ניתוח קטרקט: על החידושים שבתחום
קשה להעריך מה יתפתח בתחום זה בעתיד, אבל כבר כיום ישנם לא מעט חידושים טכנולוגיים שרשמו הצלחה
בניתוח הקטרקט מוצאת העדשה הטבעית תוך שמירה על קופסית (שקית) העדשה. לתוכה מושתלת עדשה תוך עינית מלאכותית, שמטרתה לפצות על החוסר האופטי שנוצר לאחר הוצאת העדשה. בעבר היה מדובר בניתוח מורכב שלווה בלא מעט סיבוכים, עד לכדי מצב בו רק ברגע שקטרקט היה בשל דיו והחולה הפך עיוור, היתה הצדקה לבצע את הניתוח.
השיפור העצום באיכות הניתוח המודרני, לווה בהרחבת ההתוויות לביצועו וכיום מנתחים את הקטרקט כשהוא מפריע קלינית ופוגם באיכות החיים וביכולת העבודה. למעשה, כיום על המועמד להיות בשל לניתוח ולא הקטרקט.
חלק ניכר מהניתוחים מבוצעים כיום בהרדמה מקומית, ללא הזרקה לסביבת העין ובשימוש בטיפות או ג'ל. מדובר למעשה באלחוש ולא הרדמה, כלומר המנותח מודע לכך שדבר מסוים מבוצע בעיניו, אך הוא לא חשב בכאבים.
שיטת הניתוח המקובלת כיום בעולם המערבי, היא פאקואמולסיפיקציה. מדובר בטיפול שנעשה בעזרת מחט זעירה המוכנסת אל קדמת העין. אז היא רוטטת במהירות גבוהה (אולטרהסונית), מרסקת את העדשה ושואבת את הרסיסים החוצה. פעולה זו דורשת ניסיון ומיומנות, מאחר שאנרגיה שביכולתה לרסק עדשה קשיחה, עלולה לפגוע גם בתאים וברקמות העין הרגישות.
במכשירים המתקדמים פותחו תוכנות מחשב חדשות, המחלקות את האנרגיה כך שתנוצל במלואה לריסוק העדשה מבלי לזלוג לסביבה. המחט הרוטטת יכולה להתנועע בצירים שונים וכך להעלות עוד יותר את יעילות הריסוק מבלי לפגוע ברקמות הסמוכות. בדרך זו ניתן להוציא את כל העדשה דרך חתך זעיר של 2.5-1.8 מ"מ בלי הצורך לתפור את המקום בסיום הניתוח.
כיום קיימות כבר טכנולוגיות שמאפשרות אפילו להוציא את העדשה דרך חתכים קטנים הרבה יותר (1.2 מ"מ), אלא שאין עדיין בנמצא עדשות תוך עיניות היכולות להיכנס דרך חתך כה זעיר.
לגודל החתך משמעות קלינית רבה. ככל שהוא גדול
תחום העדשות התוך עיניות עבר גם הוא שינויים רבים בעשור האחרון. פותחו עדשות מולטיפוקליות ואקומודטיביות, המאפשרות לראות בצורה חדה ממרחק קצר וארוך, בלי משקפיים. ישנן כיום עדשות תוך עיניות המטפלות גם באסטיגמטיזם (צילינדר) גבוה, עדשות עם הגנה מפני קרינת האור האולטרה-סגול והאור הכחול, לגביהם קיים חשש כי הם גורמים לפגיעה ניוונית ברשתית.
לטיפול בכבדי הראיה פותח אף טלסקופ זעיר המושתל בתוך העין. במקרים של פגיעות מורכבות בעדשה, כמו במחלות מולדות או לאחר טראומה, ניתן לקבע את העדשות בעזרת שימוש בטבעות והתקנים תוך עיניים.
במקרים מורכבים במיוחד, ניתן לתפור את העדשה המושתלת לדופן העין או לקשתית. כדי להגן על הרקמות התוך עיניות, שלא יכולות להתחדש במידה שנפגעו, פותחה משפחה גדולה של חומרים דמויי ג'ל (ויסקואלסטיים) המאפשרים עבודה נוחה ובטוחה תוך הגנה על הרקמות.
הזרקת אנטיביוטיקה ישירות לתוך העין בתום הניתוח, הפחיתה במידה רבה את הסיכון לזיהום תוך עיני. הטיפול בסטרואידים ותכשירים אנטי-דלקתיים אחרים מאפשר החלמה מהירה ובטוחה לאחר הטראומה הניתוחית.
ישראל מחזיקה היום במקום של כבוד בסדרת הפיתוחים המודרניים בתחום. קשה להעריך מה ישתנה בתחום הניתוחי ואיך תראה העדשה התוך עינית העתידית, אך ניתן להניח שהניתוח יבוצע דרך חתך זעיר של כמ"מ אחד דרכו תוזרק עדשה רכה, אותה ניתן יהיה לכוון במדויק אף לאחר ההשתלה. עדשה שתתקן עיוותים כגון אסטיגמטיזם ואי סדירות הקרנית ותוכל לשנות את המוקד האופטי שלה.
הכותבים הם פרופ' אהוד אסיה, מנהל מחלקת עיניים במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא ומנהל רפואי בעין טל, בית החולים הפרטי לרפואת עיניים וד"ר נינו לויה, מנתח בכיר בעין טל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם