הורות שנייה: סבא שאול מופז מדבר על הורות ועל הנכד גוני
הוא מחתל, הוא עושה בייביסיטר, הוא מפסיק פגישות באמצע כדי להיות איתו. ח"כ שאול מופז, לשעבר רמטכ"ל ושר ביטחון, הופך לצמר גפן רך ומפויס כשמדובר בנכדו גוני - אולי מפני שאת ילדיו לא הספיק ללוות מקרוב בשנותיהם הראשונות. אין ספק, מדובר בתיקון
פגשנו את הסב הגאה שאול מופז 62) החודש), לשעבר הרמטכ"ל, שר הביטחון ושר התחבורה וכיום ח"כ ומספר שתיים בסיעת קדימה, כמה דקות אחרי שהעולל פינה את הסלון לטובת שינה בבית ההורים, וזה מה שהוא סיפר:
ההריון של מאיה
"כשלמאיה נודע שהיא בהריון, איתן והיא בדיוק גרו אצלנו, עד שסיימו לשפץ את הבית שלהם. זה היה מוקדם בבוקר, מאיה עמדה בסלון ובידה הייתה ערכת היריון. בדיוק ירדתי מהקומה השנייה, בידי התיק, בדרכי לעבודה. הבטתי בערכה, לא ממש הבנתי מה היא אוחזת ביד. והיא אמרה לי, 'אבא, אני בהריון'.
"מרוב הלם כמעט הפלתי את התיק, ומיד אמרתי לה 'את מוכרחה לשבת'. התרגשתי מאוד, התקשרתי לאורית שלא הייתה בבית, ובין לבין שאלתי את מאיה בכל פעם 'את רוצה מים?'. מאז עקבתי אחרי ההריון על כל שלביו. מאוד חיכיתי ללידה של הנכד הראשון שלי".
הלידה
"לא הגענו לבית החולים, החלטנו להשאיר את החוויה לזוג הצעיר, אבל הגעתי מהר מאוד אחרי שגוני נולד. השומר לא הרשה לי להיכנס לחדר הילודים, כי לא באתי בשעות הביקור. זה הזכיר לי נשכחות, כי אני הייתי נוכח בכל הלידות של ילדי. לאחת הלידות הוזנקתי ממצפה רמון, וגם אליה הספקתי להגיע.
"יש לנו ארבעה ילדים - מאיה, יונתן, בן 29, רב סרן בקבע, כרגע בלימודים מטעם הצבא, איתמר, בן 25, סגן בקבע, ונעה, בת 23, שהשתחררה לפני כמה חודשים אחרי שנת שירות ושירות צבאי. יונתן ואשתו עמית מחכים לילדה שאמורה להיוולד בקרוב. בעיני, לידה זה דבר פלאי, והפלא הזה מתעצם כי פתאום לילדה שלי יש ילד ואני סבא. אז כן, הייתי מאוד מרוגש".
להיות סבא
"סבא, בשבילי, זה ראשי תיבות של 'סמכות בלי אחריות'. חברים אמרו לי שלהיות סבא זה ממכר, אבל עד שלא חוויתי את זה לא הבנתי עד כמה זה נכון. אני נהנה מכל העולמות, אין לי את האחריות שיש להורים. העובדה שגוני מתגורר לידי, משנה לי את סדר היום. אני לפעמים מסיים פגישה באמצע כי אומרים לי שגוני אצלנו, ואני רץ להיות איתו.
"אני רואה אותו כמעט בכל יום. פעם סדר היום שלי נקבע על פי הצבא, כיום הוא נקבע על פי גוני. היינו עכשיו בחו"ל עשרה ימים והתגעגענו מאוד. דיברנו איתו בטלפון, רק כדי לשמוע את הקול המתוק שלו. הוא ילד מאוד חכם, מיד מזהה מצב רוח של כל מבוגר שלידו, מחייך בהתאם, והכי מצחיק שהוא קורא גם לאיתן וגם לי 'אבא', כי קשה לו לבטא את האות סמך.
"העיניים שלו מאוד מיוחדות, מבינות, והוא לא ילד מפונק. הוא לא בוכה סתם, הוא רגוע ומאושר. הקשר בינינו מדהים, אפילו שמרתי עליו לפני כמה לילות, הוא התעורר, ניגשתי אליו למיטה, הוא הביט בי, זיהה אותי כמובן, ונרדם מיד.
"למזלי, אני בתקופה פחות עמוסה עכשיו של החיים, ויש לי זמן להיות סבא במשרה מלאה. אני גם מחתל כשצריך, בלי בעיה. אגב, גם את הילדים שלי חיתלתי והאכלתי ועשיתי כל מה שצריך, אם רק הייתי שם, מהיום הראשון שבאו לעולם".
חוויה מתקנת?
"גוני הוא תיקון מאוד משמעותי בחיי. 36 שנה חייתי בצבא, ואחר כך עברתי שנים עמוסות בתחום הפוליטיקה. למרות שתמיד היה לי קשר נפלא עם הילדים, לא ממש ראיתי אותם בגילים הצעירים. לא חוויתי גדילה מגיל אפס, כמו שאני חווה את הגדילה של גוני. לא תמיד זכיתי לראות צעד ראשון או שן ראשונה.
"נכון שהקפדתי בכל עשרות מעברי הדירות והבסיסים שהם יגורו לידי, ובזמן המועט שהיה לנו תמיד היינו ביחד - בארוחות, בטיולים. הילדים תמיד היו, והינם, האנשים הכי חשובים בחיי. הטלפון שלי היה פתוח בפניהם תמיד, ואני מדבר על טרום ימי הטלפונים הניידים. בלשכה ידעו שכשאורית או אחד הילדים מתקשרים - זה קדוש.
"מאוד היה חשוב לי שילד שרוצה לדבר איתי באותו הרגע, יוכל לדבר איתי, בלי להתלבט. תמיד יש געגוע או עצה שצריך לקבל, ורציתי להיות שם בשבילם. כהורה אני רך מאוד, אורית היא זו שחינכה את הילדים - אני תמיד באתי ונתתי הכל, כי אני לא עומד בפניהם ובפני הבקשות שלהם, וכנראה שזה מה שיקרה עם כל בקשה של גוני או כל אחד מהנכדים שיגיעו בעקבותיו".
לקחים מההורות?
"ברור לי שהייתי שקוע רובי ככולי באחריות שהייתה מוטלת עלי, הן בצבא, הן כשר ביטחון, בכל תפקיד שעשיתי הייתי מאוד בתפקיד. חלוקת הקשב שלי הייתה שונה לחלוטין מאשר היום. לא הייתי בכלל מודע לתהליכי הגדילה של הילדים. אני זוכר שבאתי פעם לסוף שבוע ארוך ונדיר, מאיה הייתה כבר בת שמונה חודשים. זה קרה בתקופות שהייתי מגיע פעם בשבועיים, ומאיה הייתה מביטה בי ולא ממש מבינה מי אני.
"באותו סוף שבוע הייתי המום ממה שקורה. לא האמנתי שזה מה שאורית עוברת, את היקיצות של מאיה בכל שעה בלילה. כל הזמן שאלתי את אורית, 'מה, זה מה שקורה? ככה זה? היא קמה כל שעה בלילה?'.
"עוד זיכרון - פעם הייתי אמור
"בגדול אני דאגן עצום עד היום. שני הבנים שלי בצבא ביחידות מובחרות, ואני אומנם ישן בלילה, כי אני יודע להיכנס לפרופורציות, על אף שאני די בקיא במה הם עושים שם ביחידות שלהם. אבל הכי קשה לי כשהילד שלי סובל, ועכשיו קשה לי גם כשהנכד סובל. אני עוקב אחרי כל שן שלו, ואם הוא חולה או מצונן, אני בהחלט מתעניין כמה פעמים ביום לברר מה מצבו".
השפעת הילדות שלי
"עליתי לארץ בגיל תשע מאיראן, ואני זוכר בית חם והורים שנתנו הכל לילדים עד כדי כך שחסכו מעצמם כדי שלנו יהיה. אני הגעתי לפנימייה בנהלל בגיל 14, ועברנו, ההורים ואני, נתק קשה וכואב, ומאז בעצם לא חזרתי הביתה. מה שלקחתי מהילדות זה קודם כל כמה שפחות להתנתק, ולכן היה לי חשוב שהמשפחה שלי תגור תמיד קרוב לאיזור השירות שלי.
"משם לקחתי גם את חשיבות המשפחתיות המגובשת שהייתה לי עם משפחתי ועברה למשפחה שלי. הילדים מאוד קשורים וחברים בינם לבין עצמם, וקשורים גם אלינו. ארוחת שבת אצלנו היא מסורת מאז ומתמיד - הילדים ידעו שלצאת עם חברים בליל שישי זה רק אחרי הארוחה, וזה מתקיים עד היום. גם בשבתות אנחנו הרבה ביחד".
עצות לילדים
"אני לא נותן עצות למאיה ולאיתן, כי הם מגדלים את גוני כמו שהם מגדלים, ובינתיים זה נראה טוב מאוד. אני גם בתחילת הדרך של הסבאות, וקשה לי עדיין לייעץ. אני מתרשם ששניהם מקדישים את המירב לבנם, מלווים אותו בכל צעד. בינתיים התוצאות מוכיחות שהדרך נכונה".
נכד ראשון
"נכון שגוני הוא הנכד הראשון, אבל אין לי ספק שאוהב מאוד גם את הנכדה שבדרך, בתם של יונתן ועמית. הציפייה היא בדיוק כמו זו שהייתה לי לפני שגוני נולד. בכלל, אני מחכה לעוד התרגשויות שיביאו איתם הנכדים הבאים, ואני מאמין שאתחבר לכל נכד או נכדה באותה רמה. כמו שכל ילד הוא ציפייה חדשה וקשר חדש, ולכל ילד יש ניואנסים שמבדילים אותו מהילד האחר שלך, ולבך מכיל ואוהב את כולם - כך זה גם עם הנכדים".
הכי חשוב לי בלהיות סבא
"הזמן שאני איתו. התגליות, שפתאום ילד בן חצי שנה מושיט אלי יד, מבין מה אני אומר. רצון לתת ואהבה היו לי תמיד, אבל זמן לא היה מצרך זמין אצלי אף פעם. כעת הזמן שאני מבלה עם גוני ממלא את כולי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם