אלי בין מגיב לביקורת נגדו: אני יוצא למלחמת גי'האד
חמש שנים קשות עברו על אלי בין כמנכ"ל מד"א. השבוע החליט להגיש תביעת לשון הרע נגד מכפישיו. בראיון ראשון הוא יוצא למלחמה על שמו הטוב: "יש אנשים שרודפים אותי, קבוצה של עבריינים אינטליגנטים, בעלי זרועות ארוכות כמו תמנון"
בין, אז חייל משוחרר, הסתכל בזוועה בעיניים פעורות. באמצע הכביש עמד סמיטריילר ענקי שהוביל עגבניות. בצדי הכביש בערה מכונית טרנזיט, שהסיעה בני נוער ונמחצה כנגד אחד העצים. בין התרוצץ בין גופות שהוטחו אל הקרקע בניסיון אחרון להציל חיים.
לפתע הבחין כי ראשו של אחד הצעירים נלכד תחת גלגלי המשאית וגולגולתו נרמסה כליל. זעם וכאב הציפו את גופו. הוא ידע שלנערים לא נותר סיכוי. מאז ועד עד היום מחסיר לבו פעימה בכל זירת תאונה, מראה הגולגולת המעוכה אינו נותן לו מנוח. בכל פעם הוא שואל את עצמו אם עשה הכל כדי לסייע לנפגעים.
כך היה גם ביום ראשון שעבר, דקות ספורות לאחר שיצא ממשרדי מד"א בתל אביב בדרכו למוקד הארצי בקריית אונו. בין עצר לפתע בחריקת בלמים כאשר הבחין ברוכב קטנוע המוטל על הכביש ומסביבו קהל סקרנים. עיניו סקרו את הפצוע, מבטו התמקד לרגע בראשו.
"איך קוראים לך?", שאל בשקט והעביר את ידו סביב גופו של הרוכב כדי לאתר סימני דם. "אל תדאג, הכל יהיה בסדר, אני אטפל בך". גם לאחר הגעת הפרמדיקים המשיך בין לרכון מעל הפצוע וקיבע את רגליו. הוא הרפה ממנו רק לאחר שהאלונקה נבלעה באחורי האמבולנס. "הגעתי לכאן כדי להציל חיים", הוא מבהיר מיד לאחר התאונה.
"מד"א הוא הכל עבורי. המשפחתיות, הנתינה והטיפול באנשים, זה הקו שמנחה אותי גם בתפקידי כמנכ"ל. כמו שאני נלחם על מוכנות הארגון לשעת חירום, כך חשוב לי לפתוח בתל אביב מרפאה לפליטים, לאמץ את רעיון אמבולנס המשאלות לחולים סופניים, ליזום פרויקט חלוקת מזון לנזקקים ולחזק את הפריפריות והמגזר הערבי בניידות טיפול נמרץ".
כעת, אחרי חמש שנים על כס המנכ"ל, מרגיש בין ששעת החירום האישית שלו עומדת בפתח. הוא אמנם אינו נלחם על חייו או על משרתו, אולם שמו הטוב עומד לאחרונה למבחן בעקבות גל של פרסומים שליליים נגדו. מאחורי אותם פרסומים, משוכנע בין, עומדים מתנגדיו במד"א, שמעולם לא נחשפו בשמותיהם.
לראשונה, לפני כשבועיים, אף מצא עצמו בין בחדר החקירות של רשות המכס בעקבות חשדות חמורים לפיהם הארגון שבראשו הוא עומד העלים מס בהיקף של 176 מיליון שקל. בסיומה של חקירה ארוכה נלקחו בין ומנהל הכספים של מד"א, עופר דן, לבית משפט השלום בראשון לציון, שם שוחררו בערבות כספית.
בנוסף על כך, סוכם עם השניים כי לא יגיעו למשרדי מד"א במשך חמישה ימים. בין יצא מבית המשפט ובמקום לנסוע הביתה לעפולה המשיך לכיוון נהריה. את היום הארוך הוא סיים בשיחה אישית עם הרב דוד אבו חצירא, נכדו של
כשיצא מנהריה, הבין כי תקוותו לשקט נפשי אפסה. נמאס לו להסביר כי ההתנהלות הבעייתית בוצעה בטרם כיהן כמנכ"ל, הוא קץ בפרסומים המתארים שחיתות לכאורה בקרב הנהלת מד"א בראשותו. בין קלט כי חומת השתיקה, בה עטף את עצמו בחמש השנים האחרונות, התכסתה במעטה שחור הנוצר לטענתו על ידי מספר עובדים החומדים את כיסאו.
זו הפעם הראשונה שהוא מסכים לחשוף את התחושות הקשות, לדבר על המאבקים, לגולל את גרסתו להליך בחירתו שלווה בטענות לניגוד עניינים, לספר על ניהול מד"א ועל תביעת לשון הרע, שהוגשה השבוע על ידי בכירי מד"א, נגד מי שהכפיש לטענתם את שמם בצורה מגמתית.
על פי כתב התביעה, פרסומים שונים בכלי התקשורת תיארו את מד"א כגוף מושחת, מסואב ובזבזני, הרוכש כלי רכב שלא לצורך, מאפשר לעובדיו להשתמש באמבולנסים לצרכים אישיים ומטייח תלונות על הטרדה מינית.
בין, כך על פי התביעה, מתואר כרמאי ושרלטן, שהעניק לעצמו דרגה המקבילה לרמטכ"ל. בכתב התביעה טוענים בכירי מד"א כי התלונות על הטרדה מינית טופלו בצורה רצינית ויסודית ובכל שאר הפרסומים אין ממש. את הכתבות בתקשורת מגדירים בכירי מד"א כ"מסע הכפשות מכוון ומגמתי".
אלי, מדוע התביעה הוגשה דווקא בעיתוי הנוכחי?
"במשך שנים האמנתי שאני לא צריך להילחם על שמי. חשבתי שהעבודה הטובה תספיק, שיותר נכון להשקיע את כוחותיי בעשייה. עכשיו אני פנוי יותר ויש לי זמן להילחם על דברים אחרים. מעולם לא דיברתי סרה באחרים. התמקדתי רק בעבודה ונראה ששגיתי. בפעם הראשונה התאפקתי, בשנייה הבלגתי, בשלישית זה גשם, אבל אחר כך נמאס.
"הכריזו עליי מלחמה אז עכשיו אני יוצא למלחמת ג'יהאד. אלחם עד טיפת דמי האחרונה ואתמודד עם כל טענה. אני לא מתכוון לוותר לאף אחד או להפסיד בקרב הזה. מי שמאמין לא מפחד ואני מאמין באמת שלי. כדאי שהמכפישים יידעו, מחכות לי שנים רבות על כיסא המנכ"ל ואני אפרוש אחרי שאותם עובדים ייצאו לפנסיה".
ביום ראשון שעבר חזר בין ללשכתו לאחר שסיים את תקופת ההרחקה מהנהלת מד"א עליה הוסכם עם רשות המכס. בשעות הבוקר המוקדמות נראה משרדו כמו תחנת רכבת. עשרות עובדים לחצו את ידו והביעו את תמיכתם, ובין הנבוך כינה כל אחד מהם בכינוי "חמוד". בהמשך לא ויתר על פגישה עם מנהלי המרחבים ולאחר מכן קפץ לביקור במוקד מד"א הארצי.
רק בשעות הערב המאוחרות דממה הלשכה ובין פשט את חולצת המדים והתרווח בכיסאו בחולצת טריקו לבנה. לפתע נשמעה יבבה מכיוון הדלת. המנקה של המשרדים הבחינה בבין ולא שלטה בעצמה. "ראיתי אותך בטלוויזיה", אמרה בעברית עילגת ובעיניים דומעות, "אחר כך לא היית כאן יומיים. הייתי בטוחה שאתה מת". בין חיבק אותה: "אל תדאגי, אני כאן לעוד הרבה זמן", הבטיח.
למנכ"ל מד"א קל לתקשר עם אנשים קשי יום. הם מזכירים לו את אמו ואת ילדותו בטבעון. בין (46) גדל ללא אבא, והאם פרנסה לבדה שלושה ילדים קטנים בעבודה במשק בית. בגיל 15 הציע לו בן כיתתו להתנדב יחד בתחנת מד"א המקומית, ובין הפך לתורן מוקד וענה לטלפונים.
בגיל 16 יצא לקורס חובשים והפך לעובד מד"א מן המניין במקביל ללימודיו בתיכון. "אז לא שיערתי שזו תהיה העבודה היחידה שלי", אומר בין בחיוך. "בהתחלה הייתי קצת מבוהל, לא חשבתי שאני מסוגל לראות חולים או דם, אבל הצלת חיים הפכה לחיידק. ידעתי שאחרי שאשתחרר מצה"ל אחזור למד"א. לא ראיתי את עצמי עושה משהו אחר ועד היום זה המקצוע היחידי שלי".
לאחר שירותו הצבאי הפך בין לנהג-חובש במרחב עמקים וחלון הצד באמבולנס שלו התמלא במהרה במדבקות של חסידות, עדות למספר הלידות הרב שביצע לבדו ברכב. בהמשך שימש כרכז מתנדבים, ממלא מקום מנהל מרחב עמקים, וסגן מנהל איזור גלבוע. באפריל 1994, בערב יום השואה, החליף בין את מנהל המרחב שיצא לחופש.
בשעות הצהריים החריד את עפולה פיצוץ חזק. שמונה אזרחים נרצחו ו-55 נפצעו בפיגוע של מחבל מתאבד בתחנה המרכזית בעיר. כוחות ההצלה לא ידעו בתחילה במה מדובר, זה היה פיגוע ההתאבדות הראשון בתחומי הקו הירוק, תגובה לטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה.
"הייתי לבד, לא היו אז הנחיות לפיגועים ונאלצתי לאלתר", נזכר בין. "אני זוכר שטיפלתי בקטוע יד ותוך כדי בדקתי חיים של מי עוד אפשר להציל. זו הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי אחריות והרגשתי שאנשים תלויים בי".
האירוע, שעליו קיבל בין צל"ש ממד"א, מיקד את תשומת לבם של מנהליו בעבודתו והפך לצעד הראשון בדרכו לצמרת הארגון. בהמשך נבחר ליו"ר ועד העובדים, לחבר הוועד הפועל (דירקטוריון מד"א) ולעוזרו של מנכ"ל מד"א לשעבר, אבי זוהר.
לקראת פרישתו של זוהר, בתחילת 2005, הוצע לבין להגיש את מועמדותו לתפקיד. הוא התלבט אולם מהר מאוד נעתר להצעה. באוגוסט אותה שנה הפך בין למנכ"ל מד"א הראשון שצמח מתוך המערכת. בין המאושר לא שיער שאחרי שלושה חודשים תחל הקרקע לרעוד מתחת לרגליו.
אחד מעובדי מד"א פנה למבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, וטען כי בהליך המכרז ובבחירתו של בין נפלו פגמים מהותיים. בין לא שיער כי התלונה תגרום לפריצתו של סכר אדיר שלא נאטם עד היום.
דוח מבקר המדינה, שפורסם בפברואר 2006, לא עשה לבין הנחות. בפרק שלם שהוקדש למד"א פורטו מספר מינויים בעייתיים, ביניהם של בין. על פי הדוח, הוועד הפועל של מד"א החליט לשנות את תנאי המכרז למשרת המנכ"ל ולפרסם מכרז פנימי בלבד.
בנוסף, כך נטען, הגמיש הוועד את תנאי המכרז, כפי שנקבעו בחוק החברות הממשלתיות, בכך שהמיר את דרישת התואר האקדמי לשמונה שנות ניסיון והסיר את החובה לשלוט בשפה האנגלית על בוריה. בהמשך בחר הוועד הפועל, שבין היה אחד מחבריו, את צוות ועדת המכרזים האחראי לבחירת המנכ"ל.
בין, כך צוין בדוח הביקורת, חשף לראשונה את כוונתו להתמודד למנכ"לות כשבועיים לאחר הקמת ועדת המכרזים, ולא הצהיר כי היה שותף לבחירתה. הוא נבחר למרות שלא היה בעל תואר אקדמי. המבקר תיאר את הליך הבחירה כתמונת מצב עגומה. "מר בין לא הצהיר כמתחייב בתקנון על היותו בניגוד עניינים", כתב המבקר, "הוא היה מודע לכך שבדרך פעולתו הוא היה מעורב בהתוויית הדרך למינוי שלו כמנכ"ל".
זמן קצר לאחר פרסום דוח המבקר פנתה עמותת אומ"ץ לבג"ץ בדרישה להפסיק את כהונתו של בין. בפברואר 2007 קבעו שופטי בג"ץ כי למרות ניגוד העניינים המובנה בהליך מינויו של בין יש להשאירו בתפקידו, לאור העובדה שהוא ממלא את תפקידו בהצלחה רבה, במיוחד במהלך מלחמת לבנון השנייה. השופטים הורו לקצוב את כהונתו של בין לשלוש שנים עד לפרסום מכרז חדש לתפקיד בינואר 2008.
למכרז, שנפתח גם לקהל הרחב, ניגשו 15 מתמודדים, ביניהם מספר עובדי מד"א. בין נבחר שוב והמינוי אושר גם על ידי ועדת שפניץ, המאשרת מינויים בשירות הציבורי. בין היה בטוח שהרע מאחוריו, אבל התבדה.
מספר עובדים פנו לעיתונות וסיפקו שלל טענות על דרך ניהולו של בין. אלא שהם שכחו שאין להם עסק עם מריונטה. בין המשיך קדימה במלוא העוצמה. הוא ומנהליו מכנים את המתנגדים הנסיכים", אלה שבעיניהם עובדים פחות.
כיצד הפכת למנכ"ל מושך אש בניגוד לקודמיך?
"בכל ארגון בריא ובכל מקום עבודה, צריך להתיישר עם המנכ"ל המכהן. ביקורת היא לגיטימית, אבל כאן יש מישהו שחותר תחתיי, שמוביל אג'נדה שהתגלתה כשגויה ופסה מהעולם. אני רוצה שהארגון יהיה מוכן לאתגרים מסוימים ולשעת חירום. אז יש מי שחושב שזה מיותר, למרות שהוכחנו שההיערכות סייעה לנו ב"עופרת יצוקה" ובמלחמת לבנון השנייה.
"חוץ מזה, צמחתי בתוך הארגון ואני רואה את הבעיות גם מנקודת העובד הזוטר. לא תמיד זה נעים לכולם. לו הייתי מוצנח מבחוץ לא הייתה פוליטיקה פנימית נגדי. הרי פנו למבקר המדינה שלושה חודשים אחרי ששימשתי כמנכ"ל, אולי לחצתי למישהו על היבלות. מנגד, הם לא מלחיצים אותי. זו חבורה מצומצמת של רעשנים, שפונה לעיתונות, מממנת עורכי דין ויחצנים והמטרה שלה היא אחת - להפיל את אלי בין. הם לא יצליחו".
נראה לי שעובדים אמורים להיות מרוצים שאחד משלהם נבחר.
"ממש לא. מי שבא מלמטה מכיר את העבודה ואת האנשים ויודע לאתר בעיות וכשלים. אבל תמיד יש את אלה שרוצים את כס המנכ"לות ולא מתביישים לבוא בדרישות לרכב, למעמד וכדומה. יש פה ועדה שקובעת את הנושאים האלה ואני לא מתערב בשיקוליה. אז הם מתרגזים".
אולי לא יכולים לשכוח לך את המכרז הראשון, שהתנהל בצורה צולעת?
"קודם כל החלטתי להתמודד רק אחרי שלחצו עליי ואחרי שראיתי את שאר המועמדים. היו אנשים מוכשרים וטובים, אבל חשבתי שאני יכול יותר. מעבר לכך, תבדקי אם לפני בחירתי היו דרישות לתואר אקדמי. אני אומר שלא. בפרסום ההודעה בעיתונות לא צוינו תנאי סף.
"הייתי אחד מתוך 12 חברי הוועד הפועל, וההחלטה לבחור אדם מבפנים הייתה של כולם. ההחלטה גובתה בחוות דעת של יועץ משפטי מהארגון. כל פעולה שנעשית כאן מלווה בחוות דעת של גורמים מקצועיים ויועץ משפטי.
"לא סתם בחרתי ללמוד משפטים, ואני מסיים תואר בסמסטר הבא, כל צעד כאן דורש משפטן. אבל בחייך, תעזבי אותי מהמכרז הזה, הוא היה לפני חמש שנים. מאז פורסם מכרז חדש ושוב נבחרתי לכהונה של חמש שנים. זו עובדה שאני יושב על כיסא המנכ"ל ביושר".
תישאר עד 2013?
"אולי יותר".
לשכתו של בין רחבת ידיים אבל פשוטה ומסודרת. הוא יושב על כיסא ישן ששירת אותו כמנהל מרחב, מאחוריו מונחים דגמי אמבולנסים קטנים המסודרים בקפידה.
התמונה היחידה על הקיר היא של הרב יאשיהו יוסף פינטו, המשקיפה על מזנון נמוך עמוס בתיקיות צבעוניות ובהן עתירות שהוגשו נגד בין, פסקי הדין לטובתו, החלטת בג"ץ בעניינו, דוח המבקר ושלל מסמכים המעידים לטענתו כי הוא מנהל את הארגון כמו פלס. על שולחן הישיבות מונחת קערת פירות.
כל עובד שנכנס חופן מספר ענבים או שזיף ויוצא החוצה. בין מסתכל על הקערה המתרוקנת ומוציא מהמגירה את תלוש השכר שלו. "את רואה", הוא חושף את משכורתו ללא היסוס, "למרות שאני מנכ"ל ומגיע לי כיבוד ללשכה, בכל חודש יורדים משכרי מאה שקלים כהשתתפות אישית בכיבודים. אני רוצה לבנות ארגון בעל סטנדרטים מסוימים, ואני חלק מהשינוי. אף אחד כאן לא עושה דבר מתחת לשולחן, יש דוחות כספיים פתוחים, יש הכנסות והוצאות, הכל תחת ביקורת".
אלא שלא רק על המכרז ספג בין ביקורת. לא כולם אוהבים את הדרגות שהנהיג, את ההתערבות שלו במצבי הכוננות, את כהונתו הדומיננטית. המתנגדים לעולם ידרשו ההפך ממה שבין יחליט. "הם אנטי אלי בין", הוא קורא להם.
"אני בונה תחנה, הם שואלים למה. אני משדרג את המוקד, הם בודקים את ההוצאות. אני מיישם את נושא הדרגות שנקבע בקדנציות קודמות, הם אומרים שאני מתנהג כמו בצבא. בסוף לא תהיה להם ברירה. יש פה ארגון מסודר ללא גירעונות".
קשה לתפקד כך?
"זה לא פשוט, אבל יש כאן הנהגה והיא מובילה קו ברור. במד"א יש אנשים נפלאים, וקומץ שמנסה לעשות בלגן ומרגיז אותי בדיוק לשתי דקות. במד"א יש הסכם קיבוצי ולכן אני לא יכול לפטר עובדים או להזיזם מהתפקיד. אז אני שם מעליהם מפקדים שישגיחו עליהם, וזה מרגיז אותם. מישהו צריך לקבל כאן אחריות והאיש הזה הוא אני.
"אני מודה שמבין מאות העובדים הנפלאים יש גם כאלה שלא הייתי נותן להם לנהל חנות מכולת, אבל הם קבוצה קטנה שלא אחראית על חיי אדם. לפניי היה פה מנכ"ל, אבי זוהר, והוא שהכשיר את הקרקע לכל השינויים החיוביים. למרות הרעש שהנסיכים עושים הצלחנו לשדרג את המוקד הארצי לרמה כלל עולמית, פתחנו המון תחנות ונקודות הזנקה, שיפרנו את זמני התגובה של האמבולנסים והוכחנו את כשירותנו בשני מבצעים צבאיים".
למרות כל הטוב שאתה מתאר, בעיתונות התפרסמה לא פעם ביקורת על עובדים היוצאים לביתם עם אמבולנסים.
"אולי הגיע זמן להסביר את ההנחיה הזו, שקיימת עוד מתקופת האינתיפאדה ואני מעודד אותה ותומך בה. עובדים לא נוסעים באמבולנס כי כיף להם, אלו אנשים שמסיימים שמונה שעות עבודה ונשארים בכוננות. הם צריכים להיות צמודים לאמבולנס, ויש להם גבולות גזרה שאסור לחצות. במקרה של אירוע חירום, היכולת שלהם להגיע לזירה היא מהירה יותר".
מדוע לא להשאיר את האמבולנס בתחנה ולהושיב במקום גם עובד או מתנדב?
"אם העובדים יישבו בתחנה, הארגון ישלם עבור הכוננות עוד 15 מיליון שקל. אם הם ישהו בבית, ייקח להם שעה להגיע לתחנה ולקחת אמבולנס. בחישוב הכולל, כולם מרוויחים מהירות הזנקה וחיסכון כספי".
ומה יקרה אם תתקבל קריאה והעובד בדיוק עסוק בקניות בסופר?
"אז הוא עוזב את הכל. יש הנחיות להכל, אפילו למספר השקיות שמותר לקחת. אני לא אומר שאין חריגות, יש מקרים בודדים המטופלים בהיבט המשמעתי".
אחד המקומות שבין אוהב להיות בהם הוא המוקד הארצי של מד"א. המקום לא מבייש חמ"ל צבאי, עם עשרות מחשבים מרצדים, מסכי פלזמה על הקירות, מכשירי מירס לשעת חירום ואין ספור טלפונים מצלצלים. בין מסתובב במוקד כמו ילד בממלכת השוקולד. זה הבייבי שלו.
הוא הכניס את הטכנולוגיה החדישה, הוא רואה איך היא מתפקדת מדי יום. בעבר שימש המוקד כמרכז דיווח, היום הוא אופרטיבי ומפקח על פעילות המוקדים האחרים. שיחה שלא תיענה במוקד מקומי תקפוץ תוך תשע שניות למוקד הארצי. בנוסף חולם בין על שירות לחצני מצוקה ועל שידור בדיקות אק"ג מרחוק, מיזם הנתון כעת בשלב הפיילוט.
"אני משוגע על הארגון ומשוגע על העבודה. כאן רואים את ישראל מחר", הוא אומר במבט שבע רצון, אולם לאחר שהציץ באחד המסכים עיניו הירוקות רושפות גצים. "למה יש כל כך הרבה אמבולנסים במוסך?", הוא רוטן. "אני לא יכול לראות את הסימנים האדומים האלה".
נראה שאתה מכור לעבודה. איך התמודדת עם ההיעדרות מהמשרד בעקבות החקירה?
"ההחלטה להתרחק מהעבודה הייתה בהסכמתי ובכך הראיתי שאין לי מה להסתיר. חוקרי המכס יכלו לשאול מה שהם רוצים את מי שהם רוצים ללא נוכחותי במשרדי ההנהלה. אני לא זוכר שהיה לי חופש כזה ארוך אי פעם. במקום לקום בחמש בבוקר וללכת לבית הכנסת, הלכתי בשבע בבוקר.
"למרות שמאוד התגעגעתי לעובדים, כי מד"א בשבילי זה בית, אחרי חמש שנים היה לי זמן איכות עם הבן שלי. הורדתי הילוך ונהניתי מהעובדה שאני לא צריך לנהוג 250 קילומטר כדי להגיע לעבודה. גיליתי שיש חיים אחרים וזה הכניס אותי לפרופורציות. אפשר לשבת בנחת ולאכול ארוחת בוקר. מה שחיזק אותי הוא הטלפונים הרבים שקיבלתי מהעובדים. זה הראה לי שמישהו מנסה להכתיב סדר יום במד"א, אבל הוא לא מצליח".
מטריד אותך שמנסים להציג אותך כמושחת?
"אותך זה לא היה מטריד? בוודאי שזה מטריד. אם זו ביקורת לגיטימית ועניינית אז אפשר לתקן, אבל אני לא מושחת, לא מתקרב לשחיתות ולא נוגע בשחיתות".
מה אמרו עליך שהכעיס אותך יותר מהכל?
"שאני מזלזל באנשים. אני משתדל למזער את הפגיעה האישית באנשים ומשתדל למתן את התגובות שלי. קורה שאני מחליק, אני בן אדם. באותה מידה אני יודע להתנצל ולומר שטעיתי. אני מאמין שהדבר החשוב ביותר אצל האדם הוא שיהיה לו לב חכם.
"מה אנחנו מבקשים בתפילת שמע ישראל? תן בלבי חוכמה. לא בראשי. יש אנשים שרודפים אותי, קבוצה של עבריינים אינטליגנטים, בעלי זרועות ארוכות כמו תמנון. אני משתדל להתנהל איתם בלב חכם".
איך המשפחה מגיבה לפרסומים האחרונים על חקירת רשות המכס?
"הבית שלי והמשפחה הם דבר פרטי. אני לא רוצה לדבר עליהם".
ביום שלישי שעבר עמד אלי בין בשער בנק הדם בתל השומר. הוא היה בדרכו לישיבה, בה יספר לנוכחים כי באותו בוקר ישב עם מנהל מרחב ירקון במד"א גיל הרשקוביץ וראש עיריית הרצליה יעל גרמן, בניסיון להעתיק את בנק הדם מהמבנה הישן למבנה גדול ומודרני יותר בסמוך לצומת גלילות.
"מי אתה?", שואל אותו השוער. "אני אלי בין", עונה מנכ"ל מד"א בפשטות. "חכה, אני אבדוק אם אתה יכול להיכנס", אומר השוער, ובין משתדל להחניק חיוך. כאשר השוער מברר עם מנהל בנק הדם כי "יש כאן אחד, אלי בין. האם אפשר להכניס אותו?", בין לא מתאפק ופורץ בצחוק מתגלגל.
"זה מה שקורה כאשר מחליפים כאן כל פעם שומרים. אפילו את הבוס הם לא מזהים", הוא אומר בפייסנות. לאחר הישיבה מקבל בין טלפון נוסף מרשות המכס והמסים. הוא מוזמן לחקירה נוספת.
כיצד החלה החקירה?
"ביקשתי לבדוק מחלוקת בנושא מכירת ערכות עזרה ראשונה, מאחר שמד"א לא פעלה במשך שנים על פי נוהל כתוב. התנהלה כאן חקירה גלויה במשך חודשיים ונחקרו מספר עובדים. להערכתי, מישהו מהמתנגדים לי ניצל את הפרצה כדי להכפיש ולהוסיף דלק למדורה".
כיצד הגבת כשנכנסת לחדר החקירות?
"לא נבהלתי ולא חששתי, משום שידעתי שאין כל בעיה. הכל תואם עמי מראש. הנחיתי את העובדים לשתף עם החוקרים פעולה ולאפשר להם גישה לכל מסמך, וכך היה. מצבים כאלה רק מחזקים ומחשלים אותי".
הרגשת כמו עבריין?
"לא, הרגשתי טוב והייתי מאוד בטוח בעצמי. הייתה לי תחושה של ניקיון, שמדובר בבלון שיתנפץ. הופתעתי רק לגלות מספר דברים שלא ידעתי על מד"א, למרות שאני מנכ"ל מעורב ודומיננטי. ניקיתי כאן את האורוות במשך חמש שנים אבל נראה שיש עדיין אורוות מלוכלכות".
לצדו של בין התייצב השבוע המנכ"ל לשעבר, אבי זוהר. לדברי זוהר, עוד בתקופת כהונתו נעשו ביקורות של רואי חשבון ומשרד האוצר, אולם לא נמצאה כל חריגה בכספי מסים. "יש מגע מתמיד בין אנשי כספים של מד"א לבין אנשי המכס, אז איך עד היום הם לא ראו את ההתנהלות?
"מד"א לא משלם מכס ומע"מ משום שהוא ארגון ללא מטרות רווח. דווקא בזמן האחרון לקח המנכ"ל בין גורמים מקצועיים כדי שיסבירו לו את החוק וימצאו דרך להתנהל נכון יותר. בין הוא איש מסודר, קפדן וישר, והתפוצצות הפרשה דווקא עכשיו היא מקרית לחלוטין".
אלי, מה עשית אחרי ששוחררת בבית המשפט בערבות כספית?
"מאחר שזה נוהל קבוע של רשות המכס, לא לקחתי את הנושא אישית, גם לא את הכיסוי המקיף בתקשורת. מבית המשפט הלכתי לשבת עם חברים בבית קפה ולאחר מכן נסעתי בלילה לרב אבו חצירא".
הלכת כדי להתחזק?
"אני מרגיש מחוזק והרב אבו חצירא מלווה אותי שנים רבות, אפילו שאני חילוני. אני אנושי, היה לי יום לא פשוט ורציתי לדבר עם מישהו בלי לחשוש שאני משבש חקירה".
לאור אהבתך למד"א, חשבת לפרוש כדי להסיט את האש מהארגון?
"ממש לא. בעבר הייתה לי מחשבה שאולי אני באמת הבעיה, אולם מהר מאוד התעשתי. הבעיה היא אלה שלא מיישרים קו עם ארגון הפועל על פי מינהל תקין, אינם מוכנים להתמודד עם אתגרים, ומוכנים לרסק את מד"א רק כדי להפיל מנכ"ל".
עשית חשבון נפש בעקבות החקירה?
"כל יום אני עושה חשבון נפש עם עצמי. אני שואל אם העלבתי, מעדתי, טעיתי. החקירה לא גרמה לי לשנות ממנהגי".
מה יזכרו במד"א אחרי שתלך?
"שהיה כאן מנכ"ל שעשו לו הרבה צרות ובעיות, אבל הוא הצליח להתגבר על הכל ולקדם את הארגון קדימה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם