50 שנה לגלולה למניעת הריון: הגיע הזמן למצוא לה תחליף
פעם היא נחשבה לסמל לשחרור הנשי. היום יותר ויותר נשים חשות שמדובר באמצעי פולשני שמשבש את הפעילות התקינה של הגוף. במלאת 50 שנה להמצאת הגלולה למניעת הריון, אליען לזובסקי יצאה לחפש תחליף וגילתה שהיצע אמצעי המניעה בארץ קטן ולא יעיל: אז מה הפלא שהרבה נשים מתחילות לעשות ילדים?
מה זאת אומרת? הזדקפתי בכיסא העינויים שלו. עד לאותה פגישה גורלית לפני שנתיים, נהגתי לבקר אותו מדי חצי שנה, שאז לרוב היינו מפטפטים בעליזות בזמן שהוא היה נובר בעמקי - איך לומר - המנוע שלי, ואז מדפיס את המרשם הרגיל לגלולות ומשחרר אותי לדרכי. אבל לא הפעם.
"את מעשנת כמו ארובה", הודיע בפנים רציניות, "ואת כבר בת 33, כך שבגילך זה מעלה את הסיכון להיווצרות קרישי דם. אני לא מוכן לבוא לבקר אותך בבית לוינשטיין". אבל מה אני אעשה? שאלתי בזמן שאני מתלבשת, קונדום זה לא תמיד בטוח. "תבחרי", הוא ענה, "להפסיק לעשן - או להפסיק עם הגלולות". טוב, ברור לכם באיזו אופציה בחרתי.
קונדום זה נהדר, שכנעתי את עצמי בדרך החוצה. ממילא אין לי בן זוג קבוע עכשיו. ובכלל, למה צריך להתעסק עם כל המערכת הזאת? לא מספיק שאני סובלת את הווסת כל חודש? בחרתי, אם כן, בהתמודדות הבוגרת: להדחיק את כל העניין ולהמשיך בחיי. אז לא יהיו גלולות, הרהרתי, לא דרמה. אני כבר אמצא משהו אחר במקום. יש המון. לא?
בשבועות הבאים התחלתי להבחין בשינויים שמתחילים לקרות לי בגוף. שינויים שבכלל לא הייתי מוכנה להם. משונים, מביכים, מפתיעים.
כל התופעות של גיל ההתבגרות ביצעו לפתע קאמבק מהגיהנום: החצ'קונים, מצבי הרוח המתחלפים כמו אורות ברמזור, פי-אם-אס (תסמונת קדם וסתית), שהפכו אותי לאחמדינג'אד מדי חודש, ומעל הכל - רמת חרמנות בלתי נתפסת, מהסוג שהופך כל גבר לאטרקטיבי, כולל קשישים שיושבים לידך בקופת חולים ומחזיקים את דגימות השתן שלהם בידיים רועדות. בגיל 33, חזרתי פתאום להיות טינאייג'רית.
כשרכבת ההרים ההורמונלית הזאת סוף סוף נעצרה, הרגשתי כמו מישהי שהקיצה מתרדמת עמוקה. היה מדהים לגלות כמה הגוף שלי בעצם סורס לגמרי במשך 17 השנים שבהן נטלתי גלולות. נכון, גם תופעות הלוואי החודשיות של המחזור נחסכו ממני, אבל על הדרך נמחק הדבר החשוב באמת: החיבור לגוף.
הייתי כל כך רגילה
כשהתחלתי לחפש אמצעי מניעה חדש ואמין יותר מקונדום, עליתי על תגלית מדהימה: אין כזה. כלומר, בטח שיש. יש המון. אם את מעוניינת בגלולות, יש לפחות שלושים סוגים שלהן. אבל אם את לא יכולה או לא מעוניינת - את בבעיה. ההיצע שעומד בפנייך הוא לא רק מצומצם ביותר בהשוואה למה שקורה בשאר העולם, הוא גם מאוד מאוד מבלבל ולא מספק.
האמהות שלנו אולי הסתפקו בגלולות ובהתקן התוך רחמי, אבל הרבה נשים היום לא מוכנות יותר להסתפק בהם. אם עד לפני 15 שנה נחשבו הגלולה וההתקן לשיא הקדמה והטכנולוגיה, סמל לשחרור ולעצמאות נשית, היום כבר ברור שהם בדרכם להפוך לארכאיים. יותר ויותר נשים חשות שמדובר בפלישה אגרסיבית לגוף שלהן, ומתעקשות לחפש אמצעי מניעה אחרים שלא יעשו להן כזה בלגן בגוף.
