חמישה דברים שצריך לדעת על גיל המעבר
יש קשר להורמונים, אבל גם יש פתרון. 20% מהנשים חוות תסמינים גם כשיש וסת והכי חשוב: זה קורה לכולן
יש דברים שמגיעים גם אם לא מחכים להם. למשל, יום הולדת. או גיל המעבר. בסופו של דבר זה יקרה לכולן. אם תרצי וגם אם לא, יום אחד תצורפי גם את למועדון שמן הסתם אינך ששה כל כך להתקבל אליו: מועדון גיל המעבר. כרטיס הכניסה למועדון הזה הוא שנה ללא וסת. דמי החבר משתנים: יהיו כאלה שישלמו על כך בסבל ובייסורים. אחרות יעברו בשער ללא פגע.
גיל המעבר יגיע גם אם לא מחכים לו צילום המחשה: sxc
הגיל הממוצע לתחילת גיל המעבר הוא 54-45
בכל מה שקשור לגיל המעבר, לגיל הכרונולוגי שלך, זה שרשום בתעודת הזהות, אין כמעט משמעות. הגיל המשמעותי הוא בת כמה את מבחינת המנופאוזה. כלומר, כמה שנים את בתהליך. זאת, מפני שיש סיכוי סביר שאשה בת 50, עם מחזור סדיר, תהיה בריאה הרבה יותר מאשה בת 50 שנמצאת כבר חמש שנים במנופאוזה, וכמעט בטוח שלמרות הגיל הכרונולוגי הזהה, מבחינת תחלואה יהיה שוני עצום בין הנשים.
בישראל, גיל הפסקת הווסת נע בין 45 ל-54, והגיל הממוצע להפסקת הווסת הוא בסביבות 51. מנופאוזה שמופיעה לפני גיל 40 נחשבת מנופאוזה מוקדמת. למנופאוזה שמופיעה אחרי גיל 40 ולפני 45 קוראים הרופאים early menopause, ומתייחסים אליה כאל מוקדמת אבל לא ממש.
20% מהנשים חוות את סימני גיל המעבר גם כשיש וסת
נניח שאת בת ארבעים ומשהו. נניח שהווסת שלך עדיין סדירה, אפילו לא מתקצרת עדיין, ונניח שאת סובלת. ממה? מתחילתן של בעיות בשינה ומעט תנודות במצבי רוח. אין לך (או יש לך) גלי חום, אין (או יש) הזעות לילה, או דפיקות לב מואצות. את עייפה קצת יותר, יש לך קצת פחות אנרגיה וקצת יותר דמעות.
מה קורה לך? יכול להיות שאת נמנית עם אותם 20% מהנשים שסובלות מסימנים של גיל מעבר כשהווסת שלהן מופיעה עדיין באופן סדיר. למרות שהסטטיסטיקה מדברת רק על 20% מהנשים, סביר להניח שיש הרבה יותר מהן - הכול עניין של מודעות גבוהה מצידך (או תשאול נכון מצד הרופא).
כן, זה הורמונלי - אבל יש מה לעשות
למה מתכוונים כשאומרים שזה הורמונלי? האם להגיד "זה הורמונלי" זה כמו להגיד "זה ויראלי" - כלומר, שאין מה לעשות כרגע ועם הזמן הכול יעבור? בהחלט לא. כשהרופא אומר ש"זה ויראלי" ברור לנו שלמרות שאין תרופה יש מחלה. כשהוא (או כל מישהו אחר) אומרים ש"זה הורמונלי" ברור שהם חושבים שאין תרופה, אבל אין גם מחלה.
מה כן יש? סוג של "מצב", המופיע על רקע נפשי בדרך כלל, ושגם הוא עתיד לעבור. מתי? אחרי הביוץ, עם תום התסמונת הקדם-וסתית,
ממש לפני הווסת, או קצת אחריה. ללמדך, אם עוד לא הבנת, שזה קורה לך רק מפני שאת אישה, וזו גם הסיבה לכך שהשימוש באמירה "זה הורמונלי" נועד לתיאור מצבים נשיים בלבד.
ובכן, יש לנו חדשות בשבילך: זה אכן הורמונלי, אבל זה גם לגמרי אמיתי (כלומר, קיים גם בגוף ולא רק בראש שלך) ובעיקר - יש מה לעשות. "הורמונלי" זה לא רעל או קללה, וחשוב שלא תתני יותר לאף רופא לפטור אותך באמירה ש"זה הורמונלי" מבלי שהוא יספק ל"זה" פתרון.
אין סיבה לפחד מטיפול הורמונלי
מקורו של הפחד במחקר שהופסק טרם זמנו, ודיווח על עלייה של 24% במקרי סרטן השד כתוצאה מהטיפול. כדי להפסיק לפחד ולהתחיל להבין צריך קודם כל לזכור שמחקרים מדברים בסטטיסטיקה וסטטיסטיקה מדברת באחוזים, שמספקים מידע יחסי. אנשים מן היישוב, לעומת זאת, מדברים בדרך כלל במספרים מוחלטים, ולכן צריך לנסות להגיע אליהם.
זה מה שקרה במחקר: בפועל, במספרים מוחלטים, דובר על ההבדל בין 33 נשים מתוך 10,000 בקבוצת הביקורת, ובין 41 נשים מתוך 10,000 בקבוצה שקיבלה טיפול. כלומר, הטיפול ההורמונלי גרם לעלייה של 8 מקרים מתוך עשרת אלפים נשים. האם זה מבטל את התוצאות? בהחלט לא! זה רק שם אותן בפרופורציה ומאפשר לכל אשה להחליט מה היא רוצה לעשות לאור המידע החדש.
מתוך הספר: המדריך הישראלי לבנות 40+, מאת טלי רוזין, ד"ר גדעון קופרניק וד"ר עמוס בר. הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם