שונים, למשל של איגודים מקצועיים, ולבדוק האם אכן פלוני רשום כמהנדס, האם אכן יש בחורים מ‘גולני‘ ששמעו על אותו מ“פ וכך הלאה. עם זאת, זוהי התנהלות חשדנית שעוקרת מאיתנו משהו ספונטני בכל מגעינו החברתיים.
“אז כיצד לא נופלים למלכודת של חשדנות יתר? לדעתי, בכל אחד מאיתנו יש מעין ‘רדאר‘ שמופעל – לפעמים בעוצמה חלשה, אבל עדיין מופעל – ברגעים שנחווים על ידינו כ‘מוזרים‘. הרגע הזה שבו האדם שמולנו מספק תירוץ עלוב לשאלה רצינית הוא דוגמה לכך (‘אין לי פנקס צ‘קים כי אני לא אוהב להשתמש בצ‘קים‘). לפחות בצמתים חשובים בחיינו, כמו בבחירת שותף עסקי או בן זוג, ננסה להפעיל יותר את הרדאר הפנימי שלנו, ולגשת לעומד מולנו מתוך זהירות מסוימת“.
האזרחית ג‘ מסתובבת בעולם עם תכונות אופי שספק אם נולדה איתן. זהותה משתנה פעמים רבות בהתאם לסביבה שבה היא נמצאת. סביר מאוד ששני אנשים שפגשו בה בהקשרים שונים יתארו אדם שונה לחלוטין. במילים אחרות: האם לא יהיה נכון לומר שכולנו לפעמים קצת מתחזים?
“כולנו עושים שימוש בשקרים, וגם ‘משפצרים‘ את החזות החברתית שלנו“, מסכים ד“ר קוגוט. “יונג קרא לדימוי המשופר שאנו מציגים כלפי חוץ – ‘הפרסונה‘, ואפילו סבר שיש בפרסונה היבט חיובי רב, שכן, כל אחד מאיתנו ש‘יוצא אל העולם‘ החברתי, עושה זאת טוב יותר תחת מסכה. למשל, המורה מלמד טוב יותר אם הוא מסווה את העובדה שהוא כבר שחוק מהוראת החומר בפעם העשירית, המפקד בצבא פועל טוב יותר כשהוא מסתיר את רחמיו על פקודיו ומשכנע אותם בעמדתו הקשוחה, וכך הלאה.
“אך יש מקרים קיצוניים, כמו אלו שהוזכרו, המצביעים על שקרנות בסיסית וחולנית יותר, שכבר אינה שיוף וייפוי של העצמי, אלא מהווה פעולה מתוך מוקד נפשי בדוי מא‘ ועד ת‘. אנשים שפועלים באופן הזה בהחלט עלולים להיות מסוכנים. הם עלולים לגרום למי שבא עמם במגע הסתבכויות מיותרות, לא נעימות ומלחיצות, ולגרום לנזק כספי ולמפח נפש“.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם