מפעל חיים שמשרת אלפי פלסטינים
כל פלסטיני שמבקש להיכנס מהגדה לישראל מסיבות רפואיות צריך לקבל אישור מדליה בסה, מתאמת הבריאות במינהל האזרחי
בסה היא זו שמאשרת את הכניסה של כל פלסטיני שגר בגדה המערבית, המבקש לעבור לשטחי ישראל מסיבות בריאותיות - החל מבדיקות סטנדרטיות, העברות מבתי חולים פלסטיניים לישראלים ועד פינויים דחופים. זאת גם הסיבה ששלושת הטלפונים הסלולריים שהיא מחזיקה באופן קבוע, אחד מהם פלסטיני, מצלצלים ללא הרף.
בסה, 59, היא מפעל של אשה אחת. ממשרדה, הנמצא במפקדת המינהל האזרחי שבאוגדת איו"ש, היא מתאמת ומקשרת בין מערכות הבריאות הפלסטינית והישראלית. וזה לא מעט. כ-180 אלף פלסטינים ובני משפחותיהם קיבלו בשנה האחרונה אישור להיכנס לישראל מהגדה מסיבות רפואיות. כ-80% מהם לבתי החולים הפלסטינים הנמצאים במזרח ירושלים. בנוסף, נעשו 3,600 פינויים מתואמים מבתי החולים בגדה לאלו בישראל לצורך טיפול והצלת חיים.
כולם עוברים תחת ידה של בסה. או יותר נכון, דרך אחד משלושת הניידים שלה והטלפונים הנוספים במשרדה. כולם יודעים שאם הם רוצים שבעיה תקבל טיפול, בסה היא הכתובת. "אני עובדת 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע", היא אומרת. "אני לא יכולה לתכנן שום דבר, תמיד צמודה לטלפונים. גם כשאני יוצאת לחו"ל, אני עם שני פלאפונים. זה לא קל, הרבה עבודה ולחץ".
כשמסתובבים עם בסה בבתי החולים רואים את המצב כמו שהוא. במחלקת הדיאליזה לילדים של בית החולים שערי צדק, לשם מגיעים בעזרתה של בסה שלוש פעמים בשבוע שישה ילדים מהגדה, הנמצאים במצב של אי ספיקת כליות סופנית, מזהים אותה כל בני המשפחה. "דליה", הם קוראים וניגשים אליה ביראת כבוד, שלא לומר ביראה.
"תודה, תודה רבה לך דליה", אומרת לה אם לאחד הילדים, שהמינהל האזרחי החליט בפעם הראשונה לממן לו השתלת כליה. אב אחר ניגש לדליה ומבקש שתממן גם לבנו השתלת כליה. עם כולם היא מדברת בערבית, שפה שלמדה בבית הספר והלכה והשתפרה לאור עבודתה. "אני אבחן את הבקשה שלך", אומרת לו בסה. משפט שחוזר
באופן מתוזמן היטב מגיע למחלקה רופא פלסטיני מכפר חוסן, המתמחה בבית החולים. הוא אחד מ-140 רופאים פלסטינים שעושים התמחות בבתי החולים ברחבי הארץ, כל זאת כמובן בתיאום ובאישור של בסה. באופן לא מפתיע, גם לרופא הזה - הסובל לא פעם מעיכובים במחסומים - יש רק מילים טובות להגיד על בסה. "היא עושה עבודה גדולה", הוא אומר.
הקרנבל נמשך בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה, אחד מבתי החולים הפלסטינים במזרח ירושלים. בסה מתקבלת בכבוד הראוי למלכים. "אחלה דליה", אומר ויליאם, אח האחראי מטעם בית החולים על הקשר עם בסה. "אם היו בחירות, הפלסטינים היו בוחרים בה לנשיאה".
בסה מתמוגגת ובצדק, בשבילה זהו מפעל חיים. "אין לי משהו אחר חוץ מהדבר הזה. זה הפך להיות החיים שלי", היא אומרת. "אבל בסיכומו של יום, כשאני רואה שהילדים האלו באים לבית החולים ומקבלים טיפול, אני מתרגשת".
