מהפכה לבבית: האם בקרוב אצות יסייעו בהחלמה מאירועי לב?
פרופ' סמדר כהן, הזוכה הראשונה בפרס רפפורט במדעי החיים, מתכוונת לשנות את הדרך שבה אנחנו מתייחסים לאירועי לב. שימוש חדש שמצאה בחומר שמופק מאצות עשוי להוביל להחלמה מלאה אחרי התקף לב ובכך לסייע ל-20 אלף מתאשפזים מדי שנה
"התאים בשריר הלב מאוד רגישים לחוסר חמצן וחלקם מתחילים למות. המוות של התאים גורם לתגובה חזקה שמושכת תאים של מערכת החיסון, שמתחילים לאכול את התאים המתים. הבעיה היא שהתגובה שנוצרת חזקה מדי.
"תאי מערכת החיסון לא מצליחים לבקר את עצמם והם מתחילים לאכול גם את התאים החיים באיזור. כך נוצר מצב של צלקת שהולכת וגדלה, וככל שהיא גדלה, פחות חלקים של שריר הלב מתכווצים. במקרים שבהם צלקת שריר הלב שנוצרה היא גדולה, 50% מהחולים ימותו בתוך חמש שנים מאי ספיקת לב".
את הנתונים העגומים האלה יצאה פרופ' כהן לשנות, ובסופו של מחקר פורץ דרך הצליחה ליצור חומר שמשקם את שריר הלב לאחר התקף. בזכות הגילוי הזה קיבלה השבוע את פרס רפפורט, שנוסד על ידי ברוך רפפורט ז"ל ואשתו רות לפני חמש שנים.
עד כה הוענק הפרס מדי שנה לשני ציירים ישראלים, אבל השנה הוחלט לראשונה להרחיב את הענקת הפרסים לטובת מענקי מחקר לחוקרים מובילים ומצטיינים בתחום מדעי החיים והמקצועות הביו-רפואיים.
המחקר הזוכה נדרש להיות פורץ דרך וחדשני, אבל גם בעל השלכות טיפוליות ממשיות ויישומיות לטובת האנושות. המחקר של פרופ' כהן עונה בדיוק על הקריטריונים האלה, ואמור לסייע לכ-20 אלף איש שמתאשפזים בישראל בלבד, מדי שנה, בגלל התקפי לב.
הרכב הוועדה, שכלל, בין היתר, את פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' בני גייגר, דיקן הפקולטה לביולוגיה במכון ויצמן ופרופ' אהרון צ'חנובר, חתן פרס נובל לכימיה, החליט שהראשונה שתקבל את הפרס תהיה פרופ' כהן.
"היא זכתה בפרס על הישג יוצא דופן", מסביר פרופ' צ'חנובר. "היא מצאה אפשרות לשימוש חדש בחומר בקרב חולים שעברו התקף לב. החומר מגיע לאיזור בלב שלא מקבל אספקת דם ומתנוון, ואז
אחרי התקף לב קיים מגוון של טיפולים, כמו צנתור או תרופות, שמאפשרים לשמור על כלי הדם שבו נוצרה החסימה פתוח. הבעיה היא שברגע שנוצרת הצלקת המצב בלתי הפיך, ואין כיום דרך לטפל בה. החומר שפיתחה פרופ' כהן מיועד לטפל בבעיה זו.
המוצר מופק מפולי הסוכר הטבעי אלגינט, שמופק מאצות. החומר כבר היה מוכר בשני מצבים - נוזל ומוצק, אבל כהן פיתחה תיאוריה לפיה ניתן ליצור תנאים שבהם החומר יתחיל כנוזל ואז יתגבש. כך ניתן יהיה להזריק אותו דרך העורק הכלילי המוביל לשריר הלב, ושם ינוע כבלוק אחד בדיוק עד למקום הפגוע, ויתגבש לחומר מוצק שמייצב ומשקם את שריר הלב.
"מצאתי תכונות מסוימות של החומר שמאפשרות לשמור אותו בנוזל, כל עוד מזריקים אותו, ורק כשהוא מגיע לאיזור הצלקת הוא מתגבש", מספרת כהן. "לאחר התקף לב יש עלייה מאוד משמעותית של ריכוז יוני סידן במקומות הפגועים בשריר הלב. בניתי את החומר בצורה כזאת שבריכוז מסוים של יוני סידן הוא הופך להיות ג'ל מוצק.
"כשמזריקים אותו, החומר ינוע כמו בלוק לעבר הלב, ויגיע ישירות לאיזור הפגוע שם יש כלי דם פגועים ומחוררים שמאפשרים את מעברו לאיזור שריר הלב הפגוע. במקום הזה, בנוכחות יוני הסידן הגבוהה בשריר הפגוע, החומר יתגבש לג'ל".
התהוות הצלקת לאחר התקף לב היא תהליך ממושך, וכהן מאמינה שהחומר החדש יוכל למנוע את התהוותה. "אם החומר מוזרק בזמן מתאים, מיד לאחר התקף הלב ועד יומיים-שלושה אחריו, הוא יתגבש, ימנע משריר הלב לעבור את התהליך שמבצעים תאי מערכת החיסון, ובכך ימנע את היווצרות הצלקת וגדילתה ואת איבוד יכולת הלב להתכווץ. בהמשך יתפתחו כלי דם והאיזור ישתקם".
המחקר התחיל במעבדה עם הקרדיולוג פרופ' יונתן ליאור. ב-2005, לאחר ניסויים בבעלי חיים, התירה אוניברסיטת בן גוריון לחברת ביוליין להמשיך את הפיתוח ולעשות ניסויים ראשוניים בבני אדם. באוגוסט האחרון רכשה חברת איקריה האמריקאית את הזכויות לפיתוח החומר והמשך הניסויים לקראת אישורו על ידי רשויות הבריאות ושיווקו המסחרי, והדרך לשם כנראה לא ארוכה.
"הרעיון היה לרשום את החומר לא כתרופה, אלא כתכשיר רפואי, כיוון שהוא עובד באופן מקומי", מסבירה פרופ' כהן. "תהליך אישור התרופה יכול לקחת למעלה מעשר שנים. אם מדובר בחומר שמוגדר כתכשיר רפואי, זה פיתוח מהיר והשקעה כספית קטנה יחסית. כיום מתבצעים ניסויים קליניים לשימוש דומה בתאי גזע, אבל גם אם אלה יאושרו, מדובר בטיפולים יקרים מאוד, בניגוד לחומר שפיתחנו, שעלותו אמורה להיות נמוכה".
ובהמשך? פרופ' כהן פרסמה לאחרונה יחד עם כמה חוקרים פריצת דרך בפיתוח טלאי טבעי המורכב מרקמה ביולוגית לשיפור תפקוד הלב. התקווה היא שאת הטלאי ניתן יהיה להשתיל במקום שבו יש פגיעה בשריר הלב, ולכן יוכל לסייע גם במצבים שלא ניתן לטפל בהם באמצעות הזרקת החומר, כגון מום מולד בלב. "הקדשתי הרבה שנים מהחיים שלי למחקר", אומרת פרופ' כהן בערב קבלת הפרס, "וההרגשה היא שמכירים בפועלי".
ברוך רפפורט, מייסד הפרס, נפטר השנה בגיל 88. רפפורט, שעשה את מרבית הונו בעסקי הספנות, בנקאות ונפט, היה ידוע בפעילותו הפילנתרופית והקים, בין היתר, את בית הספר לרפואה בטכניון, את מרכז רפפורט לתרבות ואמנות בחיפה ואת מכון רפפורט למחקר רפואי, ועמד לצדם של פרופ' אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר כשקיבלו פרס נובל לכימיה.
"כשהוקם המכון ברוך אמר כי מכון רפפורט יביא לקבלת פרס נובל", אומרת רות, אשתו. "אני מאמינה שבתוך כמה שנים מקבלי פרס רפפורט יקבלו פרס נובל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם