שלפוחית רגיזה: אפשר להפסיק לרוץ לשירותים
מדובר בתסמונת שכיחה בין האוכלוסייה הבוגרת שלעתים קשה לאבחון, אך ניתנת לטיפול ביותר משיטה אחת
נשים הסובלות מדליפת שתן בדחיפות, מתארות מצב בו בבת אחת הן חשות רצון עז להתפנות, ולעתים הן דולפות עד ההגעה לשירותים. תחושת החוסר הוודאות של מתי זה יקרה ואיפה, גורמת לנשים להפוך את חייהן לכאלה הסובבים סביב השירותים, מיפוי החלל למציאתם, והימנעות מפעילויות בהן אין שירותים נגישים, מפני שהן יודעות כי הדחיפות הבלתי נשלטת עלולה להופיע בכל רגע נתון.
הגורמים לדליפת שתן בדחיפות אינם חד משמעיים וקיימות מספר השערות לגבי הפתופיזיולוגיה של המחלה. דליפת שתן בדחיפות, נובעת כפי הנראה מהפרעה עצבית באיזור האגן ושלפוחית השתן, או לחילופין בבעיה במערכת העצבים המרכזית.
האבחון של דליפת שתן בדחיפות, מסתמך בעיקר על ההיסטוריה הרפואית של המטופלת. מאפיינים עיקריים של האישה שקשורים לתדירות הליכה לשירותים במהלך היום, קימה בשעות הלילה לצורך הטלת שתן, תחושת דחיפות פתאומית להטיל שתן עם או בלי דליפה. לפני מתן המלצה טיפולית מכל סוג שהוא, מומלץ לבצע הערכה של מאזן הנוזלים.
יומן נוזלים משקף את כמות תצרוכת הנוזלים היומית של האישה, תדירות ההליכה לשירותים ביום ובלילה, כמות מתן השתן ומספר האפיזודות של דליפת שתן בדחיפות או במאמץ. חשוב לזכור כי קיימים מצבים נוספים אשר יכולים לדמות את תסמונת השלפוחית הרגיזה, ועל כן חשוב לבצע אבחנה מבדלת בין כאלה שיכולים לדמות דליפת שתן בדחיפות כמו דלקות שתן, נטילת תרופות, סכרת ועוד.
לעתים, כאשר קיים קושי בהשגת האבחנה למקור דליפת השתן, ניתן לבצע בדיקת עזר מסוג מבחן אורודינמי, שמטרתה לאפיין את סוג הדליפה: דליפת שתן בדחיפות לעומת דליפת שתן במאמץ או מעורבת.
הטיפול בדליפת שתן בדחיפות מתחלק למספר סוגים: טיפולים התנהגותיים, שכוללים שני מרכיבים
על כן, ההמלצה הטיפולית לנשים שסובלות מתסמונת זו היא ראשית להפחית את כמות תצרוכת הנוזלים על מנת להקל בעומס הרב שמוטל על השלפוחית. מרכיב נוסף בהמלצה הטיפולית כולל הליכה יזומה ומסודרת לשירותים. על פי רוב, השאיפה היא להתפנות כל שעתיים וזאת כדי לא להגיע למצב בו השלפוחית מלאה. אם חל שיפור בתסמינים ניתן לנסות לרווח בהדרגה את תדירות ההליכה לשירותים.
טיפול תרופתי - התרופות המקובלות כיום הן האנטי-כולינרגיות. מדובר בתרופות אשר משפיעות על שלפוחית השתן והשופכה בשני אופנים: הרפיה של שרירי השלפוחית ודיכוי ההתכווצות הבלתי רצונית, יחד עם דיכוי הגירוי המוגבר של המערכת העצבית ששולטת על שלפוחית השתן.
בשוק ישנן תרופות אנטי-כולינרגיות רבות, כשההבדלים מיוחסים לתופעות הלוואי כמו: יובש בריריות, עצירות, כאבי בטן ולעיתים נדירות טשטוש ראייה. תופעות הלוואי הן הסיבה העיקרית להיעדר היענות טיפולית בקרב נשים עם תסמונת שלפוחית רגיזה.
ההצלחה הטיפולית של התרופות נעה סביב 70%. כלל האצבע במקרה של חוסר תגובה לטיפול תרופתי, הוא התנסות בעוד סוג של תרופה לפני המעבר לטיפול אחר. חשוב לציין כי הטיפול התרופתי מקל על הסימפטומים אך לא פותר את מקור הבעיה.
גירוי נרתיקי - גירוי בעזרת אנרגיה אלקטרומגנטית או חשמלית, משפיע כפי הנראה על המערכת העצבית של השלפוחית ומווסת את פעילות היתר של השלפוחית. קיימות מספר שיטות בהן ניתן לגרות את הנרתיק: שיטה אחת היא החדרת מתמר דק לנרתיק באופן עצמאי.
המתמר מביא לגירוי עצבי בעזרת ויברציות שמשפיעות על עצבוב הנרתיק ומשפרות את התסמינים לטווח הארוך. הטיפול הוא יומיומי, אורך 20 דקות, ונמשך שמונה שבועות. שיטה נוספת היא כסא אלקטרומגנטי, שתוך כדי הישיבה נפלט גירוי אלקטרומגנטי שגורם לויסות השלפוחית.
טיפול זעיר פולשני - הזרקה של בוטוליניום טוקסין למספר מוקדים בשלפוחית גורמת להרפיה של השרירים ומונעת התכווצות בלתי רצונית. הטיפול נמצא כיעיל ביותר, אולם קצר מועד ויש לחזור עליו אחת ל-12-9 חודשים. הטיפול נעשה בהרדמה מקומית ואינו מכוסה על ידי סל הבריאות.
אפשרות מיקרו-כירורגית נוספת היא השתלה של קוצב המכונה neurostimulation, שמווסת את פעולת השלפוחית. הקוצב מושתל בהרדמה מקומית, מתחת לשומן העכוז כך שהוא אינו בולט, שולט על השלפוחית ומפחית את מספר הפעמים של תחושת הדחיפות. בימים אלו הוגשה בקשה להכניס את הקוצב לסל הבריאות.
הכותב הוא מומחה ברצפת האגן ומנהל מרכז מומחים לבריאות האישה, קרית ים, קופ"ח לאומית
נא להמתין לטעינת התגובות