בזמן שקצינים ופקידים באים והולכים, בסה נמצאת במינהל האזרחי כבר עשרות שנים, עוד מלפני הסכמי אוסלו, והפכה את עבודתה למפעל חיים. "אני גדלתי במינהל האזרחי", היא מספרת. "נכנסתי בטעות והמשכתי. התחלתי בשנות ה-70 בתור מנהלת לשכה של קצין מטה הבריאות שעבד פה. הייתי צעירה ירוקה שלא ידעה כלום, אבל ניהלתי טוב והמשכתי".
אחרי חתימת הסכמי אוסלו, כשהאחריות על מערכת הבריאות בגדה הועברה לידי הרשות הפלסטינית, דליה נכנסה לתפקיד שהיא ממלאת עד היום. למרות הזיקה לתחום הרפואה, ועל אף שעל השלט על שולחנה מישהו שינה בעט את שמה באנגלית מ"גב' דליה בסה" ל"ד"ר דליה בסה", היא לא מגיעה מרקע רפואי, למעט תעודה בלימודי ניהול מערכות בריאות.
"לפעמים קוראים לי דוקטורה. נו, אז מה?", היא שואלת. "שר לא חייב להיות רופא, הוא צריך לנהל את העסק. אם אני יודעת לנהל את העסק, אז יש לי הצלחה. אני יודעת לדבר עם כל רופא בארץ, אני יודעת יותר טוב מכל הרופאים לדבר איתם. אני יודעת להרים טלפון עכשיו למנהל בית החולים בילינסון או הדסה ולקבל כל מידע שאני צריכה".
אלא שכאן אולי טמונה הבעיה. בסה מרכזת אצלה הרבה מאוד כוח ושליטה. "בעבודה הזאת דליה היא אלוהים", אמרו עליה פעם בסהר האדום הפלסטיני. בעמותת רופאים לזכויות אדם מזהירים כי השליטה הרבה של בסה גורמת לפלסטינים לפחד להעביר עליה ביקורת, מחשש שזה יתנקם בהם בהמשך.
"זו פעם ראשונה שאני שומעת את זה", היא אומרת. "יש אולי ארגון אחד (רופאים לזכויות אדם. ל"ג) אבל הוא לא מוכן לשמוע את שאר הארגונים שאומרים את ההפך הגמור - שכל פנייה שלהם נענית בחיוב כמה שיותר מהר. יש מכתבי תודה. אבל זה בסדר, לרופאים לזכויות אדם יש אינטרס".
איזה?
"הם פוליטיים".
בניגוד לתמונה הוורודה שבסה מציגה, ניכר שיש במערכת לא מעט בעיות בכל הנוגע להעברת פצועים במחסומים. רל"א אף הגישו נגד בסה עצמה תלונה במשטרה לפני כשלוש שנים וחצי בגין גרימת מוות ברשלנות. מדובר במותו של צעיר בן 18, ראדי אל-וואחש, שנפצע אנושות בתאונות דרכים באזור בית לחם.
אל-וואחש טופל בשטח על ידי אמבולנס צבאי, הסהר האדום וצוות של מד"א. עקב מצבו ביקשו צוותי הרפואה לפנותו במסוק, אולם לאחר שהתברר כי החילוץ המוסק יגיע רק תוך חצי שעה הוחלט שמד"א יפנו אותו לבית החולים הדסה עין כרם. אלא שהוא לא הגיע לשם. מותו נקבע במחסום המנהרות, המוביל לגוש עציון, לאחר שעוכב שם למעלה מחצי שעה.
מהתלונה של רל"א עולה כי בזמן העיכוב במחסום התקשרה בסה למוקד של הסהר האדום, אמרה כי הוא מנוע להיכנס מסיבות ביטחוניות וכעסה על כך שהסהר האדום לא פינה את אל-וואחש. לאחר שאמרו לה בסהר האדום כי היא תישא באחריות למה שיקרה לפצוע, ענתה בסה, כך על פי התלונה: "לי קוראים דליה בסה ואני לא מפחדת ממך ולא מהגדולים ממך".
עוד נטען בתלונה כי בסה הורתה למד"א שלא להעביר את אל-וואחש לירושלים אלא להוציא אמבולנס של הסהר האדום במקום, עיכוב שהביא לכך שאל-וואחש לא הגיע לבית החולים בזמן.
בסה מספרת סיפור אחר. "התיק בזה בכלל לא קשור אלי", היא אומרת. "אני לא זו שעומדת במחסום ועוצרת את האמבולנסים. מה שקורה בין המחסום לבין מד"א זו בעיה של מד"א ושל המחסום. אני זאת שנותנת את ההנחיה המקצועית, ויש הבדל. בכלל לא התערבתי במקרה הזה".
במידה מסוימת בסה צודקת. במקרה חירום שכזה מי שקובע הוא הצוות הרפואי, שמחליט על הפינוי הדחוף לשטח ישראל, ומפקד המחסום שצריך לאשר לו כניסה. במקרים מהסוג הזה לבסה אין סמכות. אלא שבניגוד לטענתה הראשונית, בסה דווקא כן הייתה מעורבת במקרה, כפי שהיא מודה בהמשך.
"באותו ערב הייתי בארוחת ערב אצל משפחה דתית ולא עניתי לטלפונים", היא מספרת. "במקרה עניתי לשיחה, ואמרתי שיטפלו איך שרוצים, שזו החלטה של מד"א. אחר כך כל פעם קיבלתי איזשהו דיווח".
אז ברל"א המציאו את השיחה עם הסהר האדום?
"היה משהו אחד. בקטע הזה פנו אלי, נדמה לי מהמת"ק (מפקדת התיאום והקישור) ואמרו לי שהסהר האדום לא רוצה לפנות את הפצוע. התקשרתי לסהר האדום ושאלתי למה לא רוצים לפנות. אז הם התחילו לקלל אותי בטלפון".
לאחרונה הוציאו ברל"א דוח חדש, העוסק בפינוי משטחי הגדה. הדוח מצביע על כך שבשל העיכובים במחסומים הופסק השימוש באמבולנסים המיוחדים של הסהר האדום, שקיבלו אישור להיכנס לשטח ישראל ולהוביל פצועים וחולים משטחי הרשות לבתי החולים ברחבי הארץ.
"הסדר האמבולנסים המורשים קרס לחלוטין, והלכה למעשה כמעט כל החולים מהגדה המערבית מועברים לירושלים בשיטת 'גב אל גב'", נכתב בדוח. משמעות הדבר היא שחולה, אפילו במצב קריטי, צריך להגיע למחסום באמבולנס של הסהר האדום ולחבור לאמבולנס של מד"א או אמבולנס אחר של הסהר האדום, דבר שגוזל זמן ועלול לעלות בחיי אדם.
"המצב כיום גרם לכך שהמושג פינוי חירום התרוקן מתוכנו, ונהגי אמבולנסים של הסהר האדום נתקלים בדילמות אנושיות בלתי אפשריות", מתריעים ברל"א.
"השיטה הזאת של גב אל גב היא לא אנושית", אומר ד"ר מוסטפה ברגותי, רופא פעיל ציבור פלסטיני ומנהיג ועדות ההצלה הפלסטיניות. "רק לפני כמה שבועות היה לי חולה עם תעודת זהות ישראלית שנפגע מתאונת דרכים והתנדבתי להעביר אותו מרמאללה.
"כשהגענו למחסום, אמרו לנו שאנחנו לא יכולים לעבור כי האמבולנס השני עוד לא הגיע. בסוף, כשראיתי שמצבו מידרדר, התחלתי לצרוח. נתנו לי לעבור אחרי כמעט שעה במחסום".
בסה דוחה את הטענות על עיכובים. "תראי", היא אומרת. "יכול להיות שיש עיכובים טכניים מכיוון שלא הגיע התיאום, או משהו כזה. זה קורה, אבל בסך הכל הדברים מתואמים ואם מבצעים את התיאום כמו שצריך זה לא אמור לקרות. יש לנו אחריות לסייע ואנחנו עוזרים, ובגדול. אחרת, למה אנשים מתקשרים כל הזמן?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם