פייסבוק או מייל: האם הקרבה בין הרופא לחולה ראויה?
התינוק כבר בן חודש ואת רוצה להשוויץ בו בפני הגינקולוג? המרפאה סגורה ויש לך רק שאלה? ואולי סתם בא לכם לראות את הרופא משתזף בטורקיה? אחרי שהפייסבוק כבש את הארץ, גם המטופלים רעבים לקשר מקוון עם הדוקטור. בקהילה הרפואית מתלהבים פחות, ומבהירים: "חלק מהעניין בטיפול הוא האנונימיות"
"אין לי ספק שהוא אכן היה במצוקה, אבל אין תחליף לרפואה פנים אל פנים. לנהל את הרפואה דרך הטכנולוגיה זה לא מספיק טוב", הוא קובע, "בגלל שזה זמין, נראה לאנשים שהפייסבוק זה כלי טוב, אבל יש לו הרבה מגבלות".
כמעט שלוש שנים עברו מאז הפכה הרשת החברתית האינטרנטית למאגר חברים עולמי, המאפשר זמינות כמעט לכל אדם וגישה לעולמו הפרטי תוך טשטוש הגבולות בין אנשים. אבל מה קורה כשיחסי רופא-חולה מתחילים להתנהל באמצעות הרשת? ובמילים אחרות: "האם כדאי לי להציע חברות לרופא שלי?".
נראה כי בארצות הברית יותר ויותר רופאים משתמשים ברשת החברתית כדי לתקשר עם מטופלים. סקרים הראו כי השיטות המסורתיות של תקשורת עם רופאים - פנים אל פנים או באמצעות הטלפון - כבר לא מספקות את החולים.
מחקר שנערך באחרונה בהשתתפות 9,000 אמריקאים הראה כי בשנה החולפת שלחו חמישה אחוזים מהם דואר אלקטרוני לרופא שלהם או קיבלו טלפון ממנו. 49 אחוז הודו שהם מעוניינים בעתיד להיות בקשר עם הרופאים שלהם באמצעות המייל.
בימים אלה נערכים סקרים זהים על קשר עם הרופא באמצעות רשתות חברתיות. החוקרים צופים תוצאות דומות לסקר הדואר האלקטרוני, כלומר, המטופלים רעבים לקשר
אלא שלעתים גם לרופאים יש אינטרס להיות איתכם בקשר דרך הרשת החברתית - בין אם זו דרך לשווק את עצמם, לספק למטופלים שירות נוסף המאפשר זמינות גבוהה, או סתם מתוך סקרנות כמו רצון לראות כיצד חולה הלב שבו טיפלו משתקם, או את חיוכו של הפעוט שנוצר בעקבות טיפולי הפריה ממושכים.
בארצות הברית הטרנד כבר תפס: רבים מהרופאים מנהלים עמוד פייסבוק מקצועי המיועד לתקשורת עם החולים, ועמוד פרטי, שנותר סגור בפני המטופלים. אבל בישראל, רוב הרופאים לא ממהרים לנצל את הרשת החברתית לקשר בלתי אמצעי עם המטופלים, ויש לכך, מתברר, לא מעט סיבות.
"כשמתחיל קשר בין הרופא והמטופל מחוץ למסגרת הפורמלית, במישור האישי, השאלה היא איפה עוצרים", מסביר פרופ' אבינעם רכס, פרופסור לנוירולוגיה במרכז הרפואי הדסה ויו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית.
אתה דורש מהרופאים להסתגר בחדרם?
"הרופאים לא צריכים להסתגר בלי קשרים חברתיים בכלל, אבל אסור להיקלע למצב של ניגוד עניינים, והרשתות החברתיות עלולות לגרום לכך. יש לי אלפי מטופלים ואני ביחסי ידידות עם כולם, אבל אין לי כמעט חולים שהם חברים אישיים. במקרים הספורים מבין חברים שהיו מטופליי, כשהיה צריך לקבל החלטות רפואיות - העדפתי להעביר אותם לרופאים אחרים".
פרופ' רכס מוסיף כי לקיום קשרים עם מטופלים ישנן גם השלכות נוספות. "אנו הופכים למוטים בהתייחסות שלנו לגבי החולה, ונוצר מצב של טיפול יתר וזכויות יתר לאותו חולה, שתמיד בא על חשבון זכויות של מטופל אחר, כמו למשל אם יושבים איתו הרבה זמן בחדר הרופא.
"כשמטופלת שמתקשרת עם הרופא בפייסבוק תבקש טובה אפרורית כמו אישור על מחלה משבוע שעבר - האם יהיה לו יותר קשה להגיד לה לא מאשר לחולה שלא הייתה לו אינטראקציה עמו ברשת החברתית?".
ד"ר גיל זלצמן, מנהל חטיבת הילדים והנוער במרכז לבריאות הנפש גהה של שירותי בריאות כללית, פתח את עמוד הפייסבוק שלו כבר לפני שנים, כשהתגורר בארצות הברית. "הפייסבוק היה אז מאוד פופולרי באמריקה", הוא נזכר, "לכל הרופאים סביבי היה עמוד ברשת החברתית וכולם אמרו שזו תהיה דרך טובה לאנשי מדע לתקשר אחד עם השני.
"אז פתחתי עמוד גם לעצמי, וזה מאוד שימושי. רצינו, למשל, לבצע מחקר, ולשם כך ביקשנו להחיות מחקר ישן שבוצע על ידי חוקרת אחרת. היא שינתה את שם משפחתה לאחר שהתחתנה, וכשפנינו לאוניברסיטה לא הצליחו לאתרה. גם פניות למשרד הפנים לא הועילו. אבל כשחיפשנו אותה בפייסבוק מצאנו מיד. אבל בזמנו, כשפתחתי את העמוד, אף אחד לא ידע לאיזה ממדים זה יגיע".
כיום ד"ר זלצמן מקבל כמעט בכל יום לפחות הזמנת חברות אחת דרך הרשת, רובן מבני 12 עד 16. לעתים הם מסתפקים בהצעת החברות, לפעמים הם שואלים שאלות מקצועיות. "כמעט לכל מטופל שלי יש עמוד בפייסבוק, ובשלב מסוים רובם מבקשים להיות חברים שלי.
"כשאני מקבל בקשת חברות ממטופל, אני מבין שאני בצרה צרורה, כי אם אני מקבל אותו כחבר, כל החלקים הפרטיים בעמוד שלי הופכים להיות חשופים בפניו. בנוסף, הוא חושף את עצמו בפניי וגם מפר את הסודיות הרפואית שלו. הרי אני פסיכיאטר, ודי ברור מאיפה בן 16 מכיר אותי. הבעיה היא שלרוב, המטופל לא מבין שהוא עושה זאת".
אתה מוצא עוד בעיות בקשר בלתי אמצעי שכזה?
"בפייסבוק יש בלבול בין המרחב הציבורי לפרטי. כך למשל, יש לוח ("WALL") שאתה יכול לכתוב עליו הודעות, וכולם רואים את מה שכתבת. אבל לפעמים אנשים חושבים שזה לוח פרטי, וכותבים עליו דברים שלא היו אמורים להגיע לכולם.
"בעיה נוספת היא שזו דרך למטופל לפרוץ את גבולות הטיפול שאנו כמטפלים מאוד מקפידים לתחום. בחדר הטיפולים בני נוער מספרים את כל הסודות שלהם, ואחר כך אם אני לא מגיב להם או מקבל אותם כחברים, הם ישר נפגעים".
למרות הפגיעה האפשרית ברגשות, החליט ד"ר זלצמן לסרב באופן גורף לקבל מטופלים כחברים בפייסבוק, כדי להגן עליהם, אבל במידה מסוימת גם כדי לשמור על עצמו. "למטפלים בתחום שלי, הפרטיות חשובה מאוד, ולרוב הטלפון והכתובת שלנו חסויים", הוא מסביר את הגישה החשאית.
"לשמירה על הפרטיות יש חשיבות כפולה: כאשר פסיכיאטר מטפל באנשים הוא צריך להיות דף חלק, כדי שהמטופל ישליך עליו את העולם הפנימי שלו. זה חלק מתהליך הטיפול, ולכן אני לא אמור לחשוף דברים מהעולם שלי. סיבה נוספת היא שחלק מהמטופלים סובלים מהפרעות נפשיות קשות, וביניהם יש אנשים פרנואידים ופסיכוטיים שאתה לא מעוניין שיידעו הכל על החיים הפרטיים שלך. זה הופך להיות מוקש".
גם ד"ר בן-ציון נתקל בבעיה דומה. "הייתה לי מטופלת עם הפרעת אישיות גבולית. היא פנתה אליי כל יום דרך הפייסבוק, וכשסירבתי, היא השתמשה בכל מיני שמות בדויים ופטנטים יצירתיים כדי להגיע אליי. היא אפילו ניסתה ליצור קשר עם הילדים שלי", מספר הפסיכיאטר והסקסולוג, המקפיד גם הוא לסרב להצעות חברות ממטופלים.
"הפייסבוק משמש אותי לצרכים פרטיים בלבד, ובמקביל יש לי פורום באינטרנט שבו אני משיב על שאלות. כשאני מקבל הצעות חברות מחולים, אני פשוט מפנה אותם למייל או לפורום, אחרת צצות לא מעט בעיות: מי שחבר שלי בפייסבוק, למשל, מקבל דרך הרשת הצעה להיות חבר של חברים שלי. לכן לכל אחד יכול להופיע השם של הפציינט כהמלצה לחבר.
"בנוסף, אני כלי לשירותו של המטופל, ואני לא חושב שצריך לחרוג מעבר לזה. הם משתפים אותי בבעיות שלהם כי הם לא מכירים את האדם הפרטי שאני, רק את 'אני הרופא', ואז הם נפתחים, הם יותר כנים. חלק מהעניין בטיפול הוא האנונימיות, ואם היא תופר אני חושב שהפציינט יקבל טיפול פחות טוב".
אבל יש גם מי שנוהגים אחרת. "נתקלתי בפסיכולוג שמתקשר עם המטופלים שלו בפייסבוק", מגלה ד"ר בן-ציון, "אבל אני לא רוצה שאנשים שמגיעים אליי לקליניקה יהיו במועדון החברים שלי. אני לא רוצה שהם יראו אותי משתובב בבריכה עם הנכדים".
"אני חושב שהדימוי המקצועי של הרופא, מעמדו ויכולתו להכתיב למטופל מהלכים רפואיים נובעים מכבודו של המקצוע", מוסיף פרופ' רכס. "כשאתה רואה את הרופא שלך בבגד ים וסנדלים - איך זה משפיע על האופן שבו אתה תופס אותו?".
גם למנהל בית החולים וולפסון, ד"ר יצחק ברלוביץ', יש עמוד אישי בפייסבוק. הוא טרם קיבל דרכו פניות מקצועיות, אבל הוא יודע בדיוק מה יעשה לכשזה יקרה. "אני הקמתי פרופיל ממניע פרטי לחלוטין - לדעת מה קורה עם הילדים והנכדים שלי, שכל הזמן מעדכנים את הסטטוס שלהם ומעלים תמונות.
"אם מישהו נכנס לי לעמוד, הם יכולים לראות את מה שאני רואה, ומידע כזה לא יכול להיות פתוח לעוד זוג עיניים. לכן, אם יפנו אליי בנושאים מקצועיים - אני אפנה אותם לכתובת המייל שלי, למרחב המקצועי".
למרות המגמה האמריקאית, נראה כי בישראל הרופאים מסכימים עם ד"ר ברלוביץ'. "הפייסבוק בהחלט נותן לפציינטים דרך למצוא אותי, והוא כלי לגיטימי ליצירת קשר ראשוני", אומרת ד"ר עירית רוזנבלט, מנהלת שירותי העיניים בבית חולים השרון. "אבל אסור שההתנהלות הרפואית עצמה תהיה בפייסבוק. קשה מאוד לעשות רפואה טלפונית או אינטרנטית".
סיבה נוספת שמונעת מרופאים רבים לקיים קשר עם המטופלים באמצעות הרשת החברתית היא טשטוש הגבול בין הזמן המקצועי לחייהם הפרטיים. רובם מעדיפים לא להיות זמינים 24 שעות ביממה, ולא להשקיע את הזמן הרב הדרוש למתן תשובות ברשת.
אבל לחלק מהרופאים זה דווקא יכול להשתלם. "לרופאים יש אינטרס לפרסם את עצמם ולמשוך מטופלים, ופייסבוק בהחלט יכול להיות פלטפורמה כזו", מודה ד"ר ברלוביץ'. "אבל יש פתרונות טובים יותר, שמגיעים ליותר אנשים, כמו בלוגים או אתרים בהם הרופא נותן ייעוץ".
"אם יש לי פציינט שרוצה לשאול שאלה או לקבל אינפורמציה והוא לא יודע את כתובת המייל שלי, הוא בהחלט יכול לפנות אליי דרך הפייסבוק", מגלה ד"ר שלמה ברק, מנהל מכון פה ולסת במרכז הרפואי הלל יפה ובעל מרפאה פרטית, שתקע באחרונה יתד ברשת החברתית.
"זה אמצעי תקשורת המאפשר קשר פחות פורמלי ובלתי אמצעי בין רופא ומטופל, וכתוצר לוואי גם אמצעי שיווק ואפיק תקשורת ללקוחות פוטנציאליים. אני נותן כך שירות נוסף, עוד צורת תקשורת, כי אני רוצה להיות כמה שיותר זמין לפציינטים.
"בנוסף, זו פלטפורמה לפרסום מידע מקצועי וגם מקום לעדכן את הפציינטים אם אני בחופש ולהיות בקשר איתם אם הם זקוקים לי כשאני לא בארץ. אם אני אעדכן שאני בכנס רפואי בחו"ל, זה טוב שהחברים בפייסבוק יראו במה הרופא שלהם משתלם. נגמר הפטרנליזם בין רופא לפציינט, הפתיחות מאוד חשובה".
גם בהסתדרות הרפואית הבינו כי חדירת הרשתות החברתיות לחיינו מצריכה דיון בנושא ומעלה סוגיות אתיות רבות. בקרוב יועלה הנושא לראשונה לדיון בלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, בניסיון לגבש קווים מנחים לרופאים.
באותו עניין, מבקש ד"ר ברק להדגיש כי הוא לא נותן עצות רפואיות דרך הרשת מבלי לבדוק את המטופלים. ואכן, חלוקת עצות כאלה ללא בדיקה, עלולה להוביל לנזקים למטופל ולהעמיד את הרופא בסיכון לתביעה על רשלנות רפואית.
"'פייסבוק' יכול להיות מסגרת מתאימה למטופלים ליצור קשר עם הרופא, אם הוא מאשר אותם", אומר ד"ר ברלוביץ', " אבל צריך להבין שבמסגרת הזו אסור לתת אינפורמציה לגבי טיפול בבעיות רפואיות ספציפיות.
"אם נותנים מידע, אז חשוב שזה יהיה בעיקר מידע מינהלי, כללי, ושלא תהיה מסירה של מידע אישי רפואי. זה מסכן את הפציינט מבחינת חיסיון, כיוון שקל מאוד לדלות אינפורמציה מפלטפורמות כאלה, וגם את הרופא זה מעמיד בסיכון לתביעת רשלנות".
נא להמתין לטעינת התגובות
