יומן סרטן: להראות שאפשר גם אחרת
הסרטן הקיש בדלת שלנו, אך לא חובה לארח אותו. אני כותב כדי להראות שאפשר אחרת ולכן במבצע ההתרמה הקרוב, אנא פיתחו את הלב
חברתנו אלונה, שגרה בישובנו, נפטרה מסרטן השד ששלח גרורות למוח. כשפגשתי לאחרונה את בעלה במכולת השכונתית, הוא אמר לי: "לא שיערנו שההישרדות לאחר מותה תהיה כה קשה". קובי, עמו התחברנו במחלקה כשהודיה עברה את ההשתלה הראשונה במקביל אליו, מת מסרטן הלוקמיה.
במחלקה להשתלת מוח עצם והמטואונקולוגיה עובדים בשיטת המיטה החמה. ברגע שהודיה עברה משם לקומה הראשונה, כבר נתפסה מיטתה. אני מקווה שהחולה החדש בחדרה יאמץ את רוח הקרב שלנו.
בקומה הראשונה יש כסאות לאורך קיר המסדרון, כאן יושבים משפחות החולים שמחכים לביקור אצל מנהלת המחלקה. זו תמיד מקבלת אותנו בכבוד, כאילו אנו בנים יחידים שלה. אני בוחן את פניה, קמטי צער נחרטו בהן. כל קמט הוא חולה שעבר השתלה. היא לוקחת כל חולה כאילו היה בנה. בסבלנות היא מסבירה לנו מה הלאה, אנו קשובים ואוגרים את המידע, פשוט מחכים שזמן בדיקת הפט במכון האיזוטופים יגיע.
לפי הפרוטוקול צריך להמתין שלושה חודשים מיום ההשתלה. לפי הסבריה המלומדים, הסרטן לא נעלם, עדיין יש שרידים וחייבים לתת למחלה זמן ריפוי. אנו סוגרים כבר 700 ימי מחלה, ימים בהם הלכנו לישון עם הסרטן וקמנו עימו: אני לכתיבה, הודיה לשירותים להקאות, עם רעידות בידיים, כאבי רגלים בלתי נסבלים עד כדי חוסר אפשרות לעמוד עליהם.
הרגליים קשות ונפוחות, מנעל מס' 37 עברה ל-40. אני תמיד עושה השוואות ולוקח את הסבל הקשה של האחר ביחס אלינו. גלעד שבוי כבר מעל 1,200 ימים, שלוש וחצי שנים, מי אנו כי נלין. שם המשחק במחלת הסרטן הוא סבלנות, כל יום צריך לחשוב על הרגעים הטובים שיגיעו. אני חושב כל בוקר כמה אנשים מצטרפים למשפחת הסרטן.
זה עתה קיבלה ע' הודעה על סרטן הריאות. איך היא תתמודד?
חשבתי שחיבוקים יעשו חלק מהעבודה ובעיקר הפנמה, קבלה והרבה תפילה וכמובן בחירות נכונות לגבי אופן הטיפול. הבעיה היא, שבכל מחלקות בית החולים עובדים לפי פרוטוקולים, ומכאן שהצד האנושי משחק תפקיד חשוב. במחלקה באיכילוב ראינו לא סתם צוות רפואי, אלא בני אדם.
אחותי אומרת לי כבר חודשים רבים שנמאס לקרוא על הסרטן, אך בו זמנית שולחת לי קטעי עיתונות. מישהו שכותב יומן על אמו שנפטרה, מחקר חדש שפורסם. הבעיה עם הסרטן, היא שברגע שהודיה חטפה אותו הוא הפך לשגרת חיינו.
הסרטן אומנם הקיש בדלת, אך אין חובה לארח אותו. מטרת הכתיבה שלי היא להראות שאפשר גם אחרת. אני שואב את ההשראה מקבוצת התמיכה קוראי nrgמעריב, וקבוצה זו שואבת ממני, זה הוא הלופ האין סופי וזה מזלנו. חליל ג'ובראן כתב: "יותר קשה מעצב היום הוא זיכרון שמחת אתמול", ואני כותב: יותר קל מעצב היום הוא שמחת המחר.
כאשר חולי סרטן עוברים הקרנות או ניתוח, הצלקת נשארת עימם לתמיד, תזכורת חיה למחלה שחלפה לעת עתה, אך אולי מקננת בהם עדיין. הביקורים הדחופים בבתי החולים, הטיפולים וכל ההתעסקות סביב, דואגים להזכיר להם שהם חולי סרטן. אני רואה בעיניה של הודיה פחד, ייאוש, אובדן חיות, חוסר מוטיבציה להיאבק.
הרי היא בשר ודם, אנו לא רובוטים, אלא מלאי רגשות וכל תזוזה מהנורמה יוצרת אצלנו מהפכים נפשיים. השאלה איך מתמודדים היא שאלת מפתח ובעיקר האם יש לנו גנים מתאימים להתמודדות, האם אפשר ללמוד להתמודד? האם החיים הכינו אותנו למאבק ארוך חסר פשרות שבסופו ייתכן מוות? מהיכן בכלל מתחילים?
לקום כל בוקר ולקחת במשך כל היום תרופות רעילות ולקוות שאכן הן עוזרות. האם להיחשף בפני כולם? את מי משתפים? עד כמה הסביבה תומכת ומסוגלת לקבל חולה סרטן, כשלעתים זו מחלה כרונית עם פסקי זמן. הודיה הוכיחה אצילות, אומץ וגבורה, אך מה ההשלכות לטווח ארוך? האם ניתן לחזות אותם ולמנוע תופעות שיגיעו בגין הטיפולים?
איזה כלים יש לנו לשפיטה? הרי לא רופאים אנו ובוודאי לא חוקרי סרטן. האמא של מנהלת המחלקה מתה מסרטן, אם אותה לא הצילה ממוות למרות שכתבה 700 מחקרים, מי ערב שתציל את הודיה? הבנתי עוד בתחילת הדרך שחייבים להפקיד את גופנו למדע ולתוצאות המחקרים, זה אומר אין לנו שום אמירה בטיפול.
אנו בשדה קרב ממשי שכל רגע חלים בו שינויים ויש להתאים את המאבק הטקטי. המלחמה עתה היא על הזיהומים וקליטת השתל. איני יודע למה קוראים לזה שתל, אך השם שתיל מוצא חן בעיני, הסיבה: כדי לקבל שתיל יש להטמין את זרעיו במצע האדמה.
כאן נעשתה פעולה דומה של העברת תאים ממצע אחד למצע שני, טכנולוגיה מדהימה שמבחינתי זוכה לפרס נובל לרפואה. אנו כל הזמן מתפללים לשלום השתילים. הצמיחה מתבצעת בכל רגע נתון. בגיאולוגיה יש מושג שנקרא התמרה - שינוי צורת הסלעים בגין חום או לחץ. זה בדיוק התהליך שקורה בגופה של הודיה.
בביולוגיה יש מושג שנקרא גלגול תהליך הפיכת פגית לבוגר. התאים הפגים האלה יהפכו לבוגרים וייצרו מוח עצם חדש נטול תאים סרטניים. מטמורפוזה באומנות משמעה, שאובייקט מסוים הופך לתבנית רצף, על ידי שינויים משתנה האובייקט מהמקור. זה מה שקורה לתאים שהודיה קיבלה מאחותה. הבנו את העיקרון וכל מה שנשאר לי מלבד התיאורים הוא להמתין בסבלנות להשלמת התהליך.
מבצע הקש בדלת בשער. נא פיתחו דלת רחבה. מעל במת nrgמעריב אני מעביר מסר לכל הקוראים - התרומה היא עבורכם ועבור המשפחות שלכם, הכסף מיועד לפעילות ולמחקר, זה החמצן שמאפשר את הקיום של כולנו.
ללא מחקר ופיתוח הודיה לא הייתה כאן עכשיו. מטרת האגודה למלחמה בסרטן להפחית את מספר החולים המתים מסרטן. חליל ג'ובראן כתב: "אל תהא מטרה לידידות אלא עמקות הרוח". אני מרגיש כך לגבי כל הטוקבקיסטים שכותבים לנו. הכתיבה שלכם זו עמקות הרוח המפרה את כתיבתי, בתודה ובידידות.
הודיה הוכרזה על ידי כלוחמת חופש. היא כבולה בידי סרטן שמנסה להכריע אותה. היא אסירה בין גבולות המחלה, ולמחלה הזו יש שורשים שהשתרשו לכל עבר, פיזי ונפשי כאחד. בתוכנית הישרדות נפגשו השורדים כדי לקבל מכתבים מיקיריהם אותם לא ראו שבועות אחדים, הדמעות הפכו למקווה מים שהיה עוזר להרוות את צימאון נוודי המדבר.
לדעתי, איבדנו פרופורציות. אין לי טענה לסדרת ריאליטי, אך הסדרה האמיתית היא כאן אצלנו. זהו מאבק מתמיד על הרגשה טובה, התגברות על הדכדוך שהתרופות יצרו. הודיה קיבלה אישור לקנביס רפואי. המרכיב העיקרי שלו הוא THC וכן למערכת ההגנה האנדוקנבינואידית, שהחומרים בה זהים לחומר שמייצר הקנביס.
פרופסור רפאל משולם, שגילה במחקריו את הממצאים, זכה בפרס ישראל לכימיה. קשה לנו לומר עתה איך ההשפעה. אכתוב עליה באריכות בעתיד, רק אומר שמספר הבקשות שאושרו עד כה הוא 800 בלבד, וזה ממש טיפה בים חולי הסרטן. לפי תגובות החולים המשתמשים בקנביס, יש לו השפעה חיובית על יכולת הריכוז.
החומר אינו רעיל, הוא גורם לתחושת עייפות, אך גם להרגשה נעימה ולשיפור מצב הרוח. להודיה זה חשוב עד מאד, כי מצב הרוח שלה כמו מטולטלת וזה מובן. יש לתרופה השפעות על ראיית הדברים ובדרך כלל ראייה מצחיקה, כיוון שהמוח אינו מזהה צחוק מזויף.
הקנביס הוא סם פסיכואקטיבי-פסיכדלי המופק מהצמח קנביס סאטיבה. מהצמח מפיקים מריחואנה וחשיש, ניתן לעשנו, לאכול או לאדות. בכתיבתי על כך אין לראות המלצה לשימוש, אלא רק באישור רפואי.
התיאבון חזר אל הודיה: "תכין לי ארוחת ערב". זה לא קרה לנו כבר שלושה חודשים, זה בהחלט סימן להבראה. סימנתי וי והמשכתי במשימות הבאות: כביסה, ניקיון והכי חשוב - הבראה מוחלטת ללא פשרות.
שלחתי הודעה לחברתה ע' שתהיה חזקה ושאנו כאן בשבילה. הסרטן התגלה אצלה בשלושה מוקדים והיא אמורה להתחיל טיפול כימותרפי כבר בתחילת השבוע הבא. היא נשמעת חזקה. ההתנסות של הודיה תסייע לה קמעא. ביקשתי מהודיה שתכתוב ליומן סרטן, היא הבטיחה שברגע שתקבל השראה תיקח חלק ביומן.
בינתיים אני שומע מרחוק את המואזין קורא למתפללים לבוא לתפילה, אמרתי להודיה שהם מתפללים להחלמתה. אנו גרים בישוב קהילתי. מדי יום אני פוגש בסופר שכנים ומכרים, כולם מבקשים לעזור, לא יאמן - כל ישראל חברים.
התקשרנו לפסיכולוגית שלנו תמר שליוותה אותנו בשלבים השונים של המחלה. ההקשבה שלה, החיוך ותשומת הלב עשו את הטיפול כיף, כי טיפול פסיכולוגי הוא כלי הכרחי לא פחות מהקנביס. אני כותב על כך על מנת לחדד את הנקודה שהנפש היא כלי הכרחי במאבק וחייבים לטפל בו כמו במנוע של רכב: שמנים, סיכה, החלפת מיסבים ועוד (אפשר לצחוק).
יש 120 אלף חולי סרטן בשלבים שונים בארצנו הקטנה, כל שנה מתגלים 23 אלף חולים חדשים ועל מנת להתמודד עם הכמות פותחו כלים לאבחון המחלה באמצעות סטטיסטיקה על פי פרופיל גנטי של כל חולה ועל פי סוגי הסרטן. הקלדתי את המילה סרטן בגוגל בעברית וקבלתי 121 מיליון חיפושים. זה מראה על מודעות הציבור.
ב-27 באוקטובר האגודה למלחמה בסרטן מארגנת את יום ההתרמה הקש בדלת. נא פיתחו את הלב ובעיקר את הכיס, כי כל תרומה מסייעת להציל חיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
