איך להתמודד עם מחלת ניוון מפרקי?
אוסטאוארתריטיס שכיחה בעיקר במבוגרים ומובילה לשחיקת הסחוסים והעצמות במרפק עד לדלקות, כאבים, נפיחות והגבלת התנועה
אוסטאוארתריטיס היא אחת המחלות הכרוניות הנפוצות בעולם: על פי ההערכות, כ-30 אחוז מהאוכלוסייה בגילאי 65-45 סובלים ממנה, כשהשכיחות עולה בקרב נשים. באוכלוסייה שמעל גיל 65, מגיע שיעור החולים לכ-70 אחוז.
הסימן העיקרי של מחלת ניוון מפרקי הינו כאב. הכאב מורגש בשלבים הראשונים בעת תנועה ובשלבים מאוחרים יותר גם בזמן מנוחה . לעומת זאת, ישנם חולים שאינם חשים כלל בכאב בשלבים הראשונים של המחלה.
כמו כן, במשך הזמן מתפתחת נוקשות והגבלה בתנועת המפרק וכן יתכנו קולות חיכוך או חריקה בעת הנעתו, יחד עם הופעת נפיחות. בשלבים הסופיים המפרק מתעוות ומשנה את צורתו. סימפטומים אלה עלולים להגביל את התפקוד בחיי היומיום ולהביא לסבל רב לחולה.
במפרק ברך או ירך בריאים קיימת רקמה הנקראת סינוביה, ותפקידה בין היתר להפריש נוזל שנקרא הנוזל הסינוביאלי. הוא משמש בסיכוך הפרק, ומהווה מקור תזונה לסחוס ולמיניסקוסים. הנוזל הסינוביאלי בברך בריאה מכיל אחוז גבוה של חומצה ההיאלורונית, שמעניקה רמה גבוהה של אלסטיות וצמיגות לנוזל זה.
כשמתפתחת מחלת ניוון מפרקי נפגם הנוזל, התכונות האלסטיות והצמיגות נפגעות ויעילות ההגנה של הנוזל על המפרק יורדת. זוהי אחת הסיבות לכאב ולירידה ביכולת התנועה. למעשה, במקרה של מחלת ניוון מפרקי, יורד ריכוז החומצה ההיאלורונית בנוזל הסינוביאלי למחצית עד שליש מהרמה הנורמלית.
מחלת
הטיפול בתופעת השינויים הניווניים במפרק כולל מספר קבוצות: הדרכת החולה לפעילות גופנית מתאימה וירידה במשקל, טיפול פיזיוטרפי, ושימוש במוצרים תומכים (מקל הליכה, נעליים אורתופדיות ומדרסים).
חשוב להדגיש שפעילות מתונה כמו הליכה ,שחיה ורכיבה על אופניים לא תגרום לשחיקה מוגברת. דווקא חוסר פעילות ידלדל את השרירים ויגביר את חוסר היציבות של המפרק הפגוע, דבר שיחמיר את מצבו.
תרופות נגד כאבים: עד לאחרונה המליצו רופאים, בין השאר, גם על תוספי מזון מסוג הגלוקוזמינים. אולם, האיגוד האורתופדי האמריקאי פרסם שיעילותם לא הוכחה באופן ודאי.
תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים: הטיפול בנוגדי דלקת מקל על הכאב על ידי הורדת התהליך הדלקתי. מחד, נוגדי הדלקת הלא ספציפיים ניתנים לשימוש לזמן קצר אך בעלי תופעות לוואי כגון פגיעה ברירית מערכת העיכול ושינויים בערכי לחץ הדם.
זהו דבר הדורש שילוב של הגנה על רירית הקיבה ושמירה על ערכי לחץ דם תקינים. מאידך, השימוש בנוגדי הדלקת הספציפיים התברר בחלק מהמקרים כבעייתי בטיפול ארוך טווח.
הזרקת סטרואידים למפרק: לטיפול זה יש אמנם יעילות אנטי דלקתית משמעותית, אך השפעת הסטרואידים על הסחוס המפרקי לא משפרת את מצב הסחוס ובהזרקות חוזרות אף עלולה לגרום לנזק.
הזרקת חומר סיכוך (חומצה היאלורונית) למפרק: היתרון בטיפול הוא אחוז נמוך מאוד של תופעות לוואי, אפילו בהשוואה לתרופות נוגדות דלקת. החשש העיקרי בהזרקה הוא זיהום. עד לאחרונה הטיפול היה כרוך בסדרה של שלוש עד חמש הזרקות. אולם, לאחרונה אושר בידי ה-FDA, הרשות האירופאית ומשרד הבריאות בישראל, טיפול מתקדם באמצעות זריקה אחת בודדת.
יעילותו של התכשיר הוכחה במחקרים קליניים בפרק זמן של שישה חודשים. בתכשיר זה החומצה ההילאורונית היא בעלת משקל מולקולרי הזהה לזה הקיים בברך בריאה והיא המשפרת את הצמיגות של הנוזל הסינוביאלי. ההשפעה הקיימת על כאב החולים היא חלקית וזמנית ונמשכת עד 12 חודשים. תופעות הלוואי מתבטאות בדלקת מקומית בברך.
ניתוח: כאשר טיפולים שמרנים אינם עוזרים, יש מקום לטיפול ניתוחי במחלת האוסטאוארתריטיס. הטיפול הניתוחי נחלק למספר אפשרויות: ארטרוסקופיה - הטיפול הארטרוסקופי נועד בין היתר לביצוע שטיפה של הנוזל הסינוביאלי והדלקת וכך להקטין את תהליך פירוק הסחוס.
החלפת מפרק ברך - נהוג להציע את הניתוח רק למי שאיכות חייו לקויה והוא אינו מגיב לטיפול שמרני כל שהוא. חסרון הניתוח, מעבר לסיכונים הרגילים, הוא שתוחלת החיים של מפרק מושתל מוגבלת ותהליך השיקום ארוך מאד.
הכותב הוא מנהל השירות לרפואת ספורט בביה"ח איכילוב ומנהל מרפאה לפגיעות ספורט ומחלות הברך ב-מדיקס המכון לאורטופדיה מתקדמת, רפואת ספורט ושיקום
נא להמתין לטעינת התגובות
