מצילים את אלי: "לא ידעתי שבעוד שנה אני אהיה בפוסטר"

במבצעי התרמה קודמים של עזר מציון, אלי טובבין לא נתן דגימת דם. עכשיו, אחרי שאובחן כחולה בלוקמיה, הוא מכה על חטא ומצפה לתרומות שלכם. בגילוי לב הוא מספר בבלוג שלו על הרגע בו נודע לו שחייו ישתנו, על החיפושים אחר התורם שלא נמצא ומצהיר: "אעשה הכל ליהנות מחיוכה של אשתי ומצחוקה של בתי"

אלי טובבין | 6/12/2009 13:07 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מדהים כמה מהר יכולים החיים להתהפך. ברגע אחד הפכתי מאיש היי טק עסוק לאדם שנותרו לו כמה חודשים לחיות. הכל התחיל מכאב גרון ואנטיביוטיקה שלא עוזרת. שבוע הפך לחודש, והיה כבר קשה להסביר בעבודה שעדיין יש לי אנגינה.

אלי טובבין עם בתו ואשתו.
אלי טובבין עם בתו ואשתו. צילום: באדיבות המשפחה
יום אחד, כשעליתי על כסא להחליף נורה וראשי הסתחרר, אשתי קבעה בנחרצות: "משהו לא בסדר איתך. אתה הולך לראות רופא". למרות שעל ההפניה של הרופא למיון היה רשום חשד ללוקמיה, לא היה לי מושג למה אני נכנס, העברתי את הפגישות בעבודה למחר ונסעתי למיון.

מדהים כמה מהר יכול כל עולמך להתהפך. חמש דקות לקח לרופאים להרצין את פניהם ולקבוע בנחרצות שאני נשאר להתאשפז. בעודם מחפשים לי מיטה במחלקה המאטו-אונקולוגית, ניסיתי לשכנע אותם שאולי נעביר את הטיפולים למחר כי אני רוצה לישון בבית.

רק למחרת, כששאלתי את אחד הרופאים בנחמדות כמה זמן אני מתכוון להעדר מהעבודה, נפל לי האסימון. הוא התיישב מולי, הסתכל לי בפנים ובטון רציני הסביר לי שהוא יעשה הכול כדי שבכלל אוכל לשוב לעבודה.
החדר החדש של אבא

בבת אחת הבנתי שאני באמת חולה. הרגשתי שאבן ענקית במשקל אלף טון נפלה על כתפיי ואני לא מסוגל לעמוד בעומס. פרפרים נעו בעצבנות בבטן, ובמח כל הזמן צצו המחשבות על מה שיהיה. תמונות של נטלי, בתי היחידה, הולכת לכיתה א', חוגגת בת מצווה ומתחתנת עברו במוחי. החלטתי שאני חייב להיות שם, ויהי מה.

למזלי התחתנתי עם אישה מדהימה שלקחה על עצמה להסביר לילדה מה קרה לאבא. היא הושיבה אותה מול סדרה מצוירת שמסבירה מה זה לוקמיה וענתה לכל השאלות. לאט לאט הילדה הבינה שאבא חולה ולקחה על עצמה את מלאכת קישוט החדר החדש שלי.

יום אחד היא

הגיעה לחדרי ובידה ציור מהגן. היא סיפרה שהגננת אמרה להם לצייר את המשפחה. הבטתי בציור ודמעות החלו לזלוג על לחיי - במציאות אני כמעט ולא מסוגל לקום מהמיטה ובציור המשפחתי אני עומד זקוף ומאושר לצד אשתי ובתי. נטלי ביקשה ממני באמצעות הציור שאלחם על חיי. אם לא למעני, אז לפחות למענה. הסתכלתי על בתי באהבה ולחשתי באזנה של אשתי: "אנחנו ננצח את זה".

כשאמרו לי שאני זקוק לתרומה של מח עצם הנחתי שלא תהיה בעיה. אני אשכנזי ממוצא רוסי וכמוני יש לפחות מליון בארץ ועוד המון בחו"ל. לאחר חודש וחצי הסתבר שלא מצאו לי תורם בישראל.

עייף ותשוש

החיפושים נמשכו ולאחר שהתבשרתי שגם בעולם אין לי תורם מתאים, חברנו לאגודת עזר מציון והתחלנו לערוך מבצעים קטנים על מנת לקבל דגימות דם מחברים וקרובים. לצערי כל מאמציי עלו בתוהו. בין אף אחד מחבריי, מכריי וקרוביי לא נמצא תורם אפשרי.

אני עייף ותשוש מהמאמצים הרבים ומהמחלה. למרות זאת, אני לא מרגיש חסר אונים. אני לא מסוגל ולא יכול להכיל את פחד המוות. אני לא מוכן לראות אותו נשקף מעיני בתי ואשתי. אני יודע שכל עוד יש לי אופציות טיפוליות למצות, אהפוך כל אבן. אעשה הכול ליהנות מיופייה וחיוכה המדהים של אשתי, לשמוע את צחוקה של בתי. אני יותר מדי אוהב את החיים כדי לוותר עליהם.

ברצוני להתוודות ולהכות על חטא. אני מצהיר כאן שחור על גבי לבן ומודה שבמבצעים הקודמים לא נתתי דגימת דם. לא הבנתי את החשיבות הרבה וכנראה שהעדפתי לעסוק בפעילויות אחרות כגון ישיבות או להסיע את הילדה לחוגים.

לא ידעתי שבעוד פחות משנה אני זה שיהיה בפוסטר. לא שיערתי שאני זה שיפנה אליכם ואבקש מכם ללכת ולתת דגימת דם. יש רופאים שנותנים לי שלושה חודשים לחיות ויש כאלה שנותנים לי שנה. דגימת דם פשוטה יכולה להציל אותי. אני מסיר בפניכם את הכובע ומבקש תודה.

לבלוג של אלי

לתרומה של 10 שקלים שלחו SMS עם הספרה 10 למספר 2030. לתרומות או לבירור מוקד ההתרמה הקרוב לביתכם חייגו 1800-236-236. ביום ג' הקרוב, ה-8.12, ייערך המבצע של ארגון עזר מציון למציאת תורם מתאים לאלי בעשרות תחנות שיהיו פזורות ברחבי הארץ. לפרטים על נקודות איסוף דגימות, שאלות נפוצות ומידע כללי: http://www.ami.org.il/tempindex2.htm

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים