יום המודעות הבינלאומי למחלת הפסוריאזיס: מה צריך לדעת?
הספחת היא מחלת עור כרונית שפוגעת בכשלושה אחוזים מכלל האוכלוסייה. ישנן צורות שונות, החל מפסוריאזיס גוטטה ועד לפסוריאזיס רובדית, ובמקביל קיימים גם טיפולים רבים. פריצת דרך בתחום הן התרופות הביולוגיות בזכות מנגנון הפעולה שלהן
ישנן צורות שונות למחלה:
פסוריאזיס רובדית - הסוג הנפוץ ביותר. בדרך כלל הפריחה מופיעה על פני המרפקים, הברכיים והקרקפת, אבל היא יכולה להופיע בכל אזורי הגוף.
פסוריאזיס אינברסה - מופיעה לרוב בחולים מבוגרים יותר בקפלי הגוף כמו: בתי שחי, מפשעות וטבור.
פסוריאזיס גוטטה - פריחה בצורת טיפות גשם המופיעה בדרך כלל בצעירים לאחר זיהום חיידקי של הגרון.
פוסטולר פסוריאזיס - צורה לא שכיחה של המחלה. מאופיינת על ידי נגעים עם מוגלה שמופיעים בדרך כלל על כפות הידיים והרגליים.
מחלת ציפורניים פסוריאטית - מעורבות ציפורניים שכיחה בפסוריאזיס וללא טיפול אופטימלי.
אריתרודרמיה - אודם מפושט על כל הגוף.
דלקת פרקים פסוריאטית המופיעה בכ-15% מהחולים ויכולה לבוא לפני, במקביל או אחרי הופעת המחלה בעור.
סוגי הטיפול
את הטיפול בפסוריאזיס יש להתאים אישית לכל חולה, ולקחת בחשבון מספר משתנים: סוג המחלה, מידת החומרה, מיקום הפריחה, גיל החולה ומחלות נלוות. היום קיימים פתרונות מגוונים המתאימים לסוג הפסוריאזיס ולמידת חומרתה, החל מטיפולים במשחות ועד לטיפולים מתקדמים דוגמת טיפולים ביולוגיים. במרבית המקרים משיגים הפוגה מלאה או לפחות שיפור משמעותי.
לכל טיפול יתרונות וחסרונות. ניתן לשלב בין כמה, ולכן כל חולה פסוריאזיס צריך להיות תחת מעקב של רופא עור ולקבל את כל המידע באשר לטיפולים השונים הקיימים היום. זאת, כדי שאפשר יהיה להתאים את הטיפול באופן אישי לכל חולה.
טיפול מקומי למריחה על העור - מתאים למחלה קלה עד בינונית: משחות סטרואידליות מפחיתות את הדלקת, אך אסורות לשימוש ממושך בשל תופעות הלוואי, משחות המכילות חומצה סליצילית גורמות לקילוף הקשקש העבה, משחות המכילות זפת או אנטרלין מאטות את קצב חלוקת התאים בעור. ישנם גם אנלוגים של ויטמין D וויטמין A הבטוחות לשימוש ממושך פרט לתקופות הריון ו\או הנקה.
פוטותרפיה - מתאים למחלה בינונית-קשה: לרוב קורס פוטוטרפי עורך בין חודשיים לשלושה, שלוש פעמים בשבוע. הוא משיג במרבית המקרים הפוגה מלאה, או היעלמות של לפחות 90 עד 95 אחוזים מהנגעים בכ-90% מהחולים. יתרון הפוטוטרפיה, בדומה לטיפול בים המלח, על טיפולים אחרים שמסייעים כל עוד הם ניתנים, הוא בכך שבהפסקת הטיפול ניתן לצפות להפוגה של כחצי שנה במחלה.
לכן, רוב החולים מסתדרים עם שני קורסים בשנה עד שלושה קורסים בשנתיים. תופעות הלוואי האפשריות של טיפול זה כוללות בין היתר הטרחה של טיפול שלוש פעמים בשבוע, ולעתים רחוקות גם צריבות, כוויות וגרד. החשש הגדול הוא מתופעות לוואי מאוחרות ובמיוחד
עם זאת, יש לציין שהחשש הוא תיאורטי בלבד בשלב זה ועד היום אין בנמצא עדות בספרות הרפואית לשכיחות יתר של סרטן העור בחולים שטופלו ב-UVB, למרות שהוא נפוץ כבר זמן רב מאד.
טיפול אקלימי בים המלח - מתאים למחלה בינונית-קשה: חשיפה מרוכזת לשמש באיזור ים המלח. דורשת שהייה של מספר שעות בשמש בכל יום, ומומלצת לתקופה של כשלושה שבועות. חשוב לדעת, שיעילות הטיפול תלויה במזג האוויר.
טיפול תרופתי - מתאים למחלה קשה: רטינואידים - נגזרות של ויטמין A. אחת התרופות היא נאוטיגזון. הטיפול מחייב מעקב אחר בדיקות הדם ולא מתאים לנשים בגיל הפריון.
מטוטרקסט - טיפול זה ניתן גם לפסוריאזיס וגם לטיפול בדלקת פרקים פסוריאטית אחת לשבוע. מחייב גם כן מעקב אחר בדיקות דם ונדרשת גם ביופסית כבד בטיפול ממושך.
למרות היעילות הרבה של הטיפולים, הם עדיין כוללים כמה סימני שאלה. ישנה תגובה לא מספקת בעשרה עד 50 אחוזים מהחולים, בעיות בטיחות לא מעטות, צורך בניטור צמוד של בדיקות הדם וקיימות התוויות נגד לטיפול בתשעה עד 22 אחוזים מהחולים.
כאן נכנסות לתמונה התרופות הביולוגיות, שמהוות פריצת דרך רפואית בשל היותן בעלות מנגנון פעולה המטפל בגורם המחלה ולא בתסמינים החיצוניים. לתרופות אלו תוצאות המביאות להיעלמות מוחלטת של הנגעים בחלק ניכר מהמטופלים וחלקן מתאימות גם לדלקת פרקים ומעורבות ציפורניים על רקע מחלת הפסוריאזיס.
על פי סל הבריאות, טיפולים אלו נועדו:
1. עבור חולים הסובלים מפסוריאזיס רובדית מפושטת בלמעלה מ-50% משטח הגוף, או במדד מיוחד המכונה PASI.
2. עבור חולים עם נגעים באזורים רגישים בגוף, כשלרוב הכוונה היא לאיזור איברי המין או כפות הרגליים והידיים.
המחלה צריכה להיות במצב חומרה זה לפחות שישה חודשים יחד עם התקיימות של אחד או יותר מהבאים:
1. החולה פיתח, או עלול לפתח, תופעות לוואי משמעותיות או חוסר סבילות ניכרת לטיפולים סטנדרטיים (פוטוטרפיה, ניאוטיגסון, מטוטרקסט וציקלוספורין), או שלא ניתן להשתמש בהם מסיבות אחרות.
2. חוסר תגובה לשני טיפולים סטנדרטיים לפחות.
3. צורך באשפוזים רבים.
4. מחלה קשה ולא יציבה.
5. נוכחות דלקת פרקים פסוריאטית המצדיקה טיפול בתרופות ביולוגיות.
טיפולים אלה ניתנים בזריקות (תוך ורידית או תת עורית). במהלך הטיפול יש צורך במעקב שוטף של בדיקות דם, כשהמרווח בין הטיפולים משתנה מתרופה לתרופה.
כיום ישנן בישראל חמש תרופות ביולוגיות המתאימות לטיפול בפסוריאזיס בעור, כשארבע הראשונות כלולות בסל הבריאות ונראה שהחמישית בדרך לכך:
1. אמביב - תכשיר הניתן על ידי אחות אחת לשבוע לתקופה של 12 שבועות. לאחר 12 שבועות התכשיר מראה שיפור משמעותי במחלה בכ-33% מהחולים בלבד. עם זאת, יתרונו ברמת הבטיחות הגבוהה ובכך שבחולים המגיבים לטיפול תתכן הפוגה ארוכה (עד 8 חודשים) לאחר הפסקתו.
שלושת התכשירים הבאים שייכים לקבוצת תרופות המכוונות לפעול נגד TNF, שהוא חומר דלקתי האחראי על תופעות רבות הנראות במחלת הפסוריאזיס. תכשירים אלה פועלים גם נגד דלקת פרקים פסוריאטית ולכן טובים במיוחד במחלה משולבת של עור ופרקים.
2. אנברל - תכשיר המוזרק מתחת לעור על ידי החולה פעמיים בשבוע. במהלך 12 שבועות החולה זוכה למינון גבוה יותר ו-12 שבועות אחר כך ישנו שלב של מינון נמוך יותר (ניתן לקבל מחזור אחת לשנה, אם כי במקרים חריגים הטיפול מאושר כהמשכי וקבוע).
לאחר 24 שבועות התכשיר מראה שיפור משמעותי במחלה בכ-44% מהחולים ויתרונו גם ברמת הבטיחות הגבוהה. לרוב ניתן להשיג הפוגה במחלה עד שלושה חודשים לאחר הפסקה.
3. הומירה - תכשיר המוזרק מתחת לעור על ידי החולה עצמו אחת לשבועיים. לאחר 12 שבועות התכשיר מראה שיפור משמעותי במחלה בכ-53% מהחולים עם הטבה לכחמישה חודשים לאחר הפסקתו. עם זאת, התכשיר מאושר כטיפול המשכי וקבוע ואין צורך בהפסקה. השיפור ביעילות מעלה גם את שיעור תופעות הלוואי.
4. רמיקייד - התכשיר ניתן דרך הווריד במסגרת אשפוז של מספר שעות, אחת לשמונה שבועות. לאחר 12 שבועות התכשיר מראה שיפור משמעותי במחלה בכ-75% ומאושר כטיפול המשכי וקבוע. יתרונו ביעילות הגבוהה ובשיפור המהיר ביותר מכל הטיפולים הביולוגיים. חסרונו בצורך במתן דרך הווריד, שיעור גבוה יותר של תופעות לוואי וירידה ביעילות לאורך הזמן.
5. סטלרה - תוספת חדשה לתכשירים הביולוגיים הקיימים. התרופה פועלת במנגנון ייחודי ומשיגה שיעורי תגובה מצוינים ב-90% מהחולים בזריקה אחת לשלושה חודשים. הניסיון העולמי מצביע על יעילות הנשמרת לתקופה של שלוש שנים, עם רמת בטיחות גבוהה.
יש לזכור שהתרופות הביולוגיות פועלות תוך דיכוי מסוים של מערכת החיסון, דבר העלול להעלות לפחות תיאורטית את רמת הסיכון לפתח מחלות זיהומיות ו\או סרטניות. עם זאת, עד היום הטיפולים הללו נמצאו בטוחים יחסית במחלת הפסוריאזיס. בכל זאת, יש צורך בבדיקות טרום הטיפול ובמהלכו על מנת לשלול זיהומים סמויים (בייחוד שחפת) העלולים להתפרץ.
הכותב הוא מומחה למחלות עור ומין, אחראי על מכון לפוטוטרפיה ואשפוז יום דרמטולוגי, ביה"ח ע"ש שיבא, תל השומר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם