טרשת נפוצה: בכל פעם אני מותקפת מחדש
כל התקף של המחלה הוא כמו עוד ניסיון להוכיח שאני לא בריאה. האחרון הגיע דווקא במקום שליו. לכאורה
מגיעה ומרמה מחדש - טרשת נפוצה צילום המחשה: ieatmascar, sxc
אז ככה. חטפתי דלקת חריפה מאוד בדרכי השתן עם מעורבות של הכליה הימנית, חום גבוה מאוד וכאבים. ואז, בום, משהי החליטה שזה הזמן לצאת לפעולה. הטרשת הנפוצה שלי פתחה במתקפה ערמומית, כמו שהיא יודעת לעשות הכי טוב.
תחילה יד ימין החלה לרעוד חזק. אמרתי לעצמי שהכל שטויות - בטח אני חלשה קצת יותר עכשיו. אחר כך הראש החל להיטלטל, בקטנה. הטרשת ראתה שאני מתעלמת, והתקיפה קצת יותר. טוב, מה עוד? טלטלות הראש גברו והרגל הימנית סחבה בצורה קשה.
כבר חשבתי שאני מכירה את התחושות וניסיתי להתעלם עוד קצת. אז, במכונית, בדרך היפה של הגליל, הרגשתי איך הפנים לא אותו הדבר. צד ימין קצת רדום. פה כבר ירדו הדמעות ומצב הרוח הפך מעונן וכבד, למרות שבחוץ החזאי הבטיח שהשמש יוקדת.
אז בכיתי. בהתחלה מעט, ואחר כך כבר לא שלטתי בזה. ככל שניסיתי לומר לעצמי להפסיק, המשכתי להזיל דמעות. כמו הייתה זו לבה מתפרצת מבפנים. חשבתי שזה לא מתאים עכשיו, תוך כדי תחושה של עד כמה אני מאמללת את זה שלצידי. הוא שאל מה קורה, ליטף את ידי וניסה להרגיע.
הבכי פסק
פתאום הבליח הזיכרון של המשפט ההוא: "מי שעומד זקוף לא בוכה". מכיוון שישבתי בכיסא במכונית יכולתי לזקוף רק את הגו, למתוח את הכתפיים ולהרים את הראש למעלה. הישרתי מבט קדימה ונשמתי עמוק. תוך שניות הבכי פסק.
יכולתי לאסוף את המחשבות שהתפזרו אל תוך מטפחת, כמו שעשיתי עם שארית הדמעות. נשיפה עמוקה תוך כדי ניגוב האף (מעניין איך הדמעות החכמות יודעות למצוא דרכי מילוט) ונשימות עמוקות ומרגיעות. אספתי את עצמי לשקט של סוף השבוע.
בכל פעם אני
מרגישה מרומה ומותקפת מחדש. כל התקף של המחלה הוא ניסיון נוסף להוכיח לי שאני לא בריאה. מי צריך את ההוכחות האלו? הרי כבר קיבלתי כמה תעודות בחיי והכי מרגיזות היו אלה הכתובות על גבי טפסים של בתי חולים, תוצאות MRI ומרשמי רופאים.
מה היה בעצה הזו שלהזדקף מפסיק את הבכי? אני חושבת שבעיקר העניין שזכרתי את המשפט ההוא ברגע הנכון - המשמעות הייתה לזקוף את הרוח. לדעת שאני יכולה לעשות את השינוי בתוכי.
מתוך הרשת החברתית-בריאותית כמוני www.camoni.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם