סרטן השד: בסורוקה מחברים בין גוף לנפש בתהליך ההחלמה
לפני כשנה וחצי התגלה בחזה של עירית שלי, 53, גידול ממאיר. היא החליטה שלא תיתן לעצמה לשקוע ועם עזרה מהמשפחה ומצוות המתנדבים בפרויקט הייחודי של בית החולים סורוקה היא למדה לחיות מחדש. עכשיו היא מפצירה בכולן ללכת להיבדק
הפרויקט משלב עבודה סוציאלית, אונקולוגיה ופסיכולוגיה, ומתרכז בדרכי התמודדות עם המחלה ותהליך ההחלמה. את הנשים שמשתתפות בפרויקט מלווה צוות שלכ-200 מתנדבות - מרגע הבשורה ועד תהליך ההחלמה.
כשמדברים עם שלי קשה לנחש את נסיבות חייה הקשות, את כל האסונות שפקדו אותה במהלך השנים. המכה הראשונה נחתה לפני שנים, כשבנה אביחי נפל ואיבד את מאור עיניו כתוצאה מהפציעה. כמה שנים אחרי כן נהרגה בתה מיטל בתאונת דרכים בנגב. היא הייתה בת 17 במותה. למרות הצער העמוק וההתמודדות הקשה, החליטה שלי שלא תיתן לעצמה לשקוע.
"הקדוש ברוך הוא נותן כוחות להתמודד עם האסון", אמרה לעצמה. וכך היה: במשך שנים היא נלחמה על שיקומו וב-2002 זכתה לנחת כשאביחי זכה בתואר חתן התנ"ך העולמי. לימים גרם אביחי לאמו לחוש בגאווה כשהתנדב לשרת בצה"ל.
אבל שלי לא זכתה ליהנות מהנחת במשך זמן רב מדי. הכל התחיל בשיחת טלפון שקיבלה מהאחות במרפאה, שביקשה ממנה לנסוע לבאר שבע כדי לערוך בדיקות שגרתיות לגילוי סרטן השד. "כאילו אלוהים שלח אותי להיבדק", אומרת שלי.
"לא סבלתי מכלום, ולא היו לי תסמינים כלשהם, אבל למרות זאת, ידעתי שחשוב מאד להקפיד לבצע את הבדיקות האלה בגילי. במהלך הבדיקה התגלה אצלי גידול בשד והופניתי לביופסיה. כעבור עשרה ימים קיבלתי הודעה להגיע לבית החולים. מיד נסעתי עם בעלי למרכז השד בבית החולים סורוקה".
את המפגש עם ד"ר מיכאל קורץ, מנהל המרכז לבריאות השד על שם אלישבע קפלן אשכול, היא לעולם לא תשכח. שלי נזכרת: "בעלי שמע את דבריו של ד"ר קורץ במלואם, אבל אני שמעתי רק את ההתחלה ואת הסוף. שמעתי רק את המילים 'יש לך סרטן', ו'תצאי מזה במאה אחוז'. מזלי הוא שהסביבה שלי הייתה מאד תומכת,
כששלי אומרת "בשורה", היא מתכוונת לכריתת השד שהיה עליה לעבור כחלק מהטיפול במחלה. "חנה אחזה בידי ואמרה לי שהילדים שלי צריכים אותי. באותו הרגע חזרתי לחשוב בצורה חיובית, ואמרתי לעצמי: 'מזל שזה לא בראש. בשד לפחות לא רואים כלום מעל לבגדים'".
בנוסף לתמיכה הרבה שקיבלה שלי מסביבתה הקרובה, הייתה לשלי גם הרבה אמונה בקדוש ברוך הוא: "אני אישה מאמינה, ואמרתי לעצמי שאם אלוהים רוצה, אז ד"ר קורץ ינתח אותי. וכך באמת היה. גם אחרי הניתוח לא נתנו לי לסבול מהכאבים, וכל הזמן סיפקו לי משככי כאבים.
"אבל במקביל לתהליך ההחלמה הפיזי הבנתי שאני צריכה לעבור תהליך החלמה נפשי. ככה יצא שבעידוד הצוות הרפואי בסורוקה נפגשתי עם עוד נשים שעברו כריתת שד. מהן למדתי איך לספר לילדים שלי על הכריתה - וקיבלתי הדרכה טובה. לא רציתי להבהיל את הילדים, והבטחתי להם שאצא מזה".
בעקבות הכריתה החליטה שלי לצאת לסדנאות לטיפול הוליסטי בחולות סרטן השד, בהן היא משתתפת עד היום. בעקבות הסדנאות היא למדה להיות יותר קשובה לעצמה. "לפני זה הייתי עובדת עד סף הכוחות, ושם לימדו אותי להקשיב לגוף ולנפש.
"הסדנה הזאת אפשרה לנו להוציא החוצה הרבה דברים, ובכלל להיפתח לכל העניין הזה של סדנאות. אחרי זה גם השתתפתי בסדנה בנושא תזונה נכונה. הבנתי שצריך לשנות את אורח החיים ואת הרגלי התזונה. המפגש עם האנשים החדשים והלמידה נתנו לי להבין שיש חיים אחרי המחלה והכריתה".
אבל תהליך הריפוי של שלי לא נגמר כאן, והיא הבינה שכדי לעבור חוויה מתקנת היא תהיה צריכה לעזור גם לנשים אחרות שעוברות את מה שעברה. "אחרי שקיבלתי הרבה תמיכה וחיזוקים מהבעל, מהמשפחה ומהשמים התחלתי לשים לב לנשים שמגיעות בלי הבעלים לכל מיני בדיקות.
"אני מספרת לכל מי שמוכנה להקשיב שהבדיקות לגילוי סרטן השד ממש מצילות חיים, וגם על הסדנאות. הן רואות שאני מתפקדת כרגיל, ממשיכה לעבוד ובבית הכל עובד - וזה מחזק אותן".
גם ע', 55, נשואה ואם לשלושה, משוכנעת כי ללא תמיכה מבעלה ומהנשים בסדנאות, לא הייתה עומדת בסבל הרב של ארבעת הניתוחים, שהביאו לבסוף לכריתת שני שדיה. "המסר שלי לבעלים הוא שהאישה נשארת אישה, ושיש חיים אחרי סרטן השד.
"ככל שהבעל יתמוך באשתו שחלתה, כך החיים של שניהם יהיו טובים יותר. אני מודה לאלוהים ולבעלי על התמיכה המדהימה. אני אוהבת את בעלי יותר מאז המחלה, בזכות מה שהוא מעניק לי ועושה למעני. אני לא מקיימת מצוות, אבל אמרתי לבעלי שאם אלוהים שלח לי את המחלה הזאת הוא גם יעזור לי להתגבר עליה".
ע' עברה מסכת ייסורים קשה. תחילה ניתוחים בשד אחד, ולאחר מכן טיפולים כימותרפיים. למרות הטיפולים האינטנסיביים היא חששה שהגידולים לא נעצרו, והחליטה על כריתת השד השני. "התלבטתי ובשלב מסוים החלטתי לכרות את השד השני. למדתי את הנושא: הסתובבתי במכונים בארץ, קראתי הרבה ובסופו של דבר ביקשתי תור לכריתה".
בדומה לשלי, גם ע' שאבה חלק גדול מכוחותיה מסדנה שבה השתתפה אחרי הניתוח. "במהלך הסדנה דיברתי עם נשים שעברו כריתות של שני השדיים. על אף שהיו שם סיפורים מאד קשים, אף אחת לא בכתה. במקום זה התחבקנו ותמכנו אחת בשנייה.
"בשלב מוקדם ידעתי שחלק מההתמודדות שלי יהיה בהובלת נשים אחרות. החלטתי להוביל התעמלות בוקר, ועוד 15 נשים התעמלו איתי. זה היה כיף. אני גם חייבת הרבה לחנה ולד"ר קורץ על תמיכתם. התחושה שלמישהו אכפת ממך מאד חשובה לתהליך הריפוי".
במהלך שנות עבודתו החל ד"ר קורץ להבין את הקשר שבין גוף לנפש ואת התפקיד שהקשר הזה משחק בתהליך ההחלמה. "חנה ואני יכולים להסתכל על אישה ולומר, 'היא תהיה בסדר גמור'. יש נשים שמשדרות אופטימיות וכושר התמודדות. אבל יש נשים שמשדרות את ההפך.
"כיום אנחנו משוכנעים שמשברים בחיים הם מגורמי המחלה, וההתמודדות, תוך התמקדות בחיובי, מעלה את הסיכוי להחלמה. לכן חשוב לנו לספק לנשים שעברו את הטראומה הזאת כלים שבעזרתן יוכלו להתמודד עם החיים שאחרי הניתוח. הסדנאות הן חלק קריטי בטיפול - לא פחות מהניתוח ומההקפדה על אורח חיים בריא".
היכן עומדים הבעלים של חולות סרטן השד?
"ברוב המקרים קשה לבעלים להתמודד עם המצב, ולא אחת המחלה מחמירה בעיות בזוגיות. אבל בדרך כלל אם הזוגיות הייתה טובה לפני המחלה - המצב רק יילך וישתפר. אנחנו נוהגים לייעץ לנשים שמגיעות לקבל את תשובת הביופסיה לבוא עם מישהו. אבל יש נשים שמגיעות לבד ומאשימות את הבעל במחלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם