מרתון תרומת קרניות בסורוקה: עשר השתלות בשלושה ימים
מכשור רפואי חדיש שהופעל לאחרונה בבית החולים סורוקה בבאר שבע, מאפשר חלוקה של קרנית אחת לשני חלקים שיושתלו בשני חולים שונים. במרתון השתלות מיוחד שנערך שם השבוע, זכו עשרה מטופלים לראות את האור והתקווה היא שזו רק ההתחלה
"תיאמנו את המבצע להגעתו של ד"ר רג'ש פוגלה - אחד מהמומחים הידועים בעולם בתחום השתלת קרניות בשיטות מתקדמות. לקראת בואו הכנו מלאי של קרניות להשתלה - כי בניגוד לאיברים אחרים להשתלה, קרניות אפשר לשמר רק כשבועיים. במקביל הגיעו מנתחי הקרניות בארץ לסורוקה ליום מרוכז של הרצאות ולצפייה בשלושה ימי ניתוחים".
ד"ר איתמר קלמפרר, סגן מנהל המחלקה המתמחה בניתוחי רשתית, שומע הרבה סיפורים בזמן האחרון. חלקם נשמעים כמו אגדה עם סוף טוב. בין היתר הוא היה שותף להצלת עינו של אדם, שנפגעה באופן קשה מפגיעת פקק של בקבוק.
מנותחת אחרת, חנה דיין, 69, תושבת באר שבע, נותחה בעבר בעין אחת ואיבדה בה את הראייה. זמן קצר לאחר מכן חלה החמרה במצב העין השנייה. חנה נזכרת בימים החשוכים: "היה לי קשה להיות בלי עיניים. לא יכולתי לצפות בטלוויזיה, שלא לדבר על נהיגה. הפכתי לכלום כי לא יכולתי לתפקד. בעלי נפטר לפני שמונה שנים, והבדידות והעיוורון היו קשים מאד.
"למזלי המשפחה תמכה בי, והתרגשתי כשהתקשרו מהמחלקה וזימנו אותי לניתוח. לפני הניתוח ביקשתי שייקחו אותי לקבר של הבאבא סאלי כדי שתהיה לי ברכה. עכשיו, בזכות אלוהים ופרופ' טובה ליפשיץ אני רואה ומתפקדת".
"חנה סובלת ממחלה של תאים שחשובים לשלמות הקרנית", אומרת ליפשיץ. "חשבנו שהניתוח הראשון של הקטרקט יעזור, אבל מצבה הורע כי התאים לא תפקדו אחרי הניתוח. רק אחרי השתלת קרניות בשתי העיניים השתפר מצבה. אנחנו צופים שהשיפור יימשך בהדרגתיות".
חולה נוסף שהוזמן להשתתף במרתון ההשתלות הוא לב גלפנבוים, סטודנט בן 24 מבאר שבע. אחרי שסבל מבעיות ראייה במשך שנים הוא מספר: "במשך השנים הבנתי שאני מאבד את הראייה אבל לא רציתי לספר על כך לאיש. אחרי שנים החלטתי לספר לאמא שלי ויחד חיפשנו פתרונות.
"ההמתנה לתרומת קרנית נמשכה כשלוש שנים, אבל כשסוף סוף התקשרו לזמן אותי להשתלה התלבטתי. אני מסיים השנה את לימודי התואר הראשון בהנדסת תוכנה במכללה האקדמית סמי שמעון ופחדתי לסכן את השנה בגלל הניתוח. אבל הצוות קיבל אותי, הסביר לי, ובעקבות היחס החם השתכנעתי והסכמתי לעבור את הניתוח".
אמו של לב, סבטלנה, השתתפה בלבטים אבל בסופו של דבר הכריעה חומרת המחלה: "הבנתי שאם לא נעשה משהו, המצב רק ילך ויחמיר. אמרתי לבן שלי שאף פעם לא יהיה מועד מתאים, והשילוב של פרופ' טובה ליפשיץ לבין המומחה בעל השם העולמי שהגיע לארץ נשמע לנו טוב. באינטואיציה של אמא הבנתי שצריך ללכת על הניתוח, אפילו שמבחינת הלימודים שלו זה לא היה נוח.
"מיד עם הורדת התחבושות הוא הבחין בראייה חדה בעין המנותחת. הוא התחיל לראות מספרים בבירור וההתרגשות שלו מהצבעים החדים גברה מרגע לרגע. אנחנו מודים לפרופ' ליפשיץ על המהפך בחיים של לב".
"הפגיעה בעינו של לב שונה מזו של חנה", מסבירה פרופ' ליפשיץ. "הצעיר סובל מקרטוקונוס, מחלה גנטית שתוקפת בגיל הנעורים. הראייה של החולים בה נחלשת, והקרנית משנה צורה. לא תמיד פוגעת המחלה בשתי העיניים, ולכן אני מקווה שלב לא יזדקק לניתוח גם בעין השנייה.
"בעין שחלתה לא עזרו ללב משקפיים או עדשות מגע. האפשרות היחידה לשיפור הראייה במקרים כאלה היא בניתוח להשתלת קרנית, וצעירים הופכים לנכים ללא ההשתלה הזאת".
פרופ' ליפשיץ מבהירה שהניתוחים לא מתאימים לכולם: "בקרב מבוגרים אפשר לבצע רק השתלה שכבתית, כלומר להחליף רק חלק מהקרנית ורק את התאים החולים. לכן מתוך קרנית אחת משתילים 100 מיקרון לחולים מבוגרים ו-450 מיקרון לחולים צעירים. האפשרות לחלק קרנית אחת בין שני אנשים היא דבר גדול. הבעיה היא שבינתיים עזרנו רק למעט אנשים, ורשימת הממתינים להשתלה בישראל בכלל ובנגב בפרט עוד ארוכה".
על פי פרופ' ליפשיץ, הסיבה לרשימת ההמתנה הארוכה מתחילה בחוסר מודעות. במרבית המקרים מסרבות משפחות הנפטרים לחתום על הסכמה לתרום קרניות או איברים אחרים, ובינתיים ממתינים חולים רבים לטלפון הגואל מהמחלקה.
בסורוקה מדגישים שהשתלות קרנית מבוצעות בעולם בתדירות גבוהה, והשיעור של הצלת הראייה בזכותם גבוה. אחרי פרסום סיפוריהם של שני החולים שהסכימו להיחשף כדי לעודד את הציבור לתרום קרניות, בסורוקה מקווים שהמודעות לנושא תגבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם