טרשת נפוצה: מהם הטיפולים המסייעים?
בקרב החולים במחלה סיכון מוגבר לתמותה. לכן, חשוב לדעת מהם היתרונות של הטיפולים הקיימים כיום
אולם, המחקרים האחרונים בתחום מראים כי לחולי טרשת נפוצה תוחלת חיים קצרה בכשבע עד 14 שנים. מדובר בנתון גבוה בהשוואה למחלות כרוניות אחרות כמו מחלות קרדיו-וסקולריות ומחלות מערכת עיכול.
עד עתה, לא הוצגו נתונים ארוכי טווח שהדגימו יתרון הישרדותי למטופלים בתרופות המשנות את מהלך המחלה כמו אינטרפרון ביתא (בטאפרון, רביף ואוונקס) וגלטירמר אצטט (קופקסון). כיום עולה החשיבות בהתייחסות לנושא ההישרדותי כחלק מהיתרונות המוכחים של יעילות הטיפול לטווח הארוך.
שיעור התמותה במחלות שונות ניתן להערכה כזמן ההישרדות מרגע אבחון המחלה ועד למוות, או על ידי מדידת תוחלת החיים בכלליות. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי כשמדובר בטרשת נפוצה ישנה השפעה למהלך המחלה (התקפי-הפוגתי, משני-מתקדם או פרוגרסיבי-ראשוני) על הסיכון לתמותה.
בין 50 ל-70 אחוזים ממקרי המוות בקרב חולי טרשת נפוצה משויכים באופן ישיר למחלה. היא יכולה לגרום לסיבוכים מערכתיים בשלבים המתקדמים שעלולים להוביל אף למוות. ככל שעולה גיל המטופל, גוברת הסבירות למחלות כרוניות כמו מחלות לב וסרטן להן השפעה ישירה על הסיכון ההישרדותי.
במאמר שסקר מספר מחקרים היסטוריים, דווח על זמן ממוצע של 35 שנה מרגע גילוי המחלה ועד למוות. שיטות המחקר בעבודות אלו מוגבלות עקב מספר מטופלים נמוך, השפעות גנטיות, דמוגרפיות וגורמים תרבותיים. אבל מחקרים אלה תורמים לגוף הראיות ההולך וגדל באשר להשפעות ארוכות הטווח במחלת הטרשת הנפוצה.
מספר מחקרים ארוכי טווח בדקו משתנים במחלה (מגדר, גיל אבחון המחלה, מצב המחלה ההתחלתי, סוג המחלה) בניסיון לקבוע דפוס שיכול לנבא את התקדמות דרגת הנכות. נתונים היסטוריים מראים כי גברים נוטים פחות לחלות בטרשת נפוצה בהשוואה לנשים, אולם אצל גברים נמצא מהלך מחלה מתקדם יותר. יחד עם זאת, נמצא לאחרונה כי בקרב נשים וגברים הגיל הממוצע המחייב הסתייעות במקל
אבחון טרשת נפוצה בגיל מבוגר יותר קשור בפרוגנוזה פחות טובה. אולם, כאשר לוקחים בחשבון את הגיל שבו המטופל יגיע לדרגת נכות EDSS 6, לגיל מאוחר יש אור חיובי יותר, כך שמטופלים מבוגרים מגיעים לרמה זו של נכות בשלב מאוחר יותר בחיים בהשוואה לצעירים.
הגורמים המרכזיים המשפיעים על ניבוי הישרדות בטרשת נפוצה הם: הימצאות מחלה פרוגרסיבית-מתקדמת, דרגת הנכות הפיזית/מנטלית לאחר שנתיים וחמש שנים ממועד האבחנה, שיעור הישנות התקפים בשנה הראשונה והשנייה למחלה ומשך זמן קצר עד להופעת התקף שני.
נתונים אלה עשויים לתרום לתכנון ארוך טווח עבור חולי טרשת נפוצה ולניהול מתאים של אורח החיים, תוך תכנון המשפחה וסוגיית התעסוקה.
במחקר שפורסם לאחרונה בקונגרס ה-26 של הוועדה האירופית לטיפול ומחקר בטרשת נפוצה, הוערכו מחדש נתוני ההישרדות והנתונים הקליניים של חולים שהשתתפו בניסוי המקורי באינטרפרון ביתא (בטאפרון) לפני 21 שנה.
במחקר המקורי חולקו באופן מקרי 372 חולי טרשת נפוצה מסוג התקפי-הפוגתי לשלוש קבוצות. 125 חולים קיבלו בטאפרון במינון נמוך (50 מק"ג), 124 חולים קיבלו בטאפרון במינון המקובל כיום (250 מק"ג) ו-123 חולים קיבלו תרופת דמה (פלסבו) למשך שנתיים.
מחקר מעקב ראשון התבצע לאחר 16 שנים ובדק 260 חולים מהמחקר המקורי. הממצאים העיקריים היו: רמת הישרדות גבוהה יותר בקרב מטופלי בטאפרון במינון המקובל כיום, בהשוואה למינון הנמוך ולקבוצת הפלסבו, נמצא יתרון לטובת טיפול מוקדם בבטאפרון מבחינת אחוזי ההישרדות ולא נמצאו תופעות לוואי שלא היו מוכרות עם החשיפה ארוכת הטווח לטיפול בבטאפרון.
בעקבות מחקר 16 שנות המעקב, הוחלט לבצע מחקר מקיף יותר שבדק את ההישרדות של כלל המטופלים במחקר המקורי לאחר 21 שנות מעקב.
במחקר המעקב של 21 שנה נמצא כי חולים שטופלו מוקדם יותר באינטרפרון בטא 1b (בטאפרון) נמצאו בסיכון מופחת של 39.3% לתמותה בהשוואה לחולים שקיבלו תרופת דמה בשנים הראשונות לטיפול (p = 0.027).
בקרב חולי טרשת נפוצה קיים סיכון מוגבר לתמותה מסיבות מגוונות. הסיכון קיים לאורך השנים גם על רקע נוכחות מחלות כרוניות נוספות של הגיל המבוגר. לראשונה בתחום טרשת נפוצה מדגים מחקר מעקב של 21 שנים את היתרון ההישרדותי הקיים לטיפולים המשנים את מהלך המחלה.
הכותב הוא מנהל המרכז לטרשת נפוצה במרכז הרפואי תל אביב על שם סוראסקי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם