התחיל במקרה ונגמר במגן שר הבריאות
מאיר ג'לדטי התחיל ללמוד רפואה כדי להעביר את הזמן. עכשיו הוא זכה במגן שר הבריאות על מפעל חיים
"ביום שבו קיבלתי את המשכורת הראשונה החלטתי שאני חייב לתרום את חלקי למדע ורצתי לקנות מיקרוסקופ שעלה לי כמעט 100 לירות. באותם זמנים זה היה המון כסף. אני זוכר את ההורים שלי שהסתכלו עליי כמו משוגע אבל אני הייתי שמח, עולם המחקר תמיד קסם לי ועכשיו הייתה לי מעבדה פרטית משלי".
מאז אותה מעבדת מחקר קטנה עשה פרופ' ג'לדטי כברת דרך ארוכה בעולם הרפואה והמדע. הוא היה שותף בכיר במחקרים פורצי דרך בתחום חקר הדם, והיה ממקימי המחלקה ההמטלוגית בבית החולים בילינסון. בהמשך עבר לבית החולים השרון בפתח תקווה, שם הקים מעבדת מחקר מתקדמת.
עם השנים השתפרו תנאי העבודה, וביום שלישי האחרון, בטקס מרגש שנערך בכנסת, קיבל ג'לדטי מסגן שר הבריאות יעקב ליצמן את מגן שר הבריאות על מפעל חיים לעוסקים במקצועות הרפואה.
"תרומתו לעולם הרפואה ניכרת כבר שנים רבות בקשת רחבה של תחומים, שבהם הטביע את חותמו האישי", נכתב בהודעה. "האות על מפעל החיים ניתן על עבודה רפואית אינטנסיבית ואיכותית שנעשתה בצניעות ובמסירות רבה לחולים, על קידום הרפואה והמחקר וכן על חינוך של דור חדש של רופאים וחוקרים".
"מחמם את הלב לדעת שמעריכים את העבודה שלי ומוקירים את פועלי", אומר ג'לדטי. "אמנם אף פעם לא אהבתי להיות באור הזרקורים, אבל לשמחתי זכיתי בכבוד גדול".
בטקס ליוו את ג'לדטי גם רעייתו, אחות במקצועה, ושתי בנותיו שהלכו בדרכו: פרופ' רחל שטראוסברג ופרופ' רות ג'לדטי - מבתי החולים בילינסון ושניידר. בנוסף, בין המברכים הרבים היו גם סטודנטים לשעבר של ג'לדטי, שהיום משמשים מנהלי מחלקות ורופאים
את הפרופ' שלהם הכירו כשהיה מרצה בכיר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. במהלך השנים הוא פרסם כ-450 עבודות מחקר והוביל דורות של סטודנטים להישגים רפואיים.
"מאז שיצאתי לפנסיה לפני כ-12 שנה חסרה לי מאד העבודה עם החולים. אבל לפחות אני מתנחם בכך שיש לי את הזכות לקום מדי בוקר ולהגיע בהתנדבות למעבדת המחקר בבית החולים השרון ולהמשיך במפעל חיי", הוא אומר.
מאיר ג'לדטי נולד ב-1925 בעיר קטנה וציורית, רוסה, על שפת הדנובה שבבולגריה. בזמן מלחמת העולם השנייה סבלו בני משפחת ג'לדטי מרדיפות הנאצים, ורק במזל שרדו את המלחמה כשברחו ממקום למקום. בתום הקרבות חזר ג'לדטי הצעיר עם הוריו לסופיה שהפכה לעיי חורבות.
לדבריו, חלומו הגדול היה להיות מהנדס, אבל מכיוון שהבריטים הפגיזו את בניין הטכניון בסופיה, המבנה נסגר לכמה שנים לטובת שיפוצים. בלית ברירה נאלץ לפנות לפקולטה לרפואה. "אחד החברים שלי הציע לי שנתחיל ללמוד באופן זמני רפואה ואחרי כמה שנים נעבור להנדסה. לשמחתי הזמניות הזאת הפכה מהר מאד לדבר קבוע", אומר ג'לדטי.
ב-1951, מיד עם סיום לימודיו, עלה ג'לדטי עם הוריו לישראל. בהתחלה חיה המשפחה ביפו, שש נפשות בחדר אחד. בהמשך הוא שימש כרופא גדודי בצה"ל, וכשסיים את תקופתו במעברה שליד עפולה התחיל התמחות ברפואה פנימית בבילינסון.
"מערכת הדם היא מרתקת, וכל יום אפשר ללמוד משהו חדש על מגנון זרימת הדם", הוא מסביר. "מדובר במערכת שאין לה גבולות. כל תא הוא עולם ומלואו ויש לו סודות ותכונות משלו".
ג'לדטי כל כך התעניין במערכת הדם שבמקביל לעבודתו כרופא וקלינאי הוא החל גם בפיתוח מחקר של מערכת כלי הדם. למחקריו היו השפעה רבה על התפתחות הטיפול בקרישי דם ריאתיים, ובשנת 1970 הוא קיבל מינוי לניהול מחלקה פנימית בבית חולים השרון - מחלקה שתחת הנהגתו הפכה למובילה בישראל בתחום הקליני.
מיד לאחר כניסתו לתפקיד הקים ג'לדטי מעבדת מחקר בבית החולים - הראשונה בישראל שהצטיידה במיקרוסקופ אלקטרוני. "השימוש במיקרוסקופ שינה מקצה לקצה את יכולות המחקר", מסביר ג'לדטי. "יש לו יכולות הגדלה הגבוהות פי 500 מאשר מיקרוסקופ רגיל, ובעצם בעזרתו יכולנו לאבחן פעילויות בתא שבלעדיו לא ניתן היה לעשות".
ג'לדטי מספר שהמחקר מאתגר מאד בשביל הרופא, אבל הוא מאפשר לו לענות על סוגיות רפואיות שונות שעולות מול מיטת החולה. "אין ספק שרופא שיודע לשלב את העבודה הקלינית עם העבודה המחקרית הוא רופא טוב יותר ובעל ידע קליני נרחב", הוא מוסיף.
"עולם הרפואה הוא כמו בניין: הלימודים בפקולטה לרפואה הם היסודות. ככל שאתה מטפס בקומות ומעמיק בסוגיות רפואיות שונות שעולות מהטיפול בחולים, עולות לאוויר גם שאלות מדעיות שונות. כשמצליחים לאבחן אותן מבחינה מחקרית אז ניתן לטפס במעלה הבניין ולהגיע אפילו עד לגג".
לדברי ג'לדטי, אחד הריגושים הגדולים שחווה כרופא היה במהלך שנות ה-70, כשהגיעה לבית החולים השרון חולה שאף בית חולים אחר לא הצליח לאבחן את סוג הסרטן שבו לקתה. רק בזכות שילוב העבודה הקלינית, עבודת המעבדה והשימוש במיקרוסקופ האלקטרוני הצליחו בשרון לגלות את הזן הסרטני ולהציל את חייה.
"המגע עם החולה והזכות להציל את חייו הם הפרס הכי גדול שיש לרופא", מסכם ג'לדטי. "הרי החולה תלוי כולו ברופא, וכשהרופא מצליח לבצע את עבודתו תחושת הסיפוק היא אדירה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם