מה עושים כשהילד חולה בפעם הראשונה? מדריך למתחילים
התינוק משתעל? יש לו חום? אתם בהיסטריה מוחלטת? מרבית המחלות הן בסך הכול שלב בהתפתחות הילד, וממש לא צריך להיכנס ללחץ. מתי צריך לקחת את הילד למיון, למה לא רצוי להזעיק ישר את סבתא ואיך לשמור על סדר יום כשהילד מאושפז

היום, אחרי שנים של התעטשויות, הצטננויות ושפעות, היא כבר יודעת שעם הזמן מגיע הניסיון, ולא מכל שיעול צריך להיכנס להיסטריה. ובכל זאת, קשה שלא להיבהל בפעם הראשונה שהילד מראה סימנים של מחלה. בפורום רפואת ילדים באתר doctors מציינים שפעמים רבות מגיעות פניות גם בארבע לפנות בוקר עם הכותרת: "דחוף עזרה!", "התינוק שלי חולה!".
"קרה לא פעם שצלצלו אליי לפנות בוקר כי לתינוק יש חום", מעיד מנהל הפורום ד"ר דניאל שינהר, רופא ילדים בכיר. "ברור שההורים אובדי עצות והשאלה הגדולה היא האם כדאי לחכות עם הטיפול או לא, והאם המחלה היא תוצאה של הזנחה שעלולה להסתיים באסון".
אז מתי נכון להיבהל ומתי אפשר לתת לזמן לעשות את שלו? רגע לפני ריצה למיון, מנהל חדר המיון בבית החולים שניידר פרופ' יחזקאל ויסמן, מבקש להזכיר מספר דברים חשובים. "אנחנו נמצאים בתקופה מאוד קשה", הוא מסביר. "יש לנו יותר מ-220 פניות ביום, ואלה מספרים שקשה לנו לעכל. ברור לי שלפחות ב-40% מהפעוטות שמגיעים לבית החולים, אפשר היה לטפל במסגרת קטנה יותר".
אז איך אתה מציע להרגיע את ההורים המבוהלים?
"קודם כול, חום בלבד זו לא סיבה להגיע לרופא, כמובן בתנאי שהילד ערני וחיוני. עם זאת, בחודש הראשון, חום של יותר מ-38 מעלות מחייב להגיע למיון ולעבור בירור זיהומי. בחודש השני, חום של יותר מ-38 מעלות מחייב בדיקת רופא. מעל 41 מעלות זה כבר מצב שמחייב התייחסות והגעה למיון.
"מובן שצריך לשים לב גם לסימנים מדאיגים אחרים. החום לבד לא מדאיג, אלא מצבו הכללי של הילד. אבל צריך לזכור שבדיוק כמו שהמנוע מתחמם במכונית נוסעת, כך גם במערכת החיסון. לא הווירוס או החיידק הם שמייצרים את החום, אלא מערכת החיסון שמגיבה לגורם זר. זה חלק ממנגנון ההגנה של הגוף, חלק מפעילות תקינה".
יש סיכון בהגעה לחדר מיון?
"תינוק חולה מכניס הורים למצוקה גם כשהמצב לא מצריך את זה. בגדול, אם אפשר - כדאי להימנע מהגעה למיון. יש פה צפיפות וזה לא מקום סטרילי. המקום הטוב ביותר לילד הוא הבית ולכן האוריינטציה שלנו היא לשחרר כמה שיותר. זה שילוב של פילוסופיה ומציאות. יש הורים שאנחנו מאשפזים את ילדיהם בגלל מה שאנחנו מכנים 'אי ספיקה הורית', כי הם פשוט לא מסתדרים עם התינוק החולה".
בעולם קיימות שתי אסכולות. האחת טוענת: "התינוק חולה כי הוא זקוק לחיזוקים חיצוניים", ואילו השנייה גורסת כי "רק כך הוא מתחסן". "עניין ההתחסנות נכון בחלקו", מבאר ד"ר שינהר. "אם מדובר בתחלואה מינימלית, כלומר אם התינוק חולה רק פעם בכמה זמן, אז לא צריך להתרגש יותר מדי.
"הרבה יותר מדאיג אותי כשהאם מציינת שהילד אף פעם לא היה חולה או במקרה ההפוך, שהוא חולה כל הזמן. אם הילד
"צריך להבין שמהרגע שבו הילד חולה, אחרי מינימום 48 שעות, לא רואים בדרך כלל שום דבר בבדיקות אוזניים, גרון וריאות", מבהירה טל קבסה, יועצת לרפואת ילדים משולבת ומייסדת מרכז mamay לרפואת ילדים משולבת. "בדרך כלל הרופא לא יידע במה מדובר ויגיד להורים לחכות. עדיף לחכות בבית, מבלי לחשוף את הילד לעוד מחלות, ולתת לזמן לעשות את שלו.
"אין מה לעשות, כשהילד חולה הוא לא במיטבו, וזה טבעי. רצוי להחזיק אותו על הידיים ואם הוא יונק - לאפשר לו לינוק בתדירות שהוא מבקש. סביר להניח שתוך 72 שעות הוא יעבור את זה".
ואם עברנו את סף 72 השעות?
"בדרך כלל הם עוברים את זה והכול בסדר. מחלות חום חשובות מאוד להתפתחות הילד. בדרך כלל, מיד אחרי מחלה כזו שתימשך כמה ימים, אפילו עד חמישה, הילד מגייס את כל האנרגיות שלו ועושה קפיצה התפתחותית".
אם בכל זאת החלטתם לקחת את התינוק החולה לחדר המיון, פרופ' ויסמן מציין שאתם ממש לא צריכים להביא איתכם את כל המשפחה המורחבת כתגבורת. "בבית החולים יש צפיפות נוראית", הוא אומר. "לילד מספיק להגיע עם מלווה אחד או שניים. כל היתר רק מפריעים למתן הטיפול. אם כל המשפחה מתגייסת ובאה למיון, אנחנו ממש סובלים מזה, ולא רק אנחנו, גם הילדים, כי זה מגביל את אפשרויות הטיפול שלנו".
עם זאת, מרבית הסבים והסבתות בכל זאת נאלצים לעצור את חייהם ברגע שלנכד עולה החום בפעם הראשונה. "המחלה מקבצת את כל המשפחה", מוסיף ד"ר שינהר. "ההורים מפעילים את כל המעגל המשפחתי וזו נהיית בעיה של כולם".
במקביל, גם היחס לילד עצמו משתנה. "הנטייה הראשונית והטבעית של הורים רבים שחווים לראשונה מחלה היא לרחם על הפעוט", אומרת היועצת החינוכית-התפתחותית דפנה תייר. "הרחמים האלה, גם אם הם מובנים, עלולים להביא את ההורה להתנהלות מוטעית בה הוא מוותר לילד על כל דרישה, מפנק בהגזמה ומקבל כל גחמה שלו.
"כתוצאה מכך, הפעוט חש שהאני המוכר והבטוח שלו קצת מתערער: הוא חלש, מסוחרר, דואב ולכן הצורך התמידי שלו - שהעולם שסביבו יהיה קבוע וצפוי ככל האפשר - רק מתגבר בזמן המחלה. חשוב מאוד שלצד ההתחשבות בילד והגמשת הכללים, ההורים ישתדלו לשמר מספר עוגנים מסדר היום הרגיל כמו שעות שינה, זמן האמבטיה וכיוצא בזה".
ומה אם הילד נמצא באשפוז?
"גם בשהות בבית החולים יש להימנע מפריצת גבולות מוחלטת. דווקא בזמן יציאה מסוג זה מהשגרה, יש ערך רב לשמירת גבולות, שנוסכת בו ביטחון".
אלי זוהר-ניב, מנהלת פורום במכללת הורים בעיריית ראשון לציון ומנחת קבוצות בכירה במרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים, מוסיפה שהיחס של הורים כלפי הילד החולה קשור לחוויות העבר שלהם ולדרך בה התייחסו במשפחתם למחלות.
"יש הורים שעבורם מחלה היא כל כך מדאיגה עד שהם לא יכולים כמעט לתפקד", היא מציינת. "אחרים יתייחסו לימים האלה דווקא כאל ימי פינוק. הילדים מרגישים את הלך הרוח הזה ומגיבים לו. כשהורה מרחם על ילדו הוא מעביר לו מסר שהוא נטול כוחות ולא מסוגל להתמודד. עדיף לוותר על הרחמים ולהמיר אותם בחמלה שמספקת הרבה אכפתיות, תמיכה, רוך ואהבה ועדיין משאירה לילד את היכולת להתגבר על הקושי.
"כשמדובר בילדים קצת יותר גדולים, בני שנה-שנתיים ומעלה, פעמים רבות המחלה מובילה לרגרסיות התנהגותיות, כשהרגלים שנרכשו הולכים לאיבוד: ילד שנגמל מחיתול - חוזר להרטיב; ילד שנגמל מבקבוק - דורש אותו שוב; ילד שישן לילה שלם רצוף - חוזר להתעורר וילד שישן במיטה שלו - מבקש לישון במיטת ההורים," מוסיפה זוהר-ניב.
ולמרות הכול, חשוב לזכור שמחלה היא בסך הכול עוד שלב בדרך. "חום מעיד על היותו של הילד בריא", מסכמת קבסה. "תינוק הוא לא יצור חלש וחסר אונים, הוא נולד חזק ובריא ואם אני כאמא מבינה את זה, חלק מהלחץ צריך לרדת".






נא להמתין לטעינת התגובות