נא להכיר: פאקו – הסם שהורג את התושבים בבירת ארגנטינה
קחו קוקאין גולמי, ערבבו אותו עם כימיקלים, דבק, גרגירי זכוכית ורעל עכברים ותקבלו את הפאקו - הסם הזול והקטלני שהפך לקללה של בואנוס איירס. בשכונת העוני וישה איטאטי, שמחצית מתושביה כבר מכורים לסם, ממשיכים לספור את המשתמשים שמתים כמו זבובים ולחכות לעזרה
"הוא כבר מת. והוא. וגם הוא", אומרת הסבתא בת ה-75 בעיניים עצובות כשהיא מביטה בפנים המחייכות אליה מהקיר. היא מצביעה על צילום נוסף. "הוא נורה על ידי המשטרה בחודש שעבר. הילדה הזו נעלמה. איבדנו כל כך הרבה מהילדים היפים שלנו. הכרנו אותם מאז שנולדו. כל החיים היו לפניהם".
לא משנה את מי שואלים מה גורם לתערוכה במטבח של צ'מורו להיות עגומה כל כך, התשובה תמיד תהיה זהה: פאקו. הסם הרעיל והמאוד ממכר הזה - ערבוב של קוקאין גולמי, כימיקלים, דבק, גרגירי זכוכית ורעל עכברים - הפך לקללה של העניים בערי ארגנטינה.
צריכת הסם הזול הזה מכרסמת בחיים ובתקווה של השכונות העניות ביותר בבירה. מאז שהופיע הפאקו לראשונה ברחובות בואנוס איירס בסוף שנות התשעים עושה הסם שמות בשכונות העוני כמו איטאטי. רמות ההתמכרות עלו ביותר מ-200% בחלק הראשון של העשור וכיום צורכים מדי יום 400 אלף מנות של פאקו.
המשתמשים מכונים "המתים המהלכים של בואנוס איירס". הסם הזה, שממכר כבר לאחר מנה או שתיים, הורס בשיטתיות את מערכת העצבים, הופך את המשתמש לשלד מהלך ודוחף אותו לפשע, אלימות וזנות, כל זאת כדי לממן את המנה הבאה. המשתמשים מתים כמו זבובים.
את החיים בוישה איטאטי מנהל הפאקו. רווחים בלתי חוקיים, פשיעה על רקע התמכרות לסמים ומוות מיותר יוצרים מעגל כלכלי עגום שאי אפשר לפרוץ. על כל ההתרחשויות מביט בייאוש ובחוסר אונים דור ההורים.
הם מספרים שהפאקו הראשון בארגנטינה נמכר כאן. אבל השימוש נעשה נרחב באמת בשנת 2005, כשמנת פאקו נמכרה תמורת פזו אחד (פחות משקל). על פי נתוני הממשל המחוזי, לא פחות מ-50% מתוך 60 אלף תושבי וישה איטאטי השתמשו בפאקו או מכורים כיום לסם זה. בנוסף, מנתוני ממשלת ארגנטינה עולה כי בשנת 2008, 64.9% מבני הנוער עד גיל 18 שהגיעו למרכזי גמילה ברחבי המדינה, הגיעו לשם בגלל הפאקו.
כמעט לאף אחד אין מכונית פרטית בוישה איטאטי. במקום שבו יש רק מקור אחד לעושר, ניכר שיש בשכונה אנשים שמרוויחים יפה מאוד. רכבי 4x4 עם חלונות כהים חונים ברחוב לא סלול קרוב למטבח של
"הסוחרים נכנסו הנה ודבר ראשון פנו אל הילדים", מספר אחד התושבים המנהל פרויקט קהילתי שביקש להישאר בעילום שם. "הם נתנו לילדים האלה מנות של פאקו תמורת פזו אחד למנה וגרמו להם להתמכר. עכשיו הילדים האלה עובדים עבור הסוחרים ומוכרים את הסם ברחובות. אם ילד מאבד מנה הם יורים לו ברגליים, או הורגים אותו. משפחות שלמות מבשלות פאקו בבתים כי זו הדרך היחידה שלהן להרוויח כסף".
"פעם זו הייתה שכונה אמיתית", מספרת צ'מורו. "לתושבים הייתה עבודה. היינו עניים, אבל היינו קהילה. עכשיו הכל כאן פשע, סמים וביוב. אין עבודה, המפעלים נסגרו. חלק מהנשים נוסעות העירה לנקות בתים של עשירים וחלק מהגברים אוספים קרטונים למיחזור. אבל אין כאן שום דבר לצעירים".
סוניה אנדרדה, בתה של צ'מורו, המסייעת לה לנהל את בית התמחוי, מספרת על לילות שבהם היא שוכבת ערה ושומעת את הילדים של חבריה מתרוצצים על הגג כמו עכברים בחיפוש אחר משהו לגנוב. "מפני שהם כל כך נואשים הם גונבים הכל מהמשפחות שלהם כדי לקנות עוד מנה", אומרת אנדרדה. "וכשלא נשאר מה לגנוב הם עוברים לגנוב מהשכנים. לא היו להם הרבה סיכויים לפני הפאקו, אבל עכשיו אין להם שום סיכוי".
נוכח תמונת המצב העגומה, נראה כי מכת הפאקו עלולה להיות המערכה האחרונה בטרגדיית ההידרדרות בשכונה הזו, משכונות העוני העתיקות והגדולות בעיר. כשצ'מורו החלה להפעיל את המטבח שלה לפני יותר מ-20 שנה, היא נהגה להאכיל בין 20 ל-30 בני אדם ביום. כיום המספר מתקרב ל-200.
המטבח בן שני החדרים שלה עומד בלב שכונת העוני. זוהי רק שעת צהריים, אבל כבר עכשיו הריחות שעולים מהלה קאבה, בור הזבל הגדול הפעור באמצע השכונה, בלתי נסבלים.
"לכל הילדים כאן יש גרדת בכל הגוף", אומרת אנדרדה. "הם לא אוכלים שום דבר מלבד מה שאנו נותנות להם. לכולם יש בעיות נשימה. בגני הילדים נהגו לתת להם חלב וארוחת בוקר, אבל עכשיו הממשלה הפסיקה להעביר תקציבים, אז הגננות לא מגיעות".
ד"ר קרלוס ויצוטי, מנהל תוכניות הסיוע והמניעה בסדרונר, הסוכנות הממשלתית לאכיפה, מניעה וטיפול בנושא הסמים, מודה שממשלת ארגנטינה מתקשה להתמודד עם ההתמכרות הקשה לסמים בשכונות העניות ביותר בבואנוס איירס.
"אנחנו לא יכולים להתחרות עם סוחרי סמים המשלמים לילדים ולמשפחות 200 פזוס ביום כדי למכור פאקו וקוקאין", הוא אומר. "אנחנו מנסים לגמול אותם מסמים, אבל אחר כך אנו שולחים אותם בחזרה בדיוק אל אותן בעיות שבגללן הם הגיעו לפאקו".
האב פפה, כומר מיסיונרי שמנהל תוכניות גמילה בכנסייה הקטנה שלו בשכונת עוני אחרת, וישה 24-21, מסכים. "פאקו מגלם את כל מה שרקוב בארגנטינה", הוא אומר. "הוא חושף את הכישלון השיטתי של כל המערכת - בריאות, חינוך, שירותים בסיסיים. כל התחומים האלה מתפוררים.
"זה לא שפאקו הוא הסם של העניים, אלא שהפאקו ניזון מהעוני ומהניתוק שתמיד היו כאן. פאקו פשוט מראה לנו מה קורה בלב המדינה שלנו כיום. פאקו הוא צונאמי שפגע באנשים הפגיעים ביותר. אילו לא היינו עובדים כאן, אף אחד אחר לא היה מסייע למשפחות להילחם נגד התופעה. המדינה, והחברה בכלל, הפנו את גבן לבעיות כאן".
פפה לא מגזים. העלייה בשיעור הפשיעה הפכה את וישה 24-21 לשם נרדף לאלימות בבואנוס איירס. שטחים נרחבים בשכונה הזאת נשלטים בידי כנופיות סמים. בשנה שעברה ספג פפה איומים על חייו ונאלץ לבקש אבטחה, לאחר שהתבטא נגד הפשיעה הגוברת וסוחרי הסמים בשכונה.
"בשנים האחרונות אנחנו עדים ליותר בעיות של פשיעה, אלימות ונשק, הקשורים לכנופיות הסמים. זה הפך לעסק גדול", הוא אומר. "אולם למרות זאת, התושבים עדיין לא איבדו את היכולת להתגבר, לשאוף למשהו טוב יותר. התפקיד שלי הוא לתמוך בהם".
אבל נדמה שסיכוייהם של אנשים כמו פפה להצליח קלושים למדי. אם פעם שימשה ארגנטינה בעיקר כנתיב להעברת קוקאין מאמריקה הלטינית לאירופה, הרי שבאחרונה היא הפכה ליצרנית וצרכנית של קוקאין ומוצרי לוואי של קוקאין בדרום אמריקה.
"אכיפת סמים, ארגנטינה" ארגון מקומי למאבק בסמים, טוען שמטבחי קוקאין כמו אלו שהתגלו לראשונה בשכונות העוני בשנת 2006 פורחים כיום. לדברי הארגון קיימים יותר מ-1,500 מסלולי נחיתה סודיים שדרכם מביאים לצפון ארגנטינה קוקאין גולמי.
גם ברשות הממשלתית למלחמה בסמים מודים שגבולות פרוצים, משאבים דלים, היעדר מומחיות וחוסר תיאום בין סוכנויות לאומיות ואזוריות, גורמים לכך שארגנטינה מפסידה במערכה לבלימת הברחת הסמים לתוך המדינה.
בינתיים בוישה איטאטי, נינה צ'מורו ועוד אלפים כמוה חולמים שהפאקו ייעלם ושהילדים ימצאו מפלט מתוך מעגל העוני וההתמכרות לסמים שהורס את עתידם. "הממשלה נטשה אותנו, כולם נטשו אותנו", אומרת צ'מורו ופונה לשוב למטבח שלה. "כולם מפחדים שהילדים שלנו ייכנסו להם לבתים ויגנבו דברים, אבל הילדים האלה זקוקים שתהיה להם תקווה למשהו טוב יותר. חייב להיות להם בחיים משהו יותר טוב מזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם