האם בקרוב יתאפשרו המתות חסד בישראל?
הצעת חוק חדשה שתובא לאישור הכנסת תאפשר לרופאים להביא לסיום חייהם של חולים סופניים שרוצים בכך
"אינני מצטער על המעשה ולא אספר למשטרה את הנסיבות מתוך כבוד לחברי", אמר. כשנשאל אם היה מודע לעובדה שמה שעשה היה בניגוד לחוק, השיב: "ישנם שני חוקים: החוק היבש והחוק של הלב".
לא ברור מה יעלה בגורלו של גוסלינג. אם אכן יועמד לדין, בית המשפט עשוי לגזור עליו עונש מאסר של עד 14 שנים בגין סיוע להתאבדות. במונחים ישראליים, זה עונש כבד מנשוא. במונחים בריטיים - זהו עונש קל יחסית.
בשנים האחרונות אימצה מערכת המשפט הבריטית גישה סלחנית להמתות חסד. על פי הנחיות חדשות שפרסמה הממשלה הבריטית, רוב האנשים שבוחרים לסייע לחולה שסובל ממחלה חשוכת מרפא למות אינם מבצעים פשע.
ויש נגיעה ישראלית לסיפור: בקרוב יניח חבר הכנסת חיים אורון (מרצ) על שולחן הכנסת הצעה שמטרתה לאפשר לחולים סופניים לקבל מרשם מרופאים שיסייע להם לסיים את חייהם באופן מכובד על פי רצונם, כהמשך ל"חוק החולה הנוטה למות" שנחקק בשנת 2005. סביב אותו נושא, יתקיים היום במרכז הקהילתי רוזין ברמת אביב כנס של עמותת ליל"ך (לחיות ולמות בכבוד) תחת השם "מוות במרשם רופא - סוגיות אתיות נוכח מוות קרב".
נחזור אחורה: בשנת 2000 מינה שר הבריאות את ועדת שטיינברג לדון במכלול הנושאים הנוגעים לטיפול בחולה הנוטה למות. 59 חברים ייצגו את מגוון הדעות התרבותיות וערכיות בישראל. הצעת החוק הוגשה לממשלה על ידי חברת הכנסת ענת מאור וחבר הכנסת אבי יחזקאל, ובדצמבר 2005 התקבלה.
המטרה מאחורי החוק הייתה ברורה: להסדיר את הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות תוך איזון בין ערך קדושת החיים לבין ערך רצונו האוטונומי של האדם וחשיבות איכות החיים. החוק, ההומאני ביסודו, מתייחס בעיקר לחולים התלויים במכונות הנשמה, אבל לא מיושם ברוב המוסדות הרפואיים כיום.
הצעת החוק
חוקים זהים כבר קיימים בהולנד ובבלגיה ובמדינות וושינגטון ואורגון שבארצות הברית. מדינות רבות כמו בריטניה, צפון אירלנד, דרום קוריאה, קנדה ופולין וכמו כן מדינות ניו-המפשייר ומונטנה שבארצות הברית החלו כבר באמצעי חקיקה.
15 אלף ישראלים חתמו על "צוואה בחיים" של עמותת ליל"ך הפועלת מאז 1987. בטופס מופיעות הוראות רפואיות מקדימות, והחתום מביע את רצונו למות בכבוד. באופן בלתי מדעי אפשר לומר שהחתומים מתחלקים לשתי שכבות גיל: הראשונה, בני 70 ומעלה, והשנייה - בני 60-40 שרואים את הוריהם במצבים סופניים.
מעטים מהם דתיים. "יש דעה מוטעית שהיהדות לא מרשה את זה", אומרת יושבת ראש העמותה, בינה דיבון, "זה בהחלט לא נכון. גם בתלמוד וגם באגדה יש חיוב של מניעת סבל מחולה גוסס ומניעה של הארכת חיים. הבעיה היום היא שהפוליטיקה משחקת תפקיד גדול, לצערנו, בהחלטות של היהדות הדתית".
השחקנית אורנה פורת הייתה בין הראשונים שחתמו. עם איחולי בריאות טובה ואריכות ימים, אי אפשר שלא לשאול מה מביא אדם לחשוב על הקץ. "זה עניין של אופי", אומרת פורת להמגזין. "חלק מזה הוא חינוך, חלק הוא מה שעבר על האדם וחלק אחר הוא המחשבה על הדור הצעיר. אם אפשר לחסוך ולא לראות את אמא במצב שלא נאה לאף אחד, זאת מצווה".
התייעצת עם מישהו מקרובייך בנושא?
"לא. אני חושבת שזה התקבל בהבנה מלאה. עשיתי הרבה דברים בחיי שלא התייעצתי ונדמה לי שבחרתי בדרך הנכונה. דאגתי שיהיה לי אישור של עורכי דין, שחס וחלילה לא ינסו בכל כוחם להאריך חיים שהם כבר לא חיים".
חברת הכנסת לשעבר ענת מאור, מיוזמי הצעת החוק המקורית, מודעת לחולשותיו של החוק. למרות זאת, היא אומרת, "אני מרגישה מאד נוח ונכון, וכל שנה יותר ויותר. עם זאת, כיוון שנאלצנו להתפשר, החוק לא ענה על כל מאוויינו. אני מברכת מאד את המשך החקיקה, אם כי לא פחות חשוב להפיץ את החוק הקיים.
"התיקון שמציע חבר הכנסת אורון מאפשר מתן תרופות על ידי הרופא עצמו. זה אומר שכשאדם מחליט לסיים את חייו, הוא לא יצטרך לעשות את זה באמצעים איומים. חבר קיבוץ שלי קפץ מהקומה השישית בקפלן. זה הרי נורא. אילו הוא היה יודע שהוא יכול לקבל עזרה מרופא להחלטה שלו עצמו, זה היה קידום נכון של החוק ושל רוח החוק.
"אנחנו לא מתיימרים לומר שיש מאה אחוז פתרונות. כשאדם בר החלטה עליו לחדש את החתימה בכל חמש שנים. אני שלמה עם זה. אם בשיקול דעת מלא הוא החליט, למה אנחנו מניחים שיש סבירות גבוהה שישנה את דעתו?".
בזה בדיוק עוסקים אנשי עמותת ליל"ך. ביכולת ליטול את גורלך בידיך, רגע לפני שהגוף מהתל והדעת משתבשת. הצירוף "המתת חסד" לא מקובל במסדרונותיהם. "הרעיון הוא הימנעות מהארכת חיים. המתת חסד זו פעולה אקטיבית, כשמישהו ממית מישהו אחר. הימנעות מהארכת חיים היא פעולה פסיבית", מחדדת דיבון.
"המוות אינו נושא נעים, אבל הוא הדבר היחידי הבטוח בחיים. יש אנשים שרואים מעל הכל את קדושת החיים. החיים כמין פיקדון שניתן ושאסור לגעת בו. חלק אחר רואה את איכות החיים כערך עליון".
המושג "סופני" לוט בערפל. כבר קרה שהמצב התהפך.
דיבון: "אנחנו נשענים על שני בסיסים: האחד הוא האוטונומיה של האדם על גופו, והשני - האחריות של האדם. אך ורק האדם יכול להחליט מה ייעשה בו בהגיעו לסוף חייו. לכן, כשהגשנו את 'חוק החולה הנוטה למות' נלחמנו בכל כוחנו לנטרל את בני המשפחה. הם על פי החוק רק בעמדה מייעצת. הם יכולים לומר לרופאים 'אנחנו מכירים את האדם ואנחנו יודעים שהוא רוצה כך וכך', אבל אין להם זכות החלטה".
אז זה שוב חוזר לרופאים.
"הרופא לא יכול לשחק את אלוהים. הוא לא יכול להחליט אם האדם יחיה ולחבר אותו למכונת הנשמה. אם האדם הביע את רצונו ואמר שאינו רוצה שיאריכו את חייו, הרופא חייב להיענות. ואם זה נוגד את השקפת עולמו הוא צריך להעביר לרופא אחר".
כך או כך, מאור חושבת שמשרד הבריאות לא פועל מספיק. "מילוי הטופס של ליל"ך מסובך. אם אליי החזירו לתיקון, מה קורה לאזרח שלא מתמצא? הרבה מאד רופאים לא מתמצאים בחוק עצמו. אנשים באים אליהם עם הטופס וחלקם הגדול רואה אותו לראשונה. לעשות הכשרה בקרב הרופאים זה דבר הכרחי. למדתי מחיי בכנסת, שחוק הוא רק התחלת התהליך".
אולי פה יש עניין נוסף. החוק מדבר על המוות, ומי בכלל רוצה לדבר על זה כשהחיים הם משימה קשה בפני עצמה?
"אין ספק שהנושא הוא קשה ומורכב, והרבה אנשים נרתעים, אבל כשיש לימוד של הנושא הוא מתקדם יותר".
יש עוד נושא שלא מרבים לדבר בו - העניין הכספי.
"נכון שאנחנו צריכים למנוע כל אפשרות שקרובי משפחה, בגלל הרצון לרשת את ההורים, יזרזו תהליך. אבל אי אפשר לקלוע משפחות למצב הפוך. המצב כיום הוא שגם אם ההורה חתם ולא מוכן להאריך את חייו - המדינה לא משלמת. אנשים צריכים למצוא מקומות שעולים הון עתק ולהמשיך את הסבל של הוריהם שלא מעוניינים בכך".
בימים שבהם עוד קראו לזה "המתת חסד", התבטא פרופ' ישעיהו לייבוביץ' בחריפות: "אם מדובר ב'המתת חסד', יש לשאול: חסד - עם ייצור אנושי נמצא במצב שבו הפך ל'צמח', ועל ידי כך נעשה למועקה על כל סביבתו", כתב לייבוביץ'.
"כאן אין מובן לטענה שנגמול חסד עמו, אם נתיר לעצמנו לחסל את חייו, שהרי הוא עצמו כבר נטול הכרה ותודעה. אבל אין ספק, שנעשה חסד עם עצמנו, בשחררנו את עצמנו מן המועקה הפיזית הנפשית שהמשך קיומו של החולה גורם לנו. ומכאן הסכנה האיומה שבתוצאות של החלטתנו זו: אם אנו מבטלים את ההנחה המוחלטת שאסור ליטול חיי אדם.
"אם אנו מוצאים נימוקים לצמצמה ולהגיד: בתנאים מסוימים נטילת חיי אדם אינה פשע, אלה מעשה חסד - ניתן לצפות מראש את התוצאות. פתאום יתברר לרבים, כי העולם שורץ יצורים אנושיים, שבחיסולם יש משום עשיית חסד. ההונאה העצמית - לעתים הכנה - שהם מתכוונים לגמול חסד ליצורים העלובים ההם, תחפה על הדחף לגמול חסד לעצמם על ידי חיסולם של אחרים, שקיומם מפריע למחסלים או מעיק עליהם".
אורנה פורת, נסים הרי קורים.
"אז אסתכל מלמעלה על העולם שלמטה. אצדיק את ההחלטה או שאגיד 'חבל'. אני זוכרת מחברים שיכלו לסיים את חייהם וברגע האחרון - אינני יודעת אם מתוך תירוץ או שינוי השקפה, הם לא עשו את זה. כנראה שלפעמים רצון החיים יותר חזק מההחלטה של השכל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם