הרופאים מדברים: למה נטשתי את הרפואה?
ארבעה רופאים לשעבר מספרים מדוע החליטו לנטוש את הרפואה הציבורית לטובת מקצועות שמאפשרים פרנסה טובה יותר
תפקיד אחרון: תורן חוץ במחלקה פנימית בוולפסון
עיסוק נוכחי: מנחה סדנאות לחולים
מדוע בחרת ללמוד רפואה?
"כשהייתי בן 19 חליתי בסרטן והיה לי ברור שאני רוצה לסייע לאחרים בעזרת מה שחוויתי על בשרי".
כיצד הגשמת את החלום?
"התקבלתי במזל גדול לאוניברסיטה העברית בירושלים. אחרי הלימודים עשיתי סטאז' בבית החולים'ביקור חולים' ואפילו הצטיינתי והציעו לי להישאר להתמחות בכמה מהמחלקות. אבל החלטתי שזה לא מה שאני רוצה. היה לי חלום ישן להיות ממציא וחוקר, והתקבלתי לעבודה בחברת ביוטכנולוגיה. אחרי כמה שנים, כשכבר התרחקתי מעולם הרפואה, הלכתי ולמדתי אימון והנחיית קבוצות והיום אני עובד עם חולים שלא במסגרת המערכת".
למה החלטת לעזוב את המקצוע?
"בעיקר התחושה שזה לא מה שהחולים שלי צריכים. שבתור רופא אני לא באמת יכול לספק להם את מה שאני הייתי צריך כשהייתי חולה. אני לא רוצה לצאת נגד הרפואה בישראל, אני חב לה את חיי, אבל היה חסר לי הפן האנושי יותר של הנחייה וליווי".
מי אשם במצב הזה?
"בראש ובראשונה העומסים הרבים, אבל גם העובדה שהמערכת מתמקדת יותר מדי בתוצאות, מספרים וסטטיסטיקות - במקום באנשים וברגשות. הכל מאוד טכני. היה לי קשה לעשות את ההפרדה הרגשית ולא יכולתי שלא לחוש את האכזבה של החולים".
מה הפתרון שלך?
"המערכת מונעת מכסף, אבל הכספים הולכים לכיוונים מאוד מוגבלים. הרבה יותר קל לקבל כסף עבור מכשיר רפואי מאשר לקבל חצי מאותו סכום בשביל ליווי והדרכה של חולה. הרפואה צריכה להיות כמה שיותר אישית, כי אין לזה תחליף".
ד"ר שי פויירינג (49)
תפקיד אחרון: רופא כללי בקופת חולים בקריית גת
עיסוק נוכחי: בעל משרד עורכי דין
מדוע בחרת ללמוד רפואה?
"בצבא הגעתי לקורס חובשים והעולם הזה פשוט ריתק אותי".
כיצד הגשמת את החלום?
"למדתי רפואה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. לאחר סיום הלימודים התכוונתי לעשות שנת בוגרים בירוחם, אבל דיקן הפקולטה סיפר לי שפותחים מחלקה חדשה לניתוחי לב בסורוקה. התחלתי להתמחות שם בתת תנאים: היינו רק שני מתמחים וחילקנו את התורנויות בינינו. הייתי מגיע בשבע בבוקר והולך בשבע בערב למחרת. 36 שעות תורנות, וחוזר חלילה למחרת בשעה בבוקר. לא הייתה הפוגה גם בשבתות וחגים".
למה החלטת לעזוב את המקצוע?
"חוץ מהתנאים הקשים, הבנתי לאט לאט שיש צוואר בקבוק בעלייה למעלה. גיליתי את הכוח של מנהל המחלקה. מצאתי את עצמי תלוי בבן אדם אחד והבנתי שזו טעות מאוד גדולה. פניתי ללמוד משפטים ובשנתיים האחרונות של הלימודים עבדתי כרופא משפחה בקופת חולים בקריית גת. המטרה הראשונה היתה לייצג רופאים, אבל מהר מאוד הבנתי שהמקום שלי הוא לצד החולים".
מי אשם במצב הזה?
"קודם כל צריך לשפר את תנאי העבודה של הרופאים, ואני לא מתכוון רק לכסף. כל הזמן מדברים על השכר של רופאים בכירים, אבל צריך להיות הוגנים - הם רק טיפה בים. עד שמגיעים לשלב המתגמל הזה לוקח הרבה זמן, אם בכלל. יש גם
ד"ר אבי רובינשטיין (60)
תפקיד אחרון: נוירוכירורג בכיר באסף הרופא
עיסוק נוכחי: עו"ד המתמחה בתביעות על רשלנות רפואית
מדוע בחרת ללמוד רפואה?
"אמי הייתה אחות, ככה שהכרתי את התחום מבית מגיל אפס.אני הייתי פעם איש צעיר עם חלומות, מלא באידיאלים. חשבתי שבאמת נתקן את העולם ונעזור לאנשים". כיצד הגשמת את החלום? "למדתי בהדסה והתמחיתי בנירוכירורגיה במספר בהדסה, בבילינסון ובמונטריאול. פה בעצם התחיל האי-שקט שלי מהרפואה, כי פתאום הייתה לי הזדמנות להשוות. אחרי עשר שנים כמומחה, החלטתי לעזוב".
למה?
"לא עזבתי בגלל משהו ספציפי. זה היה חוסר שביעות רצון מהמערכת, שתקף אותי. היו הרבה מאוד חילוקי דעות מקצועיים, המון התכסחויות, והיה לי'חם במטבח', כמו שאומרים. לא היה לי כוח לזה יותר. התחלתי ללמוד משפטים הרבה לפני, והאמת שלא חשבתי שאני אעסוק בזה, כי מאוד אהבתי את הרפואה. אם לא היה לי את הפיתוי הזמין הזה כאופציה, יכול להיות שעד היום הייתי כמו הרבה רופאים, מתוסכל. טוב לי איפה שאני היום, עצמאי".
מה הפתרון שלך?
"הפסיקו לשמוע את החולה. שכחו שזאת הרפואה: לשבת עם החולה, לשמוע על מה הוא מתלונן ולבדוק פיזית מה לא בסדר. מרוב כל הלחץ, הפכנו להיות רפואה של בדיקות. אני פוגש כל הזמן תיקים שקולו של החולה פשוט לא נשמע בהם. אני חושב שהרפואה צריכה לחזור להיות שפויה יותר".
ד"ר אילן כוכבא (47)
תפקיד אחרון: פנימאי בתל השומר
עיסוק נוכחי: מנהל רפואי בחברת תרופות
מדוע בחרת ללמוד רפואה?
"האמת שזה היה סוג של חלום ילדות, פנטזיה".
כיצד הגשמת את החלום?
"למדתי רפואה בירושלים במסגרת עתודה צבאית. עשיתי מסלול סטנדרטי של רופא צה"לי ביחידות שדה, ובזמן שירות הקבע התחלתי התמחות במחלקה פנימית בבית החולים תל השומר. בהמשך הייתי רופא בכיר במחלקה. אפילו התחלתי תת-התמחות בהמטולוגיה, אבל הפסקתי אותה באמצע".
מה גרם לך להפסיק?
"מאוד אהבתי את הרפואה הפנימית, אבל זה היה שוחק, עמוס ואינטנסיבי מבחינת הסבל של החולים, עם תנאי עבודה מאוד קשים. החלטתי לקחת פסק זמן ולעבור לתפקיד ניהולי בצבא, התאהבתי והחלטתי שלא לחזור עוד לרפואה קלינית. כשהשתחררתי בדרגת סגן-אלוף, המשכתי בתפקידי ניהול במערכת הבריאות, עד שבשלב מסוים החלטתי לנסות את מה שלא עשיתי קודם - ועברתי לסקטור הפרטי. אחרי שלוש שנים בחברת סטארט-אפ רפואי, עברתי לתפקידי הנוכחי כמנהל רפואי בשלוחה הישראלית של יצרנית תרופות".
מה הפתרון שלך?
"אסור לנו להמשיך ולבנות על זה שימשיכו להגיע אנשים טובים למערכת מתוך אידיאלים וחלומות. אנחנו כל הזמן מודדים את ההצלחה של מערכת הבריאות לפי תוחלת חיים ותמותת תינוקות, שהן טובות בהרבה מהממוצע בעולם, אבל זה לא נכון. צריך להבין שכל מערכת הרפואה האישפוזית והאמבולטורית לא נותנת יחס אמפטי בסיסי לחולה. צריך להוסיף מיטות ורופאים. צריך מהפכה אמיתית שתחזיר את זיק החיים לרופאים ושלא לדבר על המטופלים ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם