ביקור חולים: רעש קל לפני הרעידה הגדולה
האם סגירת ביה"ח בי-ם היא סנונית המבשרת על מדיניות כלכלית שבה המדינה מפריטה עצמה למוות גם בבריאות?
בית החולים ביקור חולים בירושלים צילום: פלאש 90
איך קורה שמאפשרים קריסה של בית חולים במיקום חיוני, עם צוות רפואי מצוין, המסיר עומס גדול מבתי החולים בירושלים ומשרת שתי אוכלוסיות גדולות השוכנות בסמוך לו - האוכלוסייה החרדית וערביי העיר המזרחית?
איך קורה שמדברים על סגירת בית חולים, שעה שהמערכות הקיימות אינן נותנות מענה מספק ומיטות לחולים הדורשים טיפול? האם זו הסנונית המבשרת על תפיסה כלכלית שבה המדינה רוצה להפריט עצמה למוות גם בתחום הבריאות? האם בתי חולים אחרים צריכים לדאוג? האם יש יד מכוונת בצעד כזה? רפואה אינה עסק כלכלי, ובשעת המשבר - שלא תאחר לבוא - כל שיוכלו לעשות הוא למנות עוד ועדת חקירה, שתחקור איפה טעינו.
הצעות לפתרון יש למכביר, אבל כולן אינן ריאליות. לבית החולים יש לסייע בסכומי כסף ולא בעצות, כדי שיעמוד על רגליו. בהמשך אנו מאמינים כי יוכל לאזן את עצמו. מדברים על קליטתם של העובדים בבתי החולים הדסה ושערי צדק, אך ברור כי אין יכולת לקלוט את כל העובדים.
עומדים מאחורי הרופאים
הצעות שונות לרכישת בית החולים הן יפות, אך בסיפורים האלה כבר היינו. יש רצון דוחק להיפטר מן הנטל, ושוכחים את מי ששמר על בית החולים ועל האוכלוסייה המטופלת בו קרוב לעשור, תוך תשלום מחיר אישי כבד.
אינטרסים שונים ומשונים מטלטלים את בית החולים ועובדיו זה שנים, ולא נותר לנו אלא להסיר את הכובע בפני הרופאים ושאר אנשי הצוות הרפואי, שלמרות הרעשים והדרמות שסביבם ממשיכים בעבודתם הנאמנה ועושים את מלחמתם של התושבים באזור בפרט ובירושלים בכלל, שכוחם דל מול כוחות הממסד והשלטון.
צוות
בית החולים כבר ניסה הכל. מחו, הפגינו, צעדו, התפללו, ואיש אינו שומע. מישהו שם אינו מעוניין לעזור, זה לא משרת את האינטרסים שלו, והציבור והצוות הרפואי הם כלים במלחמה שאינה מלחמתם.
אנו, כנציגיהם של רופאי בית החולים ביקור חולים, עומדים מאחוריהם, גאים בהם מאוד ומודאגים מהתהליך המתרחש מול עינינו, שבו עלול להיסגר בית חולים בישראל. בד בבד אנו משתאים נוכח האטימות וקשיחות הלב של מקבלי ההחלטות, שלא מעניין אותם המחיר שישלם האזרח הקטן, לצערנו הרב כמו בהרבה נושאים אחרים.
יצחק (צאקי) זיו-נר הוא יו"ר ארגון רופאי המדינה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם