הרבה לא יודעים מה זה דלקת מפרקים שגרונית
מדובר במחלה הפוגעת בכ- 21 מיליון בני אדם בעולם, אך בישראל המודעות להשפעתה על חיי המטופלים נמוכה מאד
בישראל המודעות לדלקת מפרקים שגרונית נמוכה מאד ורבים סבורים כי מדובר במחלה של קשישים - אך לא כך הדבר. היא שכיחה מאד בגילאי 50-30 ומופיעה בתדירות גבוהה פי שלושה בקרב נשים. ראומטולוגים נתקלים לא פעם במחלה בקרב נשים צעירות בשנות השלושים לחייהן וכן בילדים.
למרכיב הגנטי השפעה גדולה על הופעת המחלה - במשפחה בה חולה אחד, הסיכוי שקרובים מדרגה ראשונה יפתחו את המחלה גדול פי ארבעה משאר האוכלוסייה. התסמינים הנפוצים של דלקת מפרקים שגרונית הם: מפרקים רגישים, חמים ונפוחים ונוכחות של דלקת סימטרית בכפות הידיים ובכפות הרגליים הנמשכת לא פחות משישה שבועות.
קישיון בוקר ממושך המתבטא בנוקשות וכאב בעת היקיצה המקשים על החולה לקום ממיטתו ונמשכים כשעה, עייפות, חום נמוך, אובדן משקל ותחושה כללית של חולי, הופעת בליטות תת עוריות המכונות קשריות שגרוניות לרוב באיזור המרפקים, ולעיתים דלקות עיניים ופגיעה במערכות אחרות כגון כלי דם, ריאות ומערכת העצבים ההקפית.
הסיבות להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית אינן ברורות, אך ידוע כי לגורמים גנטיים וחשיפה לזיהומים שונים תפקיד חשוב. מדובר בתהליך דלקתי בו מערכת החיסון של הגוף תוקפת את רקמת המפרק התקין הנקראת סינוביום. הרקמה חודרת לסחוס ולעצם, הורסת אותה ובכך גורמת לאובדן הפעולה התקינה של המפרק.
עדיין אין מרפא לדלקת מפרקים שגרונית, אך בשנים האחרונות פותחו טיפולים לניהול נכון של המחלה ולצידם תרופות ביולוגיות פורצות דרך המאפשרות שמירה על איכות חיי החולה, מניעת התדרדרות המחלה ואף עצירתה ומניעת נכות.
עד לפני כעשור חזינו בחולי דלקת מפרקים שגרונית שרותקו לכסא גלגלים בשל התדרדרות המחלה. בשנים האחרונות, תודות לפיתוחן של תרופות ביולוגיות וטיפולים חדשים, ניתן לומר שכמעט אין
כדי להבטיח טיפול אפקטיבי, קיימת חשיבות רבה לאבחון מוקדם של המחלה. הכתובת הנכונה לאבחון דלקת מפרקים שגרונית היא הראומטולוג, אך גם רופא משפחה יכול לאבחן את המחלה באמצעות בדיקות מתאימות ושלילת מצבים אחרים. לאחר האבחון מקבלים החולים טיפול תרופתי המיועד לדכא את התהליך הדלקתי ולגרום לעצירתו מוקדם ככל האפשר.
בשלב הראשון ניתן לחולים טיפול בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות כדי לשכך את הכאבים. בשלב השני הטיפול הוא בתרופות אנטי שגרוניות וסטרואידים נגד הדלקת עצמה, ולמניעת הרס המפרקים. כ- 10% מהחולים מתגברים על המחלה בשלב זה, אך כל היתר ממשיכים לסבול ממנה וחייבים בטיפולים מתקדמים כדי למנוע נכות והחלפת מפרקים.
בשלב זה נעשה שימוש בתרופות הביולוגיות. פיתוחן המתקדם הביא למהפך בטיפול בחולים ובשמירה על איכות חייהם. חולה המקבל טיפול תרופתי מתמשך ומקפיד על אורח חיים בריא, יכול לנהל שגרת חיים נורמטיבית לחלוטין, להמשיך לעבוד ולקיים חיי משפחה.
הטיפול התרופתי בתרופות רמיקייד, אנבדל והומירה מבוסס על דיכוי של ציטוקין בשם TNF, לו תפקיד חשוב בהתפתחות המחלה. מדובר בתרופות ביולוגיות יעילות שגרמו למהפך בטיפול בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, אך עם הזמן יכול המטופל לפתח עמידות ולהפסיק להגיב להן, או לחלופין לפתח תופעות לוואי לא רצויות.
חולים שאינם מגיבים לתרופות אלה, מקבלים טיפול במבטרה כשלב נוסף בטיפול הביולוגי. המבטרה מסייעת בכ-70% מן המקרים של חולים שלא הגיבו לטיפולים ביולוגיים קודמים, ונטילתה בשלב מוקדם עשויה להשפיע לטובה על אחוזי ההצלחה של הטיפול.
למרבה הצער, לא כל החולים יגיבו לתרופות הביולוגיות הקיימות היום בשוק. ישנה קבוצת חולים לא גדולה הממשיכה לסבול מדלקת מפרקים שגרונית פעילה גם לאחר קבלת הטיפולים הביולוגיים המתקדמים. לשם כך יש צורך בתרופות ביולוגיות חדשות כמו אקטמרה, אורנציה וכינרת.
אקטמרה מוכרת יותר לרופאים ישראלים מפני שחלק מהחולים עם דלקת מפרקים שגרונית קשה ממשיכים לקבל אותה במסגרת מחקרים רב מרכזיים שנערכים בארץ. אנו הראומטולוגים מקווים שתרופות אלה יגיעו בהקדם ארצה ויעניקו תקווה וטיפול נאות גם לחולים שאינם מגיבים לטיפולים הביולוגיים הקיימים.
הכותבת היא מנהלת יחידת ראומטולוגיה בבית החולים שיבא בתל השומר
נא להמתין לטעינת התגובות