אישה - כל אישה בגיל הפוריות - שמחפשת היום אמצעי מניעה שאינו גלולות נקרעת, למעשה, בין שתי אסכולות מרכזיות: הממסדית/רפואית והאלטרנטיבית. כל אחת מהן מאמינה בדרכה, כל אחת משכנעת, וכל אחת מהן סותרת לגמרי את השנייה.
לפעמים ישנן דעות סותרות אפילו בתוך הקבוצות עצמן. לא פלא, אם כן, שלא מעט נשים שאני מכירה מוצאות את עצמן חוזרות לשיטות פרימיטיביות סטייל המשגל הנסוג. הן פשוט אבודות.
מצד אחד, מספרים לנו על המון אמצעי מניעה חדשים שממציאים כל הזמן. מצד שני, הממסד הרפואי מפחיד אותנו עם נתוני אימה על 20 אלף הפלות מתועדות בשנה (ועוד 20 אלף הפלות לא רשמיות). ומצד שלישי - גם הפתרון הטבעי לא תמיד ממצה או יעיל ובטוח. אז מה עושים? גומרים בחוץ ומתפללים שיהיה בסדר.
השאלה האמיתית היא איך יכול להיות שבשנת 2010 המבחר של אמצעי מניעה המוצעים לנשים - בארץ וגם בעולם - הוא כל כך קטן ובעייתי? הרפואה השכילה להמציא רובוטים שעושים דברים מדהימים בתוך גוף האדם, אבל טרם הצליחה למצוא פתרון אמיתי, מקיף ונוח למניעת הריון - כזה שיכול להיות מותאם באופן אישי, עמוק ואמיתי לכל אישה.
"המדע והתעשייה הפרמצבטית נשלטים על ידי גברים", מודה פרופ' יוסי קראקו, מנהל היחידה לפרמקולוגיה קלינית באגף לרפואה פנימית בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, "ויש סיכוי סביר שאם אנשי המערכת היו נשים, היו הרבה יותר אמצעי מניעה באופן כללי, וגם הרבה יותר אמצעי מניעה לגברים בכלל".
אז זה בהכרח עניין של חוסר שוויון?
"גם, אבל לא רק. יותר קשה להפוך גבר לבלתי פורה. כדי לעשות זאת, צריך לפגוע בתהליך הייצור של תאי הזרע, וזה לא תהליך טריוויאלי, כי גבר מייצר מיליוני זרעים בתוך שניות ופגיעה ביכולת הזו היא תהליך שנמשך שנים.
"חלק מהגרסאות לגלולה לגבר, שנמצאת על המדפים, גורמות לפמיניזציה של הגברים ולכן הן לא ממש פופולריות. לעומת זאת, המחזור הוא מנגנון חודשי וקל יותר לשלוט בו - ביצית אחת חורגת פעם בחודש - ולכן מתמקדים בו יותר".
רק לפני חודש נחגגו ברוב פאר והדר 50 שנה להמצאת הגלולה למניעת הריון, ואף אחד לא מזלזל בתרומתה לחופש הנשי, אבל כל אישה שנטלה או נוטלת אותה יודעת היטב מה עלול להיות המחיר: כאבי ראש, תחושת גודש, יובש ופטרת בנרתיק, פגיעה בליבידו וזה עוד לפני שדיברנו על הסיכונים הבריאותיים האמיתיים.
קרישי דם, עלייה בסיכון לקבלת שבץ ו/או אוטם שריר הלב, ונתונים בלתי מוכחים - אך מעוררי חשד - המצביעים על קשר לסרטן מסוגים שונים. אז נכון, האישה לא נכנסת להיריון, יופי, אבל בדרך עלולה להתייבש ממנה כל טיפת חיות.
"תלוי באיזו אישה מדובר", מתנגד ד"ר משה זלוצובר, גינקולוג ואנדוקרינולוג מהמרכז הרפואי רמב"ם בחיפה. "יש נשים שרק המחשבה על זה שהן לא מספיק מוגנות מהיריון לא רצוי עשויה 'לייבש' אותן, ודווקא תופעות הלוואי של הגלולות לא כל כך חריפות אצלן.
"יש נשים שמרגישות המון חיות ושמחת חיים כשהן בטוחות ומוגנות. אז מי שמנו להחליט עבורן? בסופו של דבר, זו החלטה של האישה".
השאלה היא עד כמה מוצגת בפניה האינפורמציה המלאה. רוב הנשים מתחילות לקחת גלולות בגיל ההתבגרות וממשיכות על טייס אוטומטי בלי לדעת על תופעות הלוואי.
"יש הרבה נשים שבוחרות לא לדעת, שההתעסקות הזו מרתיעה או מביכה אותן. הן רוצות לדעת שהעניין מטופל וזהו. הגלולה גם מתאימה מבחינה הלכתית לנשים דתיות, כיוון שהיא לא גורמת להפלה, המנוגדת לדת, אלא מונעת מהריון מלהיווצר מלכתחילה.
"כחבר בוועד לאמצעי מניעה, אני יכול להגיד לך שאנחנו דנים בזה הרבה: מצד אחד ייעוץ לגלולות, לאמצעי מניעה בכלל, זה עניין רציני, ואתה נדרש לשבת עם האישה במשך חצי שעה עד 40 דקות. פתאום, למשל, עולה העניין שיש לה מיגרנות, וצריך להבין אם זה קורה לפני הווסת - ואז גלולות יכולות לעזור - או אחרי - ואז הן עלולות להחריף את המצב.
"מצד שני, יש את המערכת הרפואית הציבורית, שרוצה תיק-תק לגמור ולעבור לפציינטית הבאה, ואם אתה לא נותן תפוקה - נותנים לך על הראש. יש לך עשרות נשים בחוץ, הקופה לוחצת עליך, אתה צריך לתת שורה תחתונה, אז בהכרח חלק מהאבחונים יוצאים מחופפים".
אז מה עושים?
"קוראים באינטרנט, קוראים ספרות רפואית, ומגיעים מוכנים, עם שאלות. זה חלק מהאחריות של החולה. אם את באה ממוקדת, עם שאלות רלוונטיות, זה עוזר לך".
אז לא רק שמניעת ההריון מוטלת על כתפי האישה באופן בלעדי, גם האחריות מול הגינקולוג מוטלת עליה?
"אני לרגע לא מתיימר לטעון שזה מצב מושלם. רחוק מזה. אתן לך דוגמה נוספת: מה שאחראי על החשק המיני הוא הטסטוסטרון. ברגע שאת נוטלת גלולה, כל גלולה, אחת מתופעות הלוואי היא ירידה ברמת ההורמון הגברי הפעיל, שבעצם פוגעת בליבידו.
"זה לא קורה אצל כל אישה, אצל הרבה נשים זה לא קורה בכלל. מצד שני, אם אומר להן מראש שזה עשוי לקרות - זה כמעט תמיד קורה, ובעיניי זה פסיכוסומטי. אז יש ויכוח אם להגיד או לא להגיד. ויש משהו מאוד פטרוני במחשבה לא להגיד, כי מי אני שאחליט? מצד שלישי, יש גם משהו מאוד מחריב ליבידו במשגל נסוג. אז מי מנצח?".
בואו נסקור את ההיצע העומד בפני אישה שרוצה לבחור לעצמה אמצעי מניעה בישראל. נכון להיום, אמצעי המניעה הנפוץ ביותר בארץ הוא הגלולות. קיימים כ-30 סוגים של גלולות (קשה שלא להבחין בכמות העצומה שלהן מול הכמות העלובה של שאר אמצעי המניעה).
חלקן משלבות בין שני הורמונים - אסטרוגן ופרוגסטרון - וחלקן מכילות פרוגסטרון בלבד. הרופאים תמיד ישמחו להסביר, לבאר וכמובן - להמליץ בחום. גם הם עצמם מודים שמבחינתם, הגלולות הן הפתרון הכי יעיל ובטוח, עם הכי פחות כאב ראש.
אחרי הגלולות משתרך, בהפרש גדול, ההתקן התוך רחמי. בגזרה הזו, מציע השוק שני סוגים: הראשון הוא ההתקן הרגיל, העשוי מפלסטיק מצופה בנחושת, וצורתו דומה לאות T. הבעיה היא שההתקן לא מתאים לאלה שסובלות מאנמיה ו/או רגישות לנחושת, ואף אינו אידאלי למי שטרם ילדו, ולפיכך מוריד מהרשימה חלק גדול מהנשים.
גם למי שמתאימה לקטגוריה, להתקן עדיין יש חסרונות רבים: הוא מעלה את הדימומים, יכול לגרום לדלקת באגן, גברים מדווחים שהם מרגישים אותו לעתים בזמן החדירה, וכמובן - בל נשכח שמדובר בגוף זר המוחדר לגוף ועשוי לגרום לזיהום.
ההתקן השני הוא זה המכונה מירנה, שלמעשה מחדיר ישירות לתוך הרחם, בטפטוף איטי, פרוגסטרון ובכך מעבה את רירית הרחם ומקשה על יצירת היריון. עניין שמעלה את התהייה: אם כבר הורמונים, למה לא לקחת גלולות ולחסוך את החדרת הגוף הזר?
אם כל העסק של ההתקן מרתיע אותך, את יכולה ללכת על הנובה רינג - טבעת גמישה ושקופה, שמוחדרת לנרתיק בדומה לטמפון, רק למשך שלושה שבועות, עם הפסקה של שבוע לטובת הווסת, שאחריה מחדירים טבעת חדשה.
גם כאן, פרוגסטרון ואסטרוגן מככבים ומונעים ביוץ. צוואר הרחם אמור למנוע מהטבעת 'לטייל' לתוך הרחם. בפועל, היא עשויה גם להיפלט החוצה מהנרתיק ועלולה לגרום לגירויים והפרשות מוגברים. במקום השלישי מככבת הדיאפרגמה, שלהשיג אותה זה יותר מסובך מלהשיג, נניח, פלוטוניום.
כדי להשתמש בדיאפרגמה את צריכה לגשת לגינקולוג, שיתאים אותה עבורך באמצעות ערכה מיוחדת - שלא כל גינקולוג מצויד בה. אחרי שביצעת את ההליך הזה, את צריכה להצטייד בדיאפרגמה עצמה, דבר שאת יכולה לעשות רק בבית מרקחת אחד בישראל - שור טבצ'ניק בתל אביב. אם צלחת גם את המכשול הזה, את זקוקה לקוטל זרע, שאותו את כבר צריכה לייבא בעצמך - בעזרת בית המרקחת - מחו"ל.
כשנחלצים מגזרת ההורמונים, מוצאים את הספוגית, שניתן לרכוש בארץ רק בהזמנה מיוחדת - אם בכלל תצליחו - וזהו. כן, מה ששמעתם. זהו. כלומר, ישנו כמובן הקונדום, המתפקד כמגן מפני מחלות מין לא פחות מאשר כאמצעי מניעה (אם לא יותר), אבל אף אחד מהמינים - גברים ונשים כאחד - לא מת עליו וכולם מקבלים אותו כרע הכרחי. במחשבה שנייה, לא בטוח שכולם מקבלים אותו.
סקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה עבור הוועדה למעמד האישה בכנסת ב-2003 גילה, ש-52% מהנשים המקיימות יחסי מין מזדמנים אינן משתמשות בקונדום. על השאלה לגבי שימוש באמצעי מניעה ענו 50% מהנשאלות, בגילאי 44-25 כי הן אינן משתמשות באמצעי מניעה. 58% מהנשים שחיות ללא בן זוג קבוע אמרו שאינן משתמשות כלל באמצעי מניעה. אלה נתונים מפחידים. הם צריכים להטריד את האנשים שיושבים בכנסת לא פחות מהמשט לעזה.
"ישנה גם, כמובן, האפשרות של קשירת חצוצרות וצינוריות זרע", אומר ד"ר זלוצובר, "רק שהישראלים מאוד נרתעים מזה, בניגוד לאירופים והאמריקאים, וכמעט לא בוחרים באופציה הזו בארץ".
למה לדעתך?
"כי זה סופי. אפשר היה לחשוב שבגיל 40 פלוס, אחרי שסיימת עם הילדים, לא תהיה מניעה לעשות את זה, אבל בישראל המודעות לילדים היא יותר גבוהה. אולי בגלל המלחמות, אולי כי רוצים לשמור על האופציה, אולי בגלל הפחד שיקרה משהו. ראיתי לא פעם שזוג שאיבד ילד רצה לעשות עוד אחד בגיל מבוגר".
הכתבה המלאה במוסף סופשבוע של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם